"אין לנו פריווילגיה לחשוב על לא לעבוד", אומרים ג' וס', זוג נשוי ובעלי חברה. שניהם עצמאים, ומכיוון שלעצמאים בישראל אין ימי מחלה או חופשה, ס' עובד במרץ גם בזמן שהוא אמור להתרכז בהחלמה מניתוח שעבר לפני כשבועיים.

כך הם המשיכו גם לעבוד בקיץ האחרון, בשיאה של תקופת ההרשמה לחוגים, כאשר אביה של ג' הלך לעולמו. את השבעה ערכו בביתם, שבו שוכן גם המשרד של העסק. “לא יכולתי להיעלם לשבוע ללקוחות", היא אומרת. “אין לנו גם אפשרות כלכלית לשכור מישהו שיעשה את העבודה במקומי או לכבות את הטלפון. זה המון כסף. גם כך היום אנחנו כבר מרגישים את המחיר שאנו משלמים על כך שהיינו פחות זמינים במהלך ימי השבעה.

"האבסורד הוא שאנו צריכים בתקופה כזו להתלבט בין להתאבל על אבי לפרנס את משפחתי. אנחנו משלמים את הסכומים הגבוהים ביותר לביטוח לאומי. אנחנו, בדירת שיכון בחולון, וטייקון גדול, משלמים את אותו שיעור מס לביטוח לאומי. מעבר להתלבטות אם להתאבל או לעבוד, יש לנו תסכול מאוד גדול: אנחנו משלמים כל כך הרבה, אבל מה מקבלים בתמורה? איזה כיסוי? הלוואי שזה ישתנה".

אין זה סוד שציבור העצמאים בארץ, המונה 280 אלף עצמאים ו־180 אלף מעסיקים זעירים (עד חמישה עובדים), הוא מהפגיעים באוכלוסיות ישראל. החובות המוטלות עליו רבות מאוד, בשעה שהזכויות מעטות ביותר. הוא סובל ממחסור חמור בתנאים סוציאליים - היעדר דמי פגיעה, דמי מחלה, ימי אבל ודמי אבטלה - אולם משלם את התשלומים הגבוהים ביותר לביטוח לאומי (17.83%). כמו כן, הוא סובל ממיסוי בלתי מותאם ומקשיים בירוקרטיים משתקים. עסקים קטנים מהווים כ־35% מסך המשרות במשק. רק שניים מכל עשרה עסקים שורדים מעל עשור, רק אחד מכל שלושה עסקים ישרוד חמש שנות פעילות. מחצית מהעצמאים מרוויחים מדי חודש מתחת ל־6,900 שקלים ברוטו.

כשהנתונים הללו מרחפים כצל כבד, הושק שלשום קמפיין ארצי בשם “לחמורים נמאס", הקורא לקדם אוגדן חקיקות סוציאליות והקלות מיסוי עבור ציבור העצמאים והמעסיקים הזעירים, וקידומה ותקצובה של תוכנית לאומית לשיקום מצב העצמאים. זה קורה אחרי שנשלח אל כל חברי הכנסת מכתב עם אוגדן שכולל תיקוני חקיקה בתחום המיסוי ותיקוני חקיקה בתחום הסוציאלי, שנכתבו על ידי מומחים בתחום.

אתמול נערכה בתל אביב הפגנה, במהלכה התהלכו המפגינים כשהם מחופשים לחמורים. מאחורי הקמפיין עומדת הסתדרות העצמאים, מוסד ללא כוונות רווח, שהוקם בשלהי שנת 2016 על ידי עצמאים ולמען עצמאים ומייצג אלפי חברים רשומים. “למדינת ישראל יש שיטה: להיות שותפה ברווחי ציבור העצמאים כשהם מצליחים, אבל כשהם בצרה או במשבר, היא שולחת אותם לדאוג לעצמם באמצעות שלל חקיקות המתחפשות לסוציאליות", אומרת מנכ"לית הסתדרות העצמאים, נטע־לי גרייבר בן שושן.

“לציבור העצמאים נמאס מחוסר השוויון המפלה במיסוי, בקיזוז ההפסדים ובתמריצים העסקיים בין העצמאים לחברות גדולות. לראשונה בישראל התאחד ציבור העצמאים והעוסקים הזעירים, ללא קשר למקצועותיהם או מינם, על מנת לשפר את מעמדם מול הממשלה והשוק העסקי והפיננסי בישראל. רק קידום חקיקות מסודרות ומשמעותיות, לצד קידום תוכנית פעולה אסטרטגית, בין־משרדית ומתוקצבת לשינוי השוק, יביאו לפתרון המצב".

