נתחיל בחדשות הטובות: ישראל לא מתייבשת, היא דווקא צומחת יפה. הנתון שסיפק בנק ישראל, ולפיו ב־2018 צמח המשק הישראלי ב־3.3%, הוא מרשים ביחס למדינות ה־OECD. למה בכל זאת לא בטוח שהרגשתם את זה? כי שיעור הצמיחה לנפש עמד על 1.3% בלבד. את הפער מסביר הגידול באוכלוסייה, שהיה חד מקצב הגידול בתוצר. כך שהעוגה אומנם תפחה, אבל היא מתחלקת להרבה יותר סועדים.

אם אנחנו רוצים לתמוך בעלייה ברמת החיים, אם חשוב לנו לצמצם את הפערים החברתיים ולהרחיב את סל השירותים הניתנים לאזרח, ואם מביאים בחשבון גם את הדמוגרפיה שלנו - העוגה חייבת לצמוח יותר. זוהי השורה התחתונה העולה מהדו"ח השנתי של בנק ישראל, וזה גם האתגר המרכזי העומד לפתחה של הממשלה שתקום כאן לאחר הבחירות. אבל איך עושים את זה? הנה ארבע נקודות בוערות המשתקפות מהדו"ח השנתי.

הסוגיה הראשונה היא פריון העבודה. הפקק של הבוקר בא על חשבון שעות עבודה. מדיניות של קצבאות וכשלים במערכות החינוך וההשכלה מעודדים אי־יציאה לעבודה ומצמצמים את מאגר ההון האנושי האיכותי לתעסוקה. העיקרון הידוע - לתת חכות במקום דגים, רלוונטי כאן במיוחד. חשוב שנזכור כי ממילא, נוכח העלייה בתוחלת החיים מחד ושיעורי הילודה הגבוהים מאידך גיסא, נתונים חריגים ביחס לרוב מדינות ה־OECD ה"מתכווצות" (גידול מזערי באירופה, שלילי ביפן) - שיעור האוכלוסייה הלא־יצרנית שיש לדאוג לה ולכלכל אותה הולך וגדל.

הסוגיה השנייה קשורה במישרין לפריון, אך עוסקת בשתי אוכלוסיות ייחודיות, הנוטות להשתתף פחות בשוק העבודה - גברים חרדים ונשים ערביות. כאן המטרה כפולה: גם לעודד כניסה למעגל התעסוקה, מגמה שכבר החלה ושחשוב להעצימה, וגם להכשיר למשרות טובות ומתגמלות יותר, ולא רק ברף השכר הנמוך. בנקודה זו יש לשקול גם התפשרות מסוימת על ערכי השילוב באקדמיה ובמוסדות ההכשרה. לשם דוגמה, אם נשים חרדיות יחושו בנוח בסביבתן, ירכשו השכלה גבוהה וישתלבו בהייטק, החברה כולה - בדגש על הרוב, שדווקא אינו דתי - תצא נשכרת.

נושא נוסף הוא התשתיות, ובראשן, כפי שהצביע הדו"ח הטרי של מבקר המדינה, התחבורה הציבורית. על הליקויים בזאת, בעיקר במטרופולין חדרה־גדרה, משלם כל ישראלי בריבית דריבית. ולכן, גם אם נראה שמשקיעים בתשתיות, יש להכפיל, לפחות, את היקף ההשקעה בתחבורה הציבורית כמנוע קריטי להאצת קצב הצמיחה.

הסוגיה הרביעית לפתחה של הממשלה הבאה היא הסביבה העסקית בישראל. במדד Doing Business - "קלות עשיית העסקים" של הבנק העולמי - ישראל מדורגת במקום ה־30 מבין 36 מדינות ה־OECD, עם השפעה שלילית במיוחד על המשק. מבחינה רגולטורית - רישום עסק, מערך המיסוי, חוזים וכדומה - ישראל חייבת להפוך למקום מזמין יותר, שפשוט יותר לעשות בו עסקים. הקמת מחלקות כלכליות בתוך בתי המשפט היא דוגמה טובה למהלך שהחל ושצריך להתמיד ולהעמיק בו.

ישראל עדיין צומחת אבל בקצב שהולך ומאט, ודאי בחישוב התוצר לנפש. בדרך לקלפי, הדו"ח השנתי של בנק ישראל מכיל כמה נורות אזהרה חשובות. היעדים העולים ממנו, שבחלקם נמנו כאן, אינם בשמיים - הם ניתנים להשגה ויכולים במשולב להפוך את המגמה, כך שהן העוגה והן פרוסותיה יגדלו בשיעור משמעותי. על זה צריכות להיות הבחירות, סביב זה צריכה להיבנות הקואליציה הבאה.

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי בקסם קרנות ו-ETF מבית אקסלנס