בנק ישראל מצא עצמו במלכוד בנושא העלאת שיעור הריבית

גם במלזיה הבנק המרכזי מודאג מההאטה בדרום־מזרח אסיה ובעולם בכלל, מה שפוגע ביכולת הייצוא של המשק. עוד לפני שנה וחצי, בינואר 2018, הייתה מלזיה בטוחה שהיא ממשיכה לדהור על סוס ההצלחה והצמיחה האזורי והעולמי. עד שבא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושיבש את תוכניותיה של קואלה לומפור, המבוססת בעיקר על הייצוא כמנוע צמיחה. בתחילת מאי הבנק המרכזי הפחית את הריבית ב־0.25% ל־3%. הייצוא נופל מדי חודש, האינפלציה קרובה לאפס, וכדי להמשיך לצמוח - מפחיתים את הריבית.

# # #

אז האם בנק ישראל מסוגל, יכול, רוצה וחושב שהוא יכול להעלות את הריבית? בדיוני ועדת הריבית הקודמת היה רק חבר אחד מהחמישה שדווקא טען בזכות העלאת הריבית ל־0.5%. הצעתו נדחתה. ברור לגמרי שהעלאת הריבית הייתה גורמת להתחזקות נוספת של השקל, שהמשק לא יכול לעמוד בה.

תפקיד בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, הוא לדכא את האינפלציה המבקשת לפרוץ. בשנות ה־90 של המאה הקודמת הממשלה קבעה יעד אינפלציה לבנק ישראל, 1%־3%, בדומה למרבית מדינות העולם. מבחינה זו, בנק ישראל קיבל בחמש השנים האחרונות את הציון "נכשל". במהלך אותה תקופה, 49 חודשים האינפלציה הייתה מתחת לאחוז, יעד האינפלציה התחתון, ורק 11 פעמים מעליו. גם כיום הצפי לאינפלציה בשנה הקרובה, ממקורות שונים, ואף על פי הבנק המרכזי עצמו, הוא בטווח של 1%־1.3%. לדעתי, ציפיות אלה אף מוטות כלפי מעלה. לכן, אין מקום להעלות ריבית. להפך, יש מקום לשקול להפחיתה.

במצב רגיל היה על בנק ישראל להעלות את הריבית. אולם כאשר חרב הפחתת הריבית של הפד מונפת, העולם צועד בבטחה לעבר אי־ודאות, וכלל לא ברור איזו ממשלה תקום בישראל לאחר הבחירות - קשה לראות את בנק ישראל מעלה את הריבית.