“ההייטק במדינת ישראל הוא קריטי", אומרת מנכ"לית לאומיטק, יפעת אורון. “הוא מנוע הצמיחה של הכלכלה, משמעותי בהרבה פרמטרים, מהווה 40% בערך מהייצור, משהו כמו 10% מהתוצר, 10% מכוח העבודה. יש לנו פה די הרבה חברות הייטק, אפילו במונחים אבסולוטיים בעולם, יש לנו משהו כמו 6,500 חברות, בכל הגדלים".
אורון מסבירה שחברות ההייטק לא קמו בישראל במקרה. “הן קמו כי התשתית או החוסר תשתית גרמו לכך שהעולם העסקי הישראלי לא יכול היה להתבסס על משאבי אנרגיה חזקים או על שוק מקומי חזק – כל מיני דברים. כשאתה מסתכל על כל האילוצים, אתה מבין שטכנולוגיה זאת הייתה המהות, כמובן בהתבסס על המון תקציבים וידע שנוצר במדינת ישראל כתוצאה של הרבה מאוד השקעות של כסף בצבא, שפיתח הרבה יכולות והכשיר הרבה מאוד אנשים להיות יזמים טכנולוגים. הייתה פה תשתית נכונה, ותעשיית ההייטק התחילה לפרוח לפני 20־25 שנה".
אורון אומרת שתופעת האקזיט הנפוצה כל כך במחוזותינו, דווקא הולכת ופוחתת: “הייתה בעבר טענה שישראלים יודעים להקים חברות מצליחות, אבל הם מוכרים אותן נורא מהר. הם נותנים להן קצת לגדול, ואז מוכרים אותן מוקדם מדי למייקרוסופט, לגוגל או כל הגדולים ב־10 מיליון דולר. אנחנו רואים תופעה חדשה שחברות מפסיקות להיות בלחץ למכור מוקדם ובעצם צומחת בכוחות עצמאיים. אנחנו רואים חברות ישראליות ששוות מאות מיליוני דולרים ואפילו מיליארדים, וזה גורם לתעשייה להיות יציבה יותר כי יש פה הרבה חברות ישראליות עצמאיות, וכל הגורמים האלה הופכים את התעשייה כאן לאטרקטיבית מאוד".
“מה שמאפיין חברות הייטק זה שהן שורפות או משקיעות המון כסף לאורך כמה שנים כדי לפתח את הטכנולוגיה. אז החברות האלה הן הפסדיות מאוד כמה שנים טובות מהחיים שלהן. יכולות להיות חברות שאפילו שיש להן כבר מכירות, הן ממשיכות להפסיד מיליונים או עשרות מיליוני דולרים בשנה. ולמה זה חשוב להבין, אפרופו בנקים? כי כשבנקים מסתכלים על ביזנס שהם רוצים לתת לו אשראי והלוואות, הם רוצים לראות שהביזנס רווחי, שאני מבין מאיפה יחזור הכסף וכו', ובהייטק הביזנס כמעט בהגדרה הוא לא רווחי כי החברות לוקחות בעצם את הרווחים ומשקיעות אותם בחזרה בעסק כדי לצמוח.
"בהייטק יש צורך מאוד משמעותי להיות בצמיחה מאוד גבוהה בשביל לתפוס בעצם נוכחות בשווקים שהם מתהווים. הרי אף מוצר בהייטק לא צריך להיות באופן עסקי מוצר שכבר יש אותו, אחרת זה לא מעניין. אז ממציאים דברים חדשים ופותחים שוק חדש ומשקיעים בזה הרבה כסף. אז בא הבנקאי שאומר יש לי פה חברה מפסידה, השוק שלה הוא שוק חדש שאני לא באמת מבין אותו כי אין לי ממש למה להשוות אותו. בנקאים הרבה פעמים רוצים לראות נכסים, שיהיו כבטוחות לאשראי. אבל לחברת הייטק לרוב אין נכסים. אין מפעל, אין ברזלים, אין ציוד. הכל זה מין ענן של טכנולוגיה. לבנקאים שלא עושים הייטק מהבוקר עד הערב הדבר הזה שנקרא חברת סטארט־אפ טכנולוגית זה דבר שלא טריוויאלי לעיכול".
“את כל הדבר הזה הבינו בבנק לאומי לפני 4.5 שנים, כשהמנכ"לית שלנו רקפת רוסק־עמינח שמה לב שיש פה תעשייה ענקית, חשובה, אסטרטגית למדינת ישראל, אבל זה לא כל כך בא לידי ביטוי בפעילויות הבנקאיות. אף בנק לא ייעד מערכת שתומכת בצרכים של ההייטק. היו חשבונות, אבל כשהחברות האלה היו צריכות אשראי, הן פשוט היו עוברות לצד השני של האוקיינוס, ובאמריקה יש הבנה של הדברים האלה ושם הבנקים ידעו להלוות את הכסף הזה, ופה לא כל כך. המנכ"לית שלנו אמרה, ‘אנחנו צריכים להביא פה בשורה, אנחנו צריכים להקים פה ארגון בתוך הבנק, שהוא אומנם בנק, אבל כזה שעובד אחרת, מסתכל על הדברים אחרת', מדברים עם החברות בשפה שלהן, מבינים אותן, לא נבהלים כשחברה מפסידה כסף וקצת קשה.
"היינו צריכים לייצר שדרה חזקה מאוד של בנקאים שמבינים את התעשייה, לומדים אותה, נשארים מעודכנים בנוגע למה חדש, מה כבר לא מעניין וכו'. היה לנו מזל שהמבנה של בנק לאומי הוא גלובלי מאוד. בנק לאומי הוא אומנם בנק ישראלי, אבל יש לו חברה־בת שהיא בנק אמריקאי וחברה־בת שהיא בנק בריטי. זה התאים לנו מאוד, זה מה שחברת הייטק צריכה - היא קמה נניח בפתח תקווה, ואחר כך היא צריכה לפתוח משרד בניו יורק, ויש לנו שם פעילות אז אנחנו ניתן להם המשכיות של שירות גם שם. היא עוברת לאירופה אז ניתן להם את השירות מלונדון.
שאלנו את עצמנו אילו מוצרים החברות האלה צריכות, כי אלו לא מוצרים שחברה תעשייתית רגילה צריכה, אלא מוצרים אחרים לגמרי, ובעצם יצרנו מוצרים בנקאיים אחרים ויצרנו תשתית שמבחינתנו רצינו שתהיה מתקדמת ונוחה למשתמש שלא תהיה שאלה לסטארט־אפיסט היכן הוא פותח את החשבון הראשון של ועם מי הוא עובד. וזה מה שעשינו".
התרעות פיקוד העורף