כולם עקבו במסכי הענק ובטלפונים הניידים מדור 4 אחר התיקו הפוליטי בבחירות לכנסת ה־22, ותהו כיצד הדבר ישפיע על המשק הישראלי. שכן נקלענו לאי־ודאות גוברת שיכולה להימשך חודשים ארוכים עד להקמת קואליציה, אם לא ילכו שוב לבחירות בחורף הקרוב או באביב הבא, וזאת בדיוק כאשר אי־הוודאות במשק העולמי בשיא זה עשור - על רקע מלחמת הסחר העולמית הנמצאת במבוי סתום. אז מה יהיה? אתם שואלים. בשורות הבאות ננסה לענות על השאלה.

השקעות ממשלה

קודם כל, אי־ודאות אינה מבשרת טובות להשקעות. עם ממשלת מעבר חדשה־ישנה לא יהיו שינויים במערך החוקים והתקנות הדרושים למשק הישראלי. לפיכך הקיים יימשך ולא יהיה אפשר להקצות תקציבים לנושאים ולסוגיות חדשות המתעוררות חדשות לבקרים, כמו תוספת להשקעה בתשתיות תחבורה - כבישים, מנהרות, מסילות ברזל - ובמפעלי התפלה. שכן רק מה שקיים בתוכניות מתוקצבות יימשך. אלא שעבודות תשתית שכאלה מזרימות הון למשק ומביאות לתעסוקה ולצמיחה בשלב ההשקעות ולאחר מכן בשלב התפעול.


הסקטור העסקי

גם בהשקעות של הסקטור העסקי יהיו עיכובים בשל העלייה ברמת אי־הוודאות לגבי מדיניות הממשלה הבאה. באי־ודאות משקיעים נוטים להפחית את ההשקעות. ימי הזוהר, בהם ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן ביטחון ואופק למשקיעים, ייתכן שכבר חלפו. ואם הם עדיין לא חלפו, גוברים הסיכויים שהם יחלפו בעוד שבועיים - לאחר השימוע שייערך לראש הממשלה.

מאז 2003, לאחר תוכנית הייצוב של שר האוצר דאז נתניהו, ישנה בסך הכל צמיחה אדירה במשק. כעת אולי מחזור העסקים של המשק ייכנס לתקופה פחות בטוחה ומבטיחה. גם לגבי תוכנית הדגל של שר האוצר משה כחלון, מחיר למשתכן, כלל לא ברור מה יהיה גורלה. תוכנית מחיר למשתכן, כפי שכתבנו פה מספר פעמים, היא תוכנית טובה ביסודה, שבה המדינה מבטיחה קרקע זמינה במחיר מופחת.

משה כחלון. צילום: פלאש 90משה כחלון. צילום: פלאש 90

בעצם המונופול, המדינה, מוכרת קרקע ל"בן ממשיך עירוני", ויש בכך מעין העדפה מתקנת לאחר עשרות שנים של "בן ממשיך" רק בהתיישבות העובדת. נכון, נעשו שגיאות בתוכנית, אך ניתן לתקנן. גם אם תבוטל התוכנית, ייקח זמן עד שתבוא אחרת תחתיה, עד שישחררו קרקעות לשוק החופשי. הדבר עלול להוביל לקיפאון בבנייה ולחידוש העלייה במחירי הדירות. זאת לאחר שהם עלו בשיעור מזערי של 0.7% בשנה האחרונה ופחות מ־1.5% בשנתיים האחרונות, בעוד מחירי הדירות החדשות ירדו בשנה האחרונה ב־3%.


השקעות מחו"ל

גם ההשקעות מחו"ל עלולות להצטמצם. אי־הוודאות לגבי הרכב הממשלה והעומד בראשה עלולים להרתיע משקיעים, שמחפשים ודאות במשק. בשנה האחרונה עד לחודש יוני השנה, הקנו ההשקעות הזרות הישירות זכות הצבעה או ניהול ברכוש שנרכש, בהיקף אדיר של 22.7 מיליארד דולר. גם מדינות מתקדמות וגדולות אינן זוכות לסכום כזה גדול יחסית לתוצר. בשני הרבעים הראשונים של השנה ההיקף ירד לכ־4 מיליארד דולר לרבע שנה. כמובן שלאחר שתי מערכות בחירות, יש לצפות כי היקף ההשקעות ירד, מה שייגרע מכושר הצמיחה, בעיקר של ענפי ההייטק, הציוד הרפואי והכימי, עם כל הנלווה לכך בפעילות העסקית, החרושתית והתעסוקה. במידה רבה, היציבות שאפיינה את תקופת נתניהו היא שהביאה לגל ההשקעות הזרות מחו"ל.

השקעות בשוק ההון

אי־הוודאות הפוליטית עלול להדיר את רגלי המשקיעים הזרים גם משוק ההון ולא רק מהשוק הריאלי. לכן אין לצפות לכניסה של הון זר לישראל, אלא דווקא למימוש, לפחות עד יעבור זעם. הישראלים, שאף הם לא יודעים איזו ממשלה תקום, יוכלו גם הם לבחור בהגברת ההשקעות בחו"ל, כאשר אין ודאות לגבי ההשקעה בישראל בכלל ובשוק הדיור בפרט. התוצאה תהיה פיחות של השקל מול המטבעות החזקים בעולם. פיחות השקל יביא עדנה לתקופת מה ליצרנים, לחרושת, שסבלו ממדיניות בנק ישראל.

אלה, בפליטות הפה של הנגיד פרופ' אמיר ירון ובהודעות של הבנק המרכזי, הביאו בקיץ האחרון לייסוף חד של השקל, שגרר עוד סגירות של מפעלים בפריפריה והעברת מפעלים ופעילויות לחו"ל. אלא שעצירה זו בסגירת מפעלים בארץ אינה מבטיחה בהכרח כי יבואו מפעלים חדשים במקומם בפריפריה, הסובלת ממחסור בעובדים מיומנים.

מט"ח

הירידה בהשקעות בישראל, ישירות והוניות, יחד עם המשך עלייה בהשקעות בחו"ל של ישראלים, כשהכל כרוך באי־ודאות גוברת בארץ ובעולם - כל אלה עלולים לגרור לירידה בערכו של השקל, שהיווה אחד היעדים הבטוחים להשקעה בשנים האחרונות, והוא למעשה בין המטבעות החזקים ביותר בעולם.

אם תקופת הביניים של אי־הוודאות תימשך, והשקל יפרוץ קו התנגדות של 3.6 או 3.65 שקל לדולר, אזי הישראלים, כמו הזרים, יצטרכו לשקול מחדש את הרכב תיק ההשקעות שלהם. עם זאת נזכיר כי כרגע בסיס כוחו של השקל הוא העודף בחשבון השוטף של ישראל, שהיה ברבע השני של השנה 4.2 מיליארד דולר, לאחר 2.1 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה, כך שאפשרות פיחות השקל מוגבלת.

מחירים

מטבע הדברים, פיחות השקל יוביל להמרת חלק מהפיחות לאינפלציה. שערי הדולר והיורו יהיו גבוהים יותר, וחלק מחגיