"ביום הולדתי, שיוצא ב־30 באוקטובר, הגיע אלי מייל עם הססמה ותעודת הזהות שלי בדרישה לתשלום כופר של 3 מיליון דולר. שהיתי אז בניו יורק והייתי מאוד בלחץ. במשך 16 יום כמעט שלא ישנתי, עד שהסחטן נתפס בתאילנד" - כך מסכם דוד ברודט את האירוע הטראומטי ביותר שחווה בתשע שנות כהונתו כיו"ר דירקטוריון בנק לאומי, בראיון פרישה ל"מעריב". אתמול החליף אותו בתפקיד בן המיעוטים סמאר חאג' יחיא. מה היה אומר על כך חוזה המדינה ומייסד הבנק, בנימין זאב הרצל, שאלתי את ברודט. "סמאר היה מתאים להרצל, שהיה בעד שילוב בני המיעוטים. ברוח דומה פעל גם זאב ז'בוטינסקי. סאמר נבחר על פי כישוריו וניסיונו ואני מאחל לו בהצלחה", ענה. 
בנק לאומי עבר במהלך כהונתו של ברודט כמה אירועים סוערים, שאחד מהם היה פרשת תשלום הכופר על עבירות מס בארה"ב. "כיו"ר דירקטוריון בנק, אתה תמיד דואג", אמר ברודט, "העובדה שסגרנו את העניין בכופר לשלטונות האמריקאיים היא אחת ההחלטות הכי נכונות בזמן אמת, ובוודאי בדיעבד. ברגע שהאירוע התרחש, הנחתי מייד לשתף פעולה ולהיות שקופים. שילמנו קנס גדול, שבדיעבד התברר כנמוך יחסית לעומת המתחרים". 

יש גל עזיבת בנקאים, וטוענים שאחת הסיבות לכך היא חוק שכר הבכירים. מה דעתך?
"חילופי תפקיד זה דבר טוב, אבל השאלה היא של מינון ואם הקדנציות הקצרות טובות לבנקאות. לדעתי, זה לא טוב. אחד הדברים המשפיעים הוא התגמול, אבל אני לא יכול להגיד שזה הסיבה לעזיבה. חוק שכר הבכירים הוא לא טוב. הוא לוקח סקטור שלם ומגביל אותו. שוק המנהלים בישראל תחרותי, ואם בסקטור אחד משלמים פחות זה יוצר חוסר איזון. ייתכן שבאיזה מקום מתחבא המנכ"ל האיכותי, שלו היו מציעים לו שכר גבוה מאוד - הוא היה מגיע. בעיות נוספות בחוק הוא העדר ההבחנה בין בנק גדול לבנק קטן ואי מתן תמריץ לביצועים איכותיים. שנתיים לפני כן היה תיקון 20 שאמור היה להסדיר את השכר, אבל לא ניתנה שום הזדמנות ליישמו".

אם כך מה הסיבה לחוק? התשלומים המופרזים או היצר והפופוליזם?
"להבנתי, היצר של מקבלי ההחלטות הוא המניע לחוק. אבל יצר זה לא תוכנית עבודה. מישהו התעצבן ועשה חוק. היה פה הרבה מאוד פופוליזם, למרות שבנקים זה דבר חשוב מאוד".
ולמרות זאת אוהבים לשנוא את הבנקאים.
"הבנקים נותנים כסף והלוואות ובישראל אנשים לא אוהבים להחזיר הלוואות. כאן רואים כמובן מאליו קבלת שירותים בנקאיים, ונראה שאת השירותים הללו צריך לקבל חינם. בתקופתי לא הוכנסה אפילו עמלה חדשה אחת ועמלות העו"ש ירדו ב־35% בממוצע. צריך לזכור שבישראל לא היה משבר בנקאות כמו בארה"ב ובאירופה, והממשלה לא הוציאה גרוש מהתקציב כדי לחלץ את הבנקים. אני מתקשה להבין את השנאה ואת הסנטימנט השלילי כלפי הבנקאים, אבל זה קיים גם בחו"ל".
אולי משום שמחקתם חובות לטייקונים, בעוד שאת המפגרים בהחזר המשכנתאות אתם מוציאים מהבתים?
"בבנק לאומי אפשר לספור על יד אחת את מספר האנשים שהוצאו מהבתים בשנה האחרונה. החובות הבעייתיים בעסקים גדולים נמצאים בירידה חדה, ואנחנו גובים מהם חובות בקצב מואץ. אנחנו לא מממנים קניית גרעיני שליטה, ולעומת זאת - מוחקים הרבה חובות לעסקים קטנים ולמשקי בית. לבנק לאומי יש תיק אשראי באיכות גבוהה, ואת זה ניסיתי להציג בוועדת החקירה הפרלמנטרית".

מה דעתך על הרגולציה, שלטענת בנקאים אחדים הפכה לבלתי נסבלת?
"הרגולציה התגברה וזה קורה בכל העולם ולא רק בישראל. הרגולציה היא בן זוג טבעי לבנקאות, אבל השאלה היא של מינון. היו החלטות רגולטוריות מוגזמות, ואחת הדוגמאות היא הפרדת חברות כרטיסי האשראי, שאמורות להיות חלק טבעי מהמערכת הבנקאית. למחוקק יש סנטימנט שלילי כלפי הבנקים".
מה דעתך על מצב המשק והאם צריך לצמצם את הגירעון באמצעות העלאת מסים?
"בעיית הגירעון היא רצינית וברור שצריך לטפל בה, במיוחד כשהמשק בתעסוקה מלאה. יותר מ־3% גירעון זה רע וצריך להוריד אותו אפילו ל־2%. את זה צריך לעשות באמצעות קיצוץ בתקציב, ובשלב השני באמצעות ביטול פטורים ממס, כמו ממע"מ באילת, על פירות וירקות ועל שכר דירה, וגם ביטול הטבות בקרנות השתלמות. אם אחרי זה יהיה צורך, אין סיבה שלא להעלות מסים".