נטעלי גרייבר בן שושן. צילום: הסתדרות העצמאים

מנוע סילון

קמפיין העצמאים יוצא לדרך על רקע הרפורמה ברישוי עסקים, שאושרה בממשלה בתחילת השבוע ביוזמת שר פנים אריה דרעי, ולפיה תוענק שורת הקלות לבעלי עסקים, בעיקר מי שמבקשים לפתוח עסק חדש. אלא שלדברי גרייבר בן שושן, מדובר במעט מדי. "זו רפורמה מתבקשת ונחוצה ונשמח לראות אותה מגיעה בצורה יעילה לקו הסיום, אך לצערנו זו עדיין טיפה בים הצרות שמהן סובל ציבור העצמאים", היא אומרת.

"הרצוי היה לחיות במדינה שהייתה מטפחת את הסביבה העסקית של מעסיק כל כך משמעותי במשק, כזו המבינה שהעצמאים הם לא קטר, אלא מנוע הסילון של צמיחת המשק, ועושה הכל כדי לסייע להצלחתם והישרדותם ארוכת הטווח, בעיקר בתחום הרגולציה, המיסוי, החיסכון ארוך הטווח, הסיוע הסוציאלי, פיקוח מהודק על המנגנונים הפיננסיים בשוק, סיוע ברמה המוניציפלית והארצית וכו’.

בפועל, ישראל ממוקמת במקום ה־52 מתוך 190 מדינות במדד ידידותיות עשיית העסקים. בשנת 2015, 36,100 משפחות שבראשן עומד עצמאי היו מתחת לקו העוני. בכל שנה נסגרים כ־45 אלף עסקים. הכנסתם של הבנקים הגדולים מאשראי של עצמאים ועסקים זעירים גבוה ב־84% מאשר מעסקים גדולים. אגב, בזמן ששיעור ההכנסה מעסקים גדולים ירד בכ־2.5%, בקרב עסקים קטנים וזעירים נרשמה עלייה בשיעור של 4.3%. ועוד לא התחלנו לדבר על נשים עצמאיות המהוות רק 36% מכלל העצמאים, שעל פי הסטטיסטיקות מרוויחות 40% פחות מהגברים ועוסקות בעיקר בענף מתן השירותים".

בשונה מעובדי מדינה, למשל, עצמאים משוללי יכולת לעשות סנקציות שיזיזו לציבור.
“זה נכון, אנחנו לא באמת יכולים להשבית את המשק, אבל אנחנו כוח אלקטורלי גדול מאוד".

“הממשלה אינה מייחדת לעסקים קטנים ובינוניים את תשומת הלב הראויה ואינה עושה די לקידום העסקים הקטנים והבינוניים בישראל", כתב מבקר המדינה בדוח שפורסם באוקטובר 2015.

“מדינת ישראל בוחרת לטפל בציבור העצמאים באמצעות חקיקה שולית ובאמצעות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה, שספגה ביקורת על אופן פעולותיה בכמה דוחות של מבקר המדינה וכן של ה־OECD", אומרת גרייבר בן שושן. “מדינת ישראל בוחרת במודע שלא להכניס את היד לכיס בנושא העצמאים, בניגוד לאופן שבו היא דואגת לציבור השכירים, ואף משיתה אחריות לכשלים מובנים פנים־מערכתיים על ציבור העצמאים בכך שהיא מציעה לו את עזרתה בצורת הכשרות וקורסים שונים, מתן הלוואה בתנאים שאינם תחרותיים לשוק או חקיקה מזיקה, הדורשת מציבור העצמאים להכניס את היד לכיס בעוד הכיס ריק.

"שום קורס לא יוכל ללמד עצמאים להתמודד עם מערך שוק עקום. עיוותי השוק והמחוקק נטועים עמוק בשורשי המערכת ובמדיניות הממשלתית. באופן קבוע, האחריות למצבם של העצמאים היא על העצמאים. תסתכלי רק על האסון החקיקתי הזה שקשר פנסיה חובה לעצמאים עם דמי אבטלה".

“לבד בעולם"

עד לידת בנותיה התאומות לפני כמעט שבע שנים, עבדה חן זילברשטיין, אם לשלוש, כשכירה. כאשר שבה מחופשת הלידה הקימה עסק עצמאי להדרכת מורות להוראה מתקנת והנחיית סדנאות למורות להוראה מתקנת. כיום היא מעסיקה צוות של עובדות, כולל עוזרת אישית, כמו גם מורות המגיעות לתלמידים הביתה, וכרגע נמצאת בתהליך גיוס של מורות נוספות. בין היתר, היא הקימה את קבוצת הפייסבוק הגדולה בנושא ההוראה המתקנת בישראל המונה כיום יותר מ־4,200 מורות.

“בחרתי לא לעבוד במערכת החינוך או בגופים פרטיים כי בחרתי לא להתחשב בשיקולים כלכליים, אלא לעשות דברים בצורה שאני מאמינה בהם", היא אומרת. “יש לי יותר יכולת השפעה מבחוץ מאשר מבפנים. אני שמחה שאני נוכחת יותר בחיי בנותיי ועם זאת, האתגר להצליח ולהביא פרנסה כאם לשלוש הוא אדיר. לכן אני לא יכולה להרשות לעצמי דברים שלאדם שכיר נראים כמובנים מאליהם – יום חופש, יום מחלה, להתאבל על בן משפחה או אפילו להחלים מניתוח".

חן זילברשטיין. צילום: צילום פרטי

שולי שיינדל (35), בעלי "שיינדל’ה קידום יצירה מקומית", עבד כשכיר מגיל 15: מעבודתו כסייע בקייטנה ועד לתפקידו האחרון כדובר ארגון השחקנים בישראל. לפני כשנה יצא לדרך עצמאית ופתח עסק המתמקד בשירותי יחסי ציבור, שיווק והפקה ליוצרים ויוצרות עצמאים. “בחרתי להתמקד בתחום לאחר שראיתי את הקושי של יוצרים ויוצרות בישראל לקבל כלים מקצועיים, שבהיעדרם נמנעה מהם חשיפה רחבה יותר והגעה לקהלים נוספים", הוא מספר.

“כיום רובם המוחלט של השחקניות והיוצרים בארץ הם במעמד של עצמאים, ויש משהו בתור עסק עצמאי בעצמי שמסייע לי בהבנת הקשיים שניצבים בפניהם. כשעולה המילה ‘עצמאי’, לרובנו עולות מיד מחשבות על קשיים ובעיות. אני לא עצרתי לחשוב ככה לפני פתיחת העסק שלי. הגעתי לשלב שבו הרגשתי שהכי טבעי לי להפוך להיות הבוס של עצמי, ושנה אחרי אני שמח לומר שיש לי אחלה בוס.

"נכון שיש אתגרים בתחילת הדרך, כמו בכל תחום, אבל הם קטנים אם יש לך סביבה משפחתית וחברית תומכת. להגיע בכל בוקר לעסק שלך, שאתה בונה ומקדם ונושא את השם שלך - זאת החוויה הכי מספקת שאדם יכול לבקש לעצמו. יש לי את הזכות לבחור לעצמי את סוג ומספר הלקוחות שלי. החופש שמתלווה ללהיות בעל העסק מאפשר לי לבחור את סוגי הפרויקטים שבהם אני רוצה לעסוק. אם כשכיר הייתה לי מסגרת תפקיד מאוד ברורה ומסלול מאוד מסודר, כעצמאי יש לי יכולת לבחור".

שולי שיינדל. צילום: גפן ברקאי

א’, מעצב שיער ותיק ועצמאי זה 25 שנה, מחייך למשמע הדברים. “הלקוחות שבאים לעצמאי אחד - יכולים ללכת גם למישהו אחר", הוא אומר. "העצמאי אוסף לקוחות וצריך לשמר אותם. כדי לשמר אותם נדרשת משמעת עצמית גבוהה מאוד, במיוחד אצל ספרים. קל מאוד ללכת למישהו אחר. אלו חיים בחוסר ביטחון מתמיד. תוסיפי לזה את העובדה שהגישה של הרשויות היא שהעצמאי הוא בחזקת חשוד. למה? אין לי מושג. התפיסה המוכרת אומרת שהעצמאי עושה את מה שהוא רוצה כשהשכיר תמיד תחת עין פקוחה. זה רחוק מלהיות נכון, כי עצמאי שעוצר לרגע קל, הולך אחורה.

פעם באתי להיבדק אצל הרופא. הוא שאל אותי אם לרשום לי 'סיקים' (אישורי מחלה – כס"ו). שאלתי בחזרה: ולמי אני אגיש אותם? אין לנו כתובת. כל עוד העסק משגשג, אנחנו מחוזרים על ידי השותפים הבכירים, כלומר מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי ועוד. ברגע שהעסק נסגר, אנחנו לבד בעולם".