רשות האכיפה והגבייה קמה בינואר 2009 כיחידת סמך במשרד המשפטים, והיא מורכבת משתי יחידות: המרכז לגביית קנסות ומערכת הוצאה לפועל. המרכז לגביית קנסות משמש לגביית חובות עבור אוצר המדינה: לדוגמה, הוא האחראי על גביית תשלומי הדוחות של משטרת ישראל או פיצוי כספי שקבע בית המשפט לקורבן בהליך פלילי. הזרוע הזו מפחידה, אימתנית ומרתיעה מאחר שבעל החוב הוא המדינה עצמה. 

הזרוע השנייה של הרשות, ההוצאה לפועל, מטפלת בחובות שבין אדם לחברו. לדוגמה, בית משפט קבע כי יעקב ישראלי חייב לשלם לפלוני אלמוני X שקלים. אם מר ישראלי לא ישלם, פלוני אלמוני אינו יכול לקחת ממנו את הכסף בכוח אלא חייב לגשת אל ההוצאה לפועל ולהתחיל בהליך הבירוקרטי המייגע.
על גבי הדוח השנתי של רשות האכיפה והגבייה מתנוססת לה בגאון ההבטחה הבאה: "הרשות תפעל לכך שכל חייב ישלם את חובו תוך נקיטת כל האמצעים המוקנים לה בחוק ותוך הגנה על חייבים שאינם יכולים לפרוע חובותיהם". עם זאת, נראה שהגנת הרשות על החייבים גדולה יותר, והסיבה לכך היא לאו דווקא בגלל הדאגה לביטחונם הכלכלי אלא יותר בגלל הדאגה לסטטיסטיקה - הרשות רוצה להראות התייעלות, סגירת תיקים, מחיקת חובות, וכלל אין זה משנה אם החייב שילם את חובו הכספי או לא. 

לשכת הוצאה לפועל. צלם: אבשלום ששונילשכת הוצאה לפועל. צלם: אבשלום ששוני

יש לרשות גם סיבה טובה לדאגה: בהשוואה למדינות אחרות בעולם, ישראל מפגרת הרבה מאחור. בעוד בישראל אחוז החייבים מהאוכלוסייה הבוגרת עומד על 1.26%, בקנדה אחוז החייבים הוא 0.35%, באוסטרליה 0.13% ובניו זילנד 0.1%. 

חובות אבודים באחת ההרצאות של השופט בדימוס דוד בר־אופיר באוניברסיטת בר אילן בנושא הוצאה לפועל, התייחס בר־אופיר בסרקזם לגביית החובות בישראל דרך מערכת הוצאה לפועל וטען כי לבעל החוב עדיף לשלם כסף לבחור עם אופנוע, מעיל עור ואלת בייסבול מאשר לנסות לגבות את החוב דרך ההוצאה לפועל.
 בר־אופיר מזוהה עם מערכת הוצאה לפועל, ויש אף שיגידו כי הוא האורים והתומים שלה. ספרו “הוצאה לפועל הליכים והלכות", שניצב אחר כבוד כמעט בכל משרד עורכי דין המתמחה בנושא, נכתב כבר לפני כ־40 שנה ומתעדכן בפסיקות עדכניות בכל כמה חודשים. “קשה מאוד לגבות היום חובות בהוצאה לפועל", מסביר בר־אופיר, “ברגע שלטובתו של אדם יש חוב, אני לא יכול להבטיח לו שהחוב הזה ייפרע בתוך זמן סביר.

השופט בר דוד. צלם: אלי דסההשופט בר דוד. צלם: אלי דסה
 ההוצאה לפועל איננה מספקת מכשירים יעילים לגביית החוב. אני חושב שבזמנו, כאשר ביטלו את המאסרים בהוצאה לפועל לגבי חובות שאינם מזונות, פגעו ביכולת האכיפה. ההתרשמות שלי היא שמצב התשלומים איננו טוב ואיננו יעיל. ראיתי לאחרונה כתבה בעיתון שבה נכתב על צו תשלומים של כמה מאות שקלים בחודש שניתן על חוב של מאות אלפים. אני חושב שזה בוודאי לא יעיל ולא ראוי. אפשר לומר שהיום המטוטלת נעה לטובת החייבים ולא לטובת הזוכים".
מה היית ממליץ למי שזכה בתיק ומחכה לקבל את החוב המגיע לו?
“אין לי המלצה לזוכים, כיוון שיש חוק נתון ועל פי החוק הזה אני חושב שאין הרבה מה לעשות. עד שלא תתחולל איזו רפורמה גדולה בהוצאה לפועל, פשוט צריך ללכת על פי החוק הזה. כרגע אני לא יכול להציע משהו יותר ראוי, למרות שכפי שאני מכיר את עבודת המחוקק בכנסת, הנטייה שלו היא לטובת חייבים ולא לטובת הזוכים. כך היה גם במהלך  הגרוע לדעתי של ביטול המאסרים בהוצאה לפועל, וכך גם בעוד כל מיני חקיקות. אני בא ואומר שקיימת איזושהי אי־התאמה בין החובות שאדם חייב בהוצאה לפועל לבין התשלומים שהוא משלם".
בר־אופיר שב ומדגיש כי אף שמערכת הוצאה לפועל איננה פועלת כראוי, אין כיום שום אלטרנטיבה אחרת. “אני לא מוכן להציע שום הצעה שעוסקת בגביית צ'קים שלא כדין, כמו הסיפור על הבחורים עם האופנועים שהזכרת לי. יש לפעול אך ורק בגבולות החוק הנתון, וזה מה שיש. אמרתי את מה שאמרתי על האופנוענים לפני די הרבה שנים, כשבזמנו פעלו בארץ חבורות של גביית כספים באלימות מחוץ לגדר ההוצאה לפועל. היום לא ידוע לי על חבורות כאלה. אני מניח שאם היו - התקשורת הייתה יודעת מזה וחושפת את זה. לכן, אני נוטה להעריך שהממדים של הגבייה הפרטית והאלימה ירדו, ואני מאוד מאוד מקווה שאני לא טועה".
פרופיל של חייב

בשנת 2016 פרסמה רשות ההוצאה לפועל ניתוח ובו שרטטה את פרופיל החייב הממוצע שלה. רוב החייבים הם גברים (60%) ויהודים (61%). נתון זה מלמד כי מספרם של הלא יהודים בקרב החייבים גדול ביחס למספרם בכלל האוכלוסייה. עוד מלמד הניתוח כי מרבית החייבים הם בטווח הגילים 35־65 (64%), מתגוררים בפריפריה (רובם בצפון הארץ) ונשואים (55%). מחצית מהחייבים כלל לא עובדים, ומתוך אלו שעובדים - יותר מ־250 אלף (84%) הם שכירים העוסקים בתחום של מסחר ותיקון כלי רכב. לכ־90 אלף חייבים (14%) לא היה מעולם שום תיק בהוצאה לפועל.
ההגבלה הנפוצה ביותר שמטילים על החייבים היא על כרטיסי האשראי, וככל שעולה שמות התיקים של החייב, כך גדלה גם כמות ההגבלות. בקרב האוכלוסייה הלא יהודית, אחוז החייבים בעלי הגבלה אחת לפחות גדול מאשר בקרב האוכלוסייה היהודית ב־18%.  אפשר להבין מכך שהמערכת נוקטת כלפי האוכלוסייה היהודית יד רכה יותר בכל הקשור בתהליכי הגבייה.

לשכת הוצאה לפועל. צלם: אבשלום ששונילשכת הוצאה לפועל. צלם: אבשלום ששוני
פרופסור אייל וינטר, כלכלן מהאוניברסיטה העברית המתמחה בכלכלה התנהגותית, יודע לקרוא בשם לתופעת החייבים. “כשאנשים לוקחים על עצמם התחייבויות כספיות יותר ממה שהם מסוגלים להחזיר, זו תופעה אנושית ידועה שאנו קוראים לה ‘תופעת העיוות'. היא אומרת שאנחנו חוששים פחות מנזק שייגרם לנו בעתיד, אם אנחנו יכולים להפיק הנאה בהווה. תופעת העיוות גורמת לאנשים לחשוב שאין בעצם אמצעי אפקטיבי שיכול לגרום להם להחזיר את החוב, והתוצאה היא שאנשים מסננים את התודעה על ההשלכות של מה שיקרה בעתיד".
בעניין זה, התחזית של פרופסור וינטר על החייבים העתידיים אינה אופטימית. “דווקא בדור הנוכחי של הצעירים, דור המילניום, תופעת החייבים יותר רווחת בגלל המצוקה הכלכלית, ולתופעה הזו יש משמעויות כלכליות רבות. ממחקרים שנעשו בחו"ל אנו רואים שבגלל שהריבית על האוברדראפט (משיכת יתר) בארה"ב היא גדולה מאוד, ואנשים לפעמים משלמים כמה עשרות דולרים על חריגה של דולר בודד מהחשבון שלהם, הם נמנעים מלהיכנס לאוברדראפט כמעט בכל מחיר".בני הזוג מתנפץ. לכן אנשים צריכים לקחת אשראי נמוך הרבה יותר ממה שהם חושבים".
חסינים מפני המערכת

עו"ד עמנואל יוזוק ממשרד עו"ד יוזוק מלכין & אשל, המתמחה בין היתר בנדל"ן, מצביע על בעיה קשה מול שוכרי דירות שהצ'ק שלהם חוזר או שיום אחד פשוט מחליטים להפסיק לשלם. “היום, אם שוכר החליט שהוא מפסיק לשלם שכירות וגם לא יוצא לך מהדירה, אתה צריך לעבור את כל הפרוצדורה המשפטית בשביל להוציא אותו בכוח באופן חוקי, וזה פרק זמן שיכול להגיע עד שנה. בינתיים הוא ממשיך לשבת בדירה שלך בלי לשלם, ומי שמממן אותו הוא אתה. היום המערכת אומרת לך ‘פנה לבית המשפט', ורק לאחר מכן, אם אותו שוכר לא מפנה את הדירה, אפשר לפנות להוצאה לפועל על מנת להוציא ממנה את אותו עבריין בכוח". 
לדברי יוזוק, הכלים שההוצאה לפועל נותנת לזוכים כדי לגבות את החוב אינם אפקטיביים, והחייבים מודעים לכך. “הצעד של עיקול רישיון נהיגה, לדוגמה, הוא לא אפקטיבי. אדם מחדש רישיון נהיגה פעם בעשר שנים, אז אם הוא חידש לפני שנה, רק עוד תשע שנים לא יאשרו לו לחדש, וגם זה אם התיק עדיין יהיה קיים. גם צו עיכוב יציאה מהארץ הוא בדיחה. כל מי שרוצה לצאת מהארץ מגיש בקשה וכותב בה שדודה שלו חולה או שיש לו חתונה בניו יורק, מביא שני ערבים, שבמקרה הם החברים שלו שטסים איתו לטייל, עושה סוף שבוע, נהנה וחוזר בחזרה".  יוזוק גם מצביע על כך שהרבה מאוד חייבים הם בעצם רמאים המציגים עצמם כמסכנים, והמערכת פשוט לא יודעת לסנן אותם. “אני לא אומר שאין מסכנים", הוא מסייג, “ובכל זאת - מכל התיקים שאני מטפל בהם יש מסכן אחד ל־200, ואיתו מגיעים להסדר חוב שנוח לו ומאפשר לו לחיות בכבוד".
אז איך אפשר להתמודד עם זה?
“הכל מתחיל בחינוך הכלכלי הגרוע שיש בישראל, המתיר לאנשים לחגוג מעבר ליכולת הכלכלית שלהם מתוך ידיעה שמערכת הוצאה לפועל לא יכולה לפגוע בהם. באירופה הכל נעשה בהעברות בנקאיות. אין צ'קים. לאנשים יש דירוג אשראי וכרטיסי דיירקט. בארה"ב אם הצ'ק שלך חוזר זו עבירה פלילית. בארץ אנשים מפזרים צ'קים בטירוף ולא מעניין אותם בכלל מה יקרה. מדינת ישראל היא חממה לחייבים, והיא הופכת  לבית תמחוי. אני יודע שאם תוך שנה וחצי אני לא גובה מהחייב את החוב - הוא אבוד. בפרק זמן הזה אני מנסה למצות את כל הכלים שההוצאה לפועל נותנת לי".
בסבך הבירוקרטיה

עו"ד יניב יחזקאל, המתמחה בתיקי הוצאה לפועל, יודע לספר על עודף הבירוקרטיה שלשכות ההוצאה לפועל לוקות בו. “כשאתה מגיע היום ללשכת הוצאה לפועל ורוצה לפתוח תיקים, ישנם תיקים שממתינים לפחות חודש רק לפתיחה. הבירוקרטיה והסחבת העצומה בלשכות הוצאה לפועל הן מזעזעות. המערכת לא מתפקדת. 
בתי המשפט הביאו לנו, עורכי הדין, כרטיס חכם שבאמצעותו אנחנו יכולים לעשות פעולות בתיקים ולקצר תהליכים. בהוצאה לפועל זה לא ככה. שם, בשביל להתחיל תהליכים, צריך קודם כל להמציא לחייב אזהרה, כלומר להביא לידיעתו שיש לו תיק בהוצאה לפועל. ללא אזהרה אתה לא יכול להתחיל בהליכים. מעבר לכך, גם אחרי שהצלחת למסור את האזהרה ואתה רוצה לעדכן את זה בתיק, לא מקלידים את האזהרות בזמן בגלל העומס בלשכות שגורם להן לחוסר תפקוד. יש גם הבדלים בעומס בין לשכה ולשכה. בלשכת תל־אביב, למשל, לוקח 30 יום רק לפתוח תיק". 
יחזקאל אומר שלבעלי החוב יש יותר כאב ראש מאשר לחייבים עצמם, ובסופו של יום הכל מסתכם בשאלה כמה כסף בעל החוב מוכן להשקיע כדי להחזיר את החוב המגיע לו. “בהוצאה לפועל הכל שאלה של כמה אותו נושה מעוניין להשקיע", מפרט יחזקאל, "כל הליך מבצעי בהוצאה לפועל (בקשה לעיקול חשבון בנק, רכב, מיטלטלין) נע בין שקלים בודדים לכמה מאות שקלים. יש גם לא מעט צדדים שלישיים שאם אתה מסמן את כולם, אתה יכול לשלם להוצאה לפועל על ההליכים אגרות בסך אלפי שקלים". 
אולם יחזקאל אינו מסתפק בביקורת ומציע פתרון יצירתי: לטענתו, אם המדינה תשכיל ליצור ערוצי הידברות בין האגפים השונים, ובעיקר בין ההוצאה לפועל לבין הרשם לענייני ירושה, בעלי חוב רבים יוכלו לקבל את כספם, הצדדים יוכלו ליישר את ההדורים וכולם יהיו מרוצים. אך עם זאת, המצב כיום הוא שישנם אנשים המעדיפים להימנע מהטרחה שבפתיחת תיקים בהוצאה לפועל: הסכום  קטן מדי, הבירוקרטיה גדולה מדי והזמן שלהם פשוט לא שווה את זה. המדינה לא עושה מספיק בשביל לגרום לאותם בעלי חוב להאמין שהם יכולים לגבות אותו דרכה, והדבר לא רק מאכזב אלא גם מסוכן.

לשכת הוצאה לפועל. צלם: יח"צלשכת הוצאה לפועל. צלם: יח"צ
 
ככל שהמדינה דוחסת יותר בירוקרטיה להליך החזר החוב ונותנת לאזרחים את ההרגשה שאין להם למי לפנות, כך יגדלו הסיכויים שהאלטרנטיבות שצוינו קודם לכן ייראו הדרך הבטוחה ביותר לגביית חובות. אותם אנשים שמוכנים לקנות את החוב תמורת עמלה מסוימת ומצליחים לגבות אותו במחיר של איומים, פגיעה ברכוש ואף פגיעה בנפש, מהווים סכנה אזרחית מהמעלה הראשונה. 
מרשות האכיפה והגבייה נמסר בתגובה: ״הנטל הבירוקרטי ברשות לחלוטין אינו גבוה, ואף לא נשמעו טענות בעניין זה. ברוסיה למשל הרשות יוזמת וסוגרת תיקים אם חלפו שלוש שנים והחוב טרם שולם. מערכת ההוצאה לפועל מהווה המשך למערכת בתי המשפט ופועלת בשיטה האדוורסרית. כלומר, על הזוכה לנקוט הליכים לצורך גביית החוב, והמערכת אינה יוזמת הליכים. מכאן גם הצורך לשכור ייצוג משפטי (אין הכרח לשכור ייעוץ משפטי). יודגש כי הרשות יזמה שני מסלולים ייעודיים שבמסגרתם פועלים עובדי המערכת לגביית החוב עבור הזוכים ללא שכר טרחה ובעלויות מינימליות.
הרשות גם יזמה מבצעים על מנת לגשר בין הזוכים  ובין החייבים. המבצעים הם לבקשת הזוכים שמעוניינים בסיוע הרשות בניהול המבצע. נמצא כי כאשר הזוכה מפחית מהחוב העדכני, יש חייבים שמעוניינים להגיע להסדר. מבחינה זו הרשות סייעה גם לזוכים וגם לחייבים להגיע להסדר. מדובר אכן בכמות קטנה של הסדרים (5%־7%), אולם בסופו של דבר הצדדים הם שמחליטים לגבי ההסדר, והרשות רק מתווכת ביניהם. סגירת תיקים, למעט על פי תקנות חוסר מעש, נעשית רק על ידי הצדדים. הנתונים מוצגים בשקיפות מלאה מדי שנה. יותר מכך - כמות המידע בדוח השנתי הולכת ועולה מדי שנה, והנתונים אף פורסמו בדוחות אקסל על מנת לאפשר עיבוד של הנתונים על די גורמים חיצוניים. לגופו של עניין, הרשות מקדמת חקיקה וכלי אכיפה עבור הזוכים בהוצאה לפועל - נגישות למאגרי מידע, הגבלות, עיקולים, חקירות, מאגר חייבים משתמטים וכיוצא באלה. כל הטענות בעניין אינן נכונות עובדתית. הרשות פועלת לאיזון בין זכויות הזוכים לזכויות החייבים".