בנק ישראל מצא עצמו במלכוד בנושא העלאת שיעור הריבית

אוסטרליה צומחת ברציפות כפי שלא צמחה מעולם. צמיחה שנמשכת 27 שנה, וברקע ישנה הצמיחה של סין בעשרות השנים האחרונות, המעצמה שאליה היבשת בת 22 מיליון התושבים מייצאת כרבע מכלל הייצוא שלה. 
 

כעת, בגלל מלחמת הסחר העולמית הגוברת, שלעת עתה אין לה פתרון - גם אחרי פגישת 20 המדינות העשירות ביפן לפני שבוע - החליטה אוסטרליה לראשונה לאחר שלוש שנים להפחית את הריבית ב־0.25% ל־1.25%. הבנק המרכזי של אוסטרליה מבקש לעודד את הפעילות הכלכלית, גם באמצעות הגברת הפעילות המקומית, על רקע חולשת הייצור והייצוא בשל הירידה בסחר העולמי וכן לעודד את שוק הדיור, שמאבד גובה - מחירי הדירות ובתים מתרסקים. 
 

בהודו, המדינה השנייה בעולם מבחינת גודל האוכלוסייה, הבנק המרכזי הפחית את הריבית בתחילת החודש ל־5.75%, הפחתה שלישית השנה. גם הבנק המרכזי של הודו אינו מעוניין בכך שהמשק ההודי יסבול ממלחמת הסחר העולמית, שעלולה להקשות עליו, ורוצה להגדיל את העלייה בקצב הצמיחה של המשק ההודי, שהחל להאט פעמיו. בשנה שהסתיימה במרץ, הצמיחה הייתה בשפל של חמש שנים - העלייה הייתה בשיעור של 6.8% בלבד. עתה מדובר בשיעור הריבית הנמוך ביותר מאז 2010. 
 

בתחילת מאי, הבנק המרכזי של ניו זילנד הפחית את הריבית ב־0.25% ל־1.5%. לא זו בלבד, הבנק, שמאוד מודאג מכך שהמשק הניו זילנדי, התלוי בסחר העולמי, ייפגע מההאטה בפעילות הסחר הגלובלית, רמז כי הוא מתכוון להמשיך להפחית את הריבית, אולי בעוד 0.5%, אם יידרש לכך. 
 

בבנק הניו זילנדי אומרים כי הם דואגים לצמיחה ולתעסוקה במדינה. הצמיחה במשק הניו זילנדי הייתה בשנת 2018 2.3%, נפילה לאחר צמיחה של 3.4% בשנת 2017. הפחד של אנשי עסקים בניו זילנד הוא מההתנגשות החזיתית בין ארה"ב וסין בנושא הסחר, השולחת גלי הדף שליליים לשאר העולם, בייחוד מדינות קטנות התלויות בסחר בעולמי, כמו ניו זילנד או ישראל. 
 

הבנק המרכזי של הפיליפינים הפחית את הריבית ב־0.25% בתחילת מאי ל־4.5%, ההפחתה הראשונה מאז 2016. מדובר בשינוי כיוון לאחר העלאות מצטברות של 1.75% אשתקד, תוצאה של הצמיחה הנאה של הפיליפינים בשנים האחרונות. הנגיד הפיליפיני הבין כי הגלגל החל להסתובב לאחור, ושהצמיחה העולמית, המאיטה את התקדמותה, פוגעת במדינתו. לכן, אין מנוס מהפחתת ריבית. ברבע הראשון של השנה הצמיחה בפיליפינים הייתה בשפל של ארבע שנים. 
 

גם במלזיה הבנק המרכזי מודאג מההאטה בדרום־מזרח אסיה ובעולם בכלל, מה שפוגע ביכולת הייצוא של המשק. עוד לפני שנה וחצי, בינואר 2018, הייתה מלזיה בטוחה שהיא ממשיכה לדהור על סוס ההצלחה והצמיחה האזורי והעולמי. עד שבא נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ושיבש את תוכניותיה של קואלה לומפור, המבוססת בעיקר על הייצוא כמנוע צמיחה. בתחילת מאי הבנק המרכזי הפחית את הריבית ב־0.25% ל־3%. הייצוא נופל מדי חודש, האינפלציה קרובה לאפס, וכדי להמשיך לצמוח - מפחיתים את הריבית. 

ואחרי הסקירה הזו על הנעשה בדרום־מזרח אסיה, נשאלת השאלה, מה קורה אצלנו, כאן בישראל. ובכן, בנק ישראל בראשותו של הנגיד פרופ' אמיר ירון יתכנס ביום שני להחליט על שיעור הריבית, העומדת כיום על 0.25%. הבעיה היא שחמשת חברי הוועדה המוניטרית של הבנק נמצאים במלכוד. 
 

בשנה האחרונה כל המטבעות העיקריים בעולם ניגפו מול השקל. הדולר ירד ב־2.4%, היורו ב־5.2%, הליש"ט נפלה ב־6.3%, הקרונה השוודית התרסקה ב־6.3%, הקרונה הנורווגית צללה ב־6.8%, הקרונה הדנית הצטמקה ב־5.4%, הדולר הקנדי נסוג ב־2%, הדולר האוסטרלי צלל ב־7.3% ואפילו המטבע היציב בעולם, הפרנק השוויצרי, נאלץ לכופף ראש בפני מלך המטבעות הישראלי, בשיעור של 1.9%. 
 

בגוש היורו, המכיל 19 מדינות עם אוכלוסייה של קרוב ל־338 מיליון נפש, הריבית הרשמית היא אפס. אולם בנקים מסחריים המבקשים להפקיד כסף בבנק המרכזי של אירופה מחויבים מאז מרץ 2016 בריבית שלילית של 0.4%. כן, מפקידים כסף בבנק המרכזי, ואחרי שנה מקבלים פחות.
 

נשיא הבנק המרכזי של אירופה מריו דראגי אומר מפורשות כי בכוונתו להפחית עוד יותר את הריבית, כדי להביא להתאוששות הפעילות הכלכלית באירופה, שנפגעה ממלחמת הסחר בין סין לארה"ב. דראגי למעשה מבקש להפחית את ערכו של היורו, מה שמרגיז את האמריקאים, בייחוד את טראמפ, שטוענים כי אירופה לא הוגנת בכך שאף שיש לה עודף בחשבון השוטף, היא פועלת להחלשת המטבע שלה. אפילו גרמניה נפגעה מירידה בביקושים הסיניים. מי שמבקש לרכוש אג"ח של ממשלת גרמניה, המעצמה האירופית, לחמש שנים, "זכאי" לקבל מינוס 0.7% לשנה. 
 

וכך, בעוד בכל העולם דואגות מדינות להחליש את המטבע שלהן, בישראל הבנק המרכזי נרדם בשמירה. בישראל השקל התחזק ריאלית בשיעור של 3.5% בשנה האחרונה. כלומר, הסחורות והשירותים בישראל התייקרו בשיעור ניכר, מה שמעמיד בספק את יכולתם של מפעלים, בעיקר של התעשייה המסורתית בעיירות הפיתוח, לשרוד (או לפחות למנוע מעבר לטורקיה).
 

# # #

אז האם בנק ישראל מסוגל, יכול, רוצה וחושב שהוא יכול להעלות את הריבית? בדיוני ועדת הריבית הקודמת היה רק חבר אחד מהחמישה שדווקא טען בזכות העלאת הריבית ל־0.5%. הצעתו נדחתה. ברור לגמרי שהעלאת הריבית הייתה גורמת להתחזקות נוספת של השקל, שהמשק לא יכול לעמוד בה. 

אולי בבנק המרכזי יחליטו להותיר את הריבית על כנה. החלטה כזו, כאשר מסתמן כי הריבית בארה"ב תופחת כבר בחודשים הקרובים, תביא לירידה בפער הריבית בין שתי המדינות, והדבר עלול להביא לזרימת הון לישראל. זרימה כזו עלולה להביא לייסוף נוסף של השקל ולהפוך אותו לכוכב עליון בשמי המטבעות בעולם, עם כל הרעות המאפיינות סופר־מטבע - עלייה בייבוא לצד העמקת השבר בתעשייה המסורתית והמסורתית למחצה. 
 

כדי למנוע זרימת הון עוינת של מט"ח לישראל אולי היה מקום להפחית את הריבית, נניח ל־0.1%. אבל בישראל ישנה גאווה. לא משנים כיוון כמו בארה"ב או במלזיה או במדינות אחרות שהוזכרו לעיל. חוץ מזה, בנק ישראל מצא כי ישנה התעוררות בשוק הדיור, עלייה במספר העסקאות, ואפילו עלייה מתונה במחירי הדיור במקביל לירידה בהשקעה בבנייה למגורים. 
 

אני מציע לוועדה המכובדת בבנק ישראל לגייס עוזר מחקר, שיכול היה להציג כי גם מספר העסקאות בדיור ירד ברבע הראשון של השנה ביחס לרבע האחרון של 2018 ב־15.8%. בירושלים ירידה של 1.2%, בצפון ירידה של 24.3%, בחיפה עלhיה של 3.7%, במרכז ירידה של 20.3%, בתל אביב ירידה של 26.2%, ובדרום ירידה של 16.9%. 
 

במספר הדירות החדשות שנמכרו הייתה בשלושת החודשים מאז אפריל ירידה של 6.1%. מדד מחירי הדירות עלה בחודשים מרץ־אפריל ב־1.03%, זאת לאחר שבחודש אחד עלו המחירים ב־0.5% ובשנתיים עלו מחירי הדירות ב־0.96%! בכל מקרה ישנו חשש, מוצדק, בבנק ישראל, שהפחתת הריבית עלולה ללבות מחדש את שוק הדיור שהממשלה ניסתה בכוחות עצומים להנמיך את הלהבות שלו. 
 

תפקיד בנק ישראל, כמו כל בנק מרכזי, הוא לדכא את האינפלציה המבקשת לפרוץ. בשנות ה־90 של המאה הקודמת הממשלה קבעה יעד אינפלציה לבנק ישראל, 1%־3%, בדומה למרבית מדינות העולם. מבחינה זו, בנק ישראל קיבל בחמש השנים האחרונות את הציון "נכשל". במהלך אותה תקופה, 49 חודשים האינפלציה הייתה מתחת לאחוז, יעד האינפלציה התחתון, ורק 11 פעמים מעליו. גם כיום הצפי לאינפלציה בשנה הקרובה, ממקורות שונים, ואף על פי הבנק המרכזי עצמו, הוא בטווח של 1%־1.3%. לדעתי, ציפיות אלה אף מוטות כלפי מעלה. לכן, אין מקום להעלות ריבית. להפך, יש מקום לשקול להפחיתה.

אם כך ברור שבנק ישראל ממולכד. הריבית נמוכה יחסית, והבנק למעשה איבד בכך את אחד הכלים העיקריים במדיניות מוניטרית. כמה ומתי הוא יוכל להפחית את הריבית, אם וכאשר המשק הישראלי יצטרף לעולם, המאט את פעמיו? האקדח הזה ריק. 

בבנק ישראל קיוו בשנים האחרונות כי הבנק הפדרלי האמריקאי, הפד, יעלה את הריבית, ואז גם בנק ישראל יוכל ללכת בעקבותיו ולהעלות את הריבית. אלא שזה לא קרה בתקופת יו"ר הפד הקודמת, ג'נט ילן, ובנק ישראל נשאר תקוע עם ריבית של 0.1% עד להעלאה ל־0.25%.
 

 השנה בנק ישראל בנה על כך שמחליפה של ילן, ג'רום פאוול, יהין במצח נחושה להעלות את הריבית, בניגוד לדרישת טראמפ להפחיתה. אלא שאז באה הקריסה של השווקים ברבע האחרון של 2018 ואילצה את הפד לחשב מסלול מחדש. במקום העלאת ריביות, שהייתה עוזרת לבנק ישראל להיחלץ מהמלכודת, הפד דווקא מתכוון השנה ובשנה הבאה להפחית את הריבית בארה"ב.
 

ובחזרה אלינו. אם נעמיק בנתוני התעסוקה בארץ, נראה כי המצב טוב. שיעורי האבטלה הרלוונטיים בקרב גברים ונשים בני 25־64 נמוכים מאוד, 3.1% ו־3.4% בהתאמה, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה גבוה, ומספר המשרות הפנויות אף הוא בשפע יחסי. השכר עלה בשנה האחרונה בשיעור נומינלי של 3.8%, והגירעון הממשלתי ב־12 החודשים האחרונים הוא במקרה אותו מספר, 3.8%. המשק צמח ברבע הראשון של השנה בשיעור שנתי של קרוב ל־3%. 
 

במצב רגיל היה על בנק ישראל להעלות את הריבית. אולם כאשר חרב הפחתת הריבית של הפד מונפת, העולם צועד בבטחה לעבר אי־ודאות, וכלל לא ברור איזו ממשלה תקום בישראל לאחר הבחירות - קשה לראות את בנק ישראל מעלה את הריבית.