תקציב דרדלה
בשבוע שעבר הציג שר האוצר במסיבת עיתונאים חפוזה את עיקרי תקציב 2025, אבל דומה שבימים הספורים מאז הוא הספיק לעבור מריטת נוצות. כך נראית עיסה פיננסית ולא תקציב אפוי. סמוטריץ' התרברב בצעדים לצמצום הגירעון בהיקף 35 מיליארד שקל, אבל לנוכח ההתנגדויות שהוצגו ספק אם ישיג את מחצית הסכום.
הצגת יעד גירעון של 4% מהתוצר ב־2025 נראית פנטזיונרית כמו חיסול חמאס. הצגת התכלית, שנעשתה בעיקר למען חברות דירוג האשראי, נכשלה. כך נראית תוכנית עבודה המבוססת על רחמי שמיים. ככה נראה תקציב הבנוי על "בעזרת השם", אלא שספק אם הפעם השם יתגייס לטובת סמוטריץ'.
שר האוצר ידע, או שהיה צריך להבין, שחלק מהמלצותיו לא יאושרו במעלה הדרך. לכן במסיבת העיתונאים הסתיר שורה של צעדים בעייתיים. למשל, הסתיר את ההמלצה להטלת מע"מ על שירותי תיירות נכנסת, שהייתה מטורפדת על ידי שר התיירות חיים כץ. למשל, לא גילה שאין כוונה להטלת מע"מ על שידורי נטפליקס או לבטל את הטבת המע"מ על קניות באתרי אינטרנט בחו"ל. גם ההצעה להגדלת ההפרשות לפנסיה תקציבית הנחשפת כאן הייתה זוכה לבוז ממזכ"ל ההסתדרות.
אבל זה כסף קטן. האתגר האמיתי של שר האוצר הוא המפלגות החרדיות, ובראשן יהדות התורה, שמבחינתן תקציב 2025 הוא פוגרום. סמוטריץ' מדבר על הבנות עם משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, אבל לא ברור על אילו הבנות. גפני מחכה לסמוטריץ' בפינה כבר כמו חודשים. יש לו בטן מלאה עליו.
כדי להתמצא בשפת האיומים מומלץ לשמוע הסיפור הבא. שר השיכון יצחק גולדקנופף (יהדות התורה) התפרץ השבוע באמצע דיון, ובמהלכו הטיח לעבר ראש הממשלה את האולטימטום הבא: "או שבמהלך השבועות הקרובים אתה מעביר את חוק הגיוס, או שאין לך תקציב". בהמשך איים להחרים את הצבעות התקציב. מה יותר ברור משפת המאפיה?
נתניהו מזיע - והשיירה עוברת. תחילה איימו החרדים השבוע לטרפד את הצעת האוצר לאשר חריגה של 3.4 מיליארד שקל בתקציב 2024 למימון שהותם של המפונים. הם הצביעו בעד רק לאחר שהאוצר התחייב לכסות 50 מיליון שקל מחובות רשת החינוך של אגודת ישראל לרשות המסים.
וזוהי רק ההתחלה. מכונת הכביסה החרדית תעבור למוד של סחיטה על מלא במהלך אישור תקציב 2025, שיגיע אחרי החגים. על הפרק עומד עדיין קיצוץ של מאות מיליוני שקלים בתקציב החינוך החרדי בתוכנית "אופק חדש" - שאם לא יבוטל, החרדים יצביעו נגד.
בנוסף, הם דורשים להתעלם מחוות הדעת המשפטית השוללת את המשך סבסוד מעונות היום לילדי תלמידי ישיבות שלא התגייסו. לסמוטריץ' גם ברור שמרבית חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה יתנגדו לשחיקת הקצבאות. מזכ"ל ההסתדרות גם לא יסכים כאמור לשחיקת השכר (התייחסות לעמדת שר העבודה בנושא - בראיון בהמשך הטור).
מה שנותר בינתיים מתוכנית התקציב הוא "קיצוץ טיפש" של 6 מיליארד שקל מתקציבי משרדי הממשלה. מי שיסבלו הם מוטבי תקציבי הבריאות, הרווחה, החינוך ומשרדים נוספים שהינם חסרי לובי פוליטי. אבל הקיצוץ לא יעבור את איתמר בן גביר, ששם קצוץ. השר לביטחון לאומי מביט לימין ולשמאל ורואה רק חול וחול.
הוא דורש עוד 1.3 מיליארד שקל למשטרה, לשב"ס ולכבאות. ואיך מדברים על קיצוץ, אם לשר המורשת עמיחי אליהו הוסיפו 160 מיליון שקל לפיתוח תשתיות המורשת בעוטף עזה? שר האוצר ניצב בפני תמרון קרקעי מורכב. בחזית ניצבות מולו מפלגות החרדים, ראש הממשלה, משרד הביטחון, חברות דירוג האשראי, הדרג המקצועי באוצר והייעוץ המשפטי.
סמוטריץ' אינו שר האוצר הראשון שנאלץ להזיע כדי להעביר תקציב. אבל בניגוד לקודמיו, הוא בטוח שהוא יותר חכם ופיקח מכולם. הוא ונתניהו עברו מזמן למוד הישרדות ויעשו הכל כדי לרצות את שותפי הקואליציה. החרדים בטוחים שדרישותיהם ייענו בלי או עם עזרת השם, כי בלעדיהם לביבי אין ממשלה.
מדד המחירים לצרכן לאוגוסט, שיפורסם בראשון הקרוב, יעלה, על פי מרבית תחזיות אנליסטים, ב־0.5%. המשמעות היא שהאינפלציה בשנה האחרונה תחצה את ה־3% ותחרוג מהיעד שנקבע. מדד יולי עלה ב־0.6% ועמד ברף העליון של התחזיות המוקדמות. בעקבות כך האינפלציה עלתה לרמה של 3.2% לשנה - הגבוהה מיעד המחירים. עליות היו בירקות ופירות, דיור ותחזוקת הדירה, מחירי שכר דירה ומזון ותחבורה.
נתוני מדד אוגוסט ישקפו את שהתרחש ביולי: עלויות חופשות הקיץ והנסיעות לחו"ל, עליות במחירי הפירות וירקות והמזון, ואת הגידול הנמשך בשכר הדירה. נתוני חברות כרטיסי האשראי מוכיחים שלמרות מצוקת הריבית, מחזורי העסקאות גדלים, והציבור צורך ובגדול. סיבה מרכזית לכך היא עוצר הטיסות והפניית משאביו הפיננסיים של הציבור לצריכה בשוק המקומי. סיבה נוספת היא גידול של 8.1% בשכר הממוצע במשק, הנובע בין השאר מהיעדר עובדים, שוק תעסוקה הדוק ועדכון שכר המינימום וגידול בשכר אנשי המילואים.
בשלב זה, הריבית הגבוהה אינה בולמת את הצריכה. השאלה היא אם מדיניות הריבית אכן אפקטיבית במצב הנוכחי להורדת האינפלציה, ואם היא לגיטימית. ואולי יש דרך אחרת? שר האוצר סמוטריץ' אתגר בשבוע שעבר את הנגיד כשטען: "הנגיד טעה בגדול בהחלטת הריבית. על בסיס הנתונים שהוא מתאר בהחלטת הריבית, הוא חייב היה להגיע למציאות הפוכה לחלוטין".
לדבריו, "האינפלציה היא בצד ההיצע ולא בצד הביקוש: מחירי הטיסות הם כך, כי חברות לא טסות לפה, ופירות וירקות - מפני שאין לנו תאילנדים ואין לנו טורקיה, ודיור - כי יש לנו בעיה בגלל היעדר העובדים. ולכן האינפלציה לא קשורה לריבית בכלל. עכשיו נוצר המצב הכי גרוע שיכול להיות, שזו סטגפלציה. שילוב של אינפלציה והאטה.ודווקא מפני שאנחנו בהאטה - הוא היה צריך להוריד את הריבית, או לפחות לסמן את הכיוון ולעזור להניע את השוק".
במילים אחרות, שר האוצר מציע להוריד את הריבית כדי לנסות להתניע את המשק, ועל הדרך להקל ביוקר המחיה. הנגיד פרופ' אמיר ירון חושב אחרת, ואני מעדיף את העמדה המקצועית שלו על פני כלכלת "בעזרת השם" של סמוטריץ'.
הורדת הריבית בעיתוי הנוכחי היא כמו כיבוי שריפה בבנזין. מדובר במתן פרס לכלכלה המופקרת שמוביל שר האוצר, הכוללת זינוק בגירעון, פזרנות תקציבית, מלחמה פוליטית וסכנה בהורדת דירוג האשראי. הורדת הריבית תפגע בעיקר בשכירים, שכן התעוררות האינפלציה תשחק את שכרם שאינו צמוד למדד. הרי שר האוצר עצמו מציע בתקציב 2025 שלא לעדכן את מדרגות המס ואת הקצבאות. אינפלציה גבוהה תעמיק את שחיקת השכר, וזה מה ששר האוצר רוצה.
נכון שיש בעיות של היצע מקורות בכל הקשור לסחורות, בגלל המלחמה, אבל הבעיה נובעת כאמור בגלל היעדר עובדים וקשיים בשרשרת האספקה שאינם מטופלים. אם שר האוצר רוצה להקל במחירי הדיור, שיואיל להכניס פועלים פלסטינים לשוק הבנייה או לענפי החקלאות. אם סמוטריץ' מעוניין לפתור את בעיית יוקר המחיה ולהוריד את הריבית, אזי שיקצץ בתקציבים המיותרים שהוא מפזר לכל עבר, במקום להפיל הכל על השכירים.
נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הוא רחמן בן רחמן. נגיד קצת יותר לעומתי (ואת זה קשה להגיד על פרופ' ירון) היה אוחז בדש בגדו של נתניהו ומנער אותו. זה יכול היה להיעשות באמצעות החלטה על העלאה נוספת בריבית. אולי זה מה שהיה מעורר את הממשלה מתרדמתה. בינתיים, כמו שאמר הנגיד בראיונות בשבוע שעבר, הריבית תישאר ברמתה הנוכחית וללא שינוי לפחות עד מחצית 2025. אם שר האוצר מעוניין לשנות את רוע הגזירה, הוא מוזמן לשכנע את הנגיד - לא במילים, אלא בצעדים כלכליים נחושים.
תעלומת התעסוקה
כלל ידוע שהשתרש במקומותינו הוא שפיטורי עובדים בדרך כלל לא מוציאים אל הפועל לפני החגים, אלא דוחים אותם. הפעם הדחייה תהיה לאחר חגי תשרי. איש העסקים אמנון שעשוע מתכוון ליישם תוכנית פיטורים מקיפה בחברת מוביליי (חטיבת החיישנים) וגם בבנק ONE ZERO. העסקים שם מקרטעים, חייבים להתייעל, ואת המחיר משלמים העובדים.
שעשוע אינו לבד. גם באינטל עומדים לשלם את המחיר מאות מעובדי החברה. במסגרת תוכניות העבודה של הבנקים ל־2025 ושל גופים עסקיים נוספים, עומדות על הפרק תוכניות התייעלות. אז איך ייתכן שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציגים שוק תעסוקה הדוק עם שיעורי אבטלה נמוכים, בעוד סקטורים אחרים במשק מכריזים על פיטורים? האם הכלכלה הישראלית צומחת והכל בסדר, והפיטורים נוגעים אך ורק למקרים נקודתיים?
נתוני הלמ"ס אכן נכונים. בעקבות המלחמה נוצר מחסור חריף בידיים עובדות, בעיקר בענף הבנייה (אי־הגעת פלסטינים) ובענף החקלאות (בריחת עובדים זרים), וגם בענפי התעשייה. עקב כך, הביקוש לעובדים גדל - והדבר ניכר גם בגידול בשכר הממוצע במשק. מאידך, המלחמה אכן משפיעה בעיקר על הסקטור העסקי, ובעיקר במיזמים חדשים.
הבנק הדיגיטלי ONE ZERO הוא דוגמה אחת בלבד. לא אתפלא אם תוכנית התייעלות תופעל גם בבנק הדיגיטלי המתחרה ESH, של היזם ניר צוק. מיזמים נוספים אחרים בתחומי הביטוח מוקפאים. אפילו חלק מרשתות השיווק המצליחות, כמו שופרסל, הפעילו תוכניות התייעלות. אז למי שיש לו עדיין ספק, המלחמה אכן משפיעה לרעה על שוק התעסוקה, אף שבענפים ספציפיים יש עדיין ביקוש לידיים עובדות.
לכן כל מנהל אחראי, לפחות בסקטור הפרטי, חייב לבחון בכל רגע נתון את מצבת העובדים וכיצד ניתן לייעל את המערכת. מאידך, לעובד הנמצא כעת במקום עבודה והמתלבט ביחס לעתיד דרכו המקצועית, מומלץ לדחות ככל האפשר את חיבוטי הנפש – ולהשאיר את המחשבות הפילוסופיות על עתיד דרכו המקצועית לשש אחרי המלחמה.
שר העבודה יואב בן צור (ש"ס) הוא יוצא דופן במפה הפוליטית. יחסית לחבריו בש"ס, הוא מפגין עמדות ליברליות ודי מחובר לציבור החילוני. כסרן (במיל') הוא אחד הבודדים שעוד בתחילת המלחמה לא היסס לבקר את משפחות הנופלים והחטופים והשתתף בהלוויות. אני מעוניין להתמקד בסוגיית החטופים. השבוע היה דרמטי, כשבמחנה של ש"ס נשמעה ביקורת חריפה על הטיפול בסוגיה - הן מצד עדינה בר שלום, בתו של המרן עובדיה יוסף, והן מצד הרב אלחנן דנינו, שבנו נרצח על ידי חמאס.
"עד היום לא הביאו שום עסקה לאישור הממשלה או את תנאיה, אבל אני יכול לומר משהו בבירור: אם תבוא עסקת חטופים, מועצת חכמי התורה תחליט מה עושים, כי מדובר בדיני נפשות וזה לא פשוט. זה דיון הלכתי, ומה שיתקבל - כל תנועת ש"ס תתיישר בהתאם".
"אני מעריך ששר האוצר אמר את הדברים על סמך נתונים שהציגו לו באגף התקציבים. הכי קל לקחת מהחלשים, כי אין להם לובי ויכולת תקשורתית חוץ מש"ס. כמי שמייצג את התנועה, אני אומר שלא ניתן לזה לקרות. זה יגיע לכנסת ולממשלה, ונילחם ונצביע נגד. תמיד יש כותרות, אבל בסוף זה נגמר בלי כלום. גם ביבי הודיע שלא ייתן לפגוע בקצבאות הזקנה והנכות, ואני מוסיף גם את קצבאות הילדים. אני מקווה שיצטרפו אלינו גם אנשים מתוך הליכוד. לא אתן לפגוע גם בשכר המינימום, זו משימת חיי. לא אעצור אלא אמשיך לפעול כדי להעלות אותו, אפילו שמופעלים עליי לחצים מאוד גדולים מצד מונופולים גדולים. לא אוותר".
"אני עוד יכול להבין איכשהו את ההחלטה על ביטול הסבסוד של אברכים שלא מתגייסים לצבא, אבל במה אשם הילד שהאבא שלו לא מתגייס. אם אשתו של אסיר המואשם ברצח מקבלת סבסוד מאז, מדוע צריך לשלול מ־10,000 ילדים ל־6,700 משפחות עם אבות בני 18־26 את הסבסוד? בזכות הסבסוד, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות דומה לזה של המשפחות החילוניות, והן מסייעות לעלייה ברמת ההכנסה. אם יבוטל הסבסוד, ההורים יצטרכו לשלם 3,000־3,500 שקל למעון, שלא תמיד מפוקח. במקרה הגרוע היא תפסיק לעבוד, כי האברך בכל מקרה לא יתגייס אלא ימשיך ללכת לכולל".
התרעות פיקוד העורף