אנחנו זוג נשוי בני 30 פלוס עם משכורות לא גבוהות ורצון להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילד לעולם. הפחד הכלכלי משתק אותנו: אני לא יודעת מה יהיה איתי אחרי הלידה מבחינת העבודה, אין לי מושג איך מתכוננים כלכלית לנושא ומה היקף ההוצאות החודשיות בשנה הראשונה. מה דעתך?
“עושה רושם שמדובר במקרה של ‘פחד יעוור עיני חכמים’. לתפיסתי, את יודעת בדיוק מה לעשות, אז למה לפחד? את יכולה לברר עם חברות כמה זה עלה להן או לחפש בגוגל, ותמצאי המון תוצאות ותשובות. את הרי לא תמנעי מעצמך הורות בגלל הפחד הזה. לא חסרים בעולם הזה מעצורים, אז למה לשים על עצמך עוד כמה? תעשו ילד באהבה, ואחרי שתצליחו יש לך תשעה חודשים להיערך - ואז אפשר להתחיל לעשות חשבונות. צריך לעבוד חכם ומאוזן ולא להשתגע ולהתפרע. הורים שמשתגעים נכנסים לבור, ואחר כך גם בוכים מתוכו. את יכולה לברר בסביבתך מי סיים להשתמש בעגלה שלו, לקחת אותה ולהחזיר אחרי ארבעה חודשים, והנה כבר חסכת 4,000 שקלים. לקנות עגלה חדשה שמשתמשים בה רק כמה חודשים זה מעשה מטופש. אותו הדבר עם מיטה - יש אנשים שבמחסנים שלהם שוכבות מיטות ומעלות אבק. צריך לדעת ממי לבקש. תחליפי חלב את יכולה לקנות בבני ברק בחצי מחיר, ולזכור שאת בקלות יכולה למצוא פתרונות ראויים שמתאימים לכיס שלך".
“אני שומע בקול שלך שלא מדובר בעניין כספי אלא בחופשיות. אני יודע מה אשתך עושה עם הכסף - היא קונה מדי פעם בגד נחמד, יוצאת עם חברות לבלות במסעדות ובבתי קפה, ובעיקר נהנית מהחיים שלה. אתה יכול להיות בטוח שהיא לא סוחרת במניות בלעדיך. ייתכן שאשתך, שגידלה וטיפחה את הילדים במשך שנים, חשה שהגיעה כעת לגיל שבו היא רוצה לצאת לחופשי וליצור לעצמה אי של עצמאות. היא מוצאת אותו בכסף הפרטי שלה שבו היא שולטת ויכולה לעשות את הדברים שהיא אוהבת מבלי לשאול אף אחד. זו הפינה שלה. ברגע שהיא צריכה לספר לך שהיא קונה משהו, היא מאבדת את העצמאות שלה מבחינת התחושה שלה. היא לא רוצה לדווח על כל דבר שהיא קונה בשביל עצמה או בשביל הנכדות שלה, וזה לגמרי בסדר. תן לה באהבה את החופש ל’מרד הנעורים’ שלה. אמור לה שאתה סומך עליה ותן לה ליהנות. להערכתי, אחרי כחודשיים היא רק תרצה לשתף אותך במה שרכשה. מנגד, אם תילחם בה אתה תפסיד והיא תפסיד".
אני פנסיונרית, ובתקופה האחרונה כבר לא מרגישה מאושרת. אני מעוניינת למכור את הדירה שלי ולעבור להתגורר בדיור מוגן כדי לקבל עזרה ולהעשיר את חיי החברה שלי. אני חוששת מתגובת הילדים שבוודאי מצפים לקבל את הנכס בירושה. האם עלי להישאר בדירה אף שאני סובלת?
“למה את צריכה לוותר על איכות החיים שלך בגלל הילדים? אין ספק שאת צריכה להשאיר את המקסימום אחרי לכתך לילדייך, ועדיין, באותה נשימה, את צריכה לדאוג לעצמך ולהמשיך לחיות את חייך בצורה הנכונה והנוחה. עברת חיים שלמים, עבדת, התאמצת ועשית הכל כדי שבגיל הזה תוכלי להעביר את החיים שלך כמו שאת רוצה מבלי להתפשר. נניח שילדייך יכעסו עלייך, מה יקרה? את צריכה לעשות את הדבר הנכון עבורך. אם את בוחרת לעבור לדיור מוגן כדי לקבל סיוע יומיומי וליהנות מחיי חברה עשירים - זו הבחירה. הילדים שלך יבינו שאת לא סתם מוכרת את הבית, אלא הולכת לעבור לסביבה נכונה יותר בערוב ימייך. את בהחלט יכולה למצוא עוד פתרונות שיעזרו לך להתמודד. אני ממליץ לבדוק אפשרות של משכנתה הפוכה, שבה תוכלי לקבל סכום כסף שאת קובעת מראש עבור הבית, לתת אותו לבית האבות שבו את מעוניינת להתגורר ולשלם בכל חודש רק את הריבית. בסופו של דבר, מי שיחזיר את הכסף הם יורשייך החוקיים, וכך גם את תוכלי ליהנות ולחיות את חייך, וגם הם יצליחו ליהנות מחלק יחסי שיישאר מהירושה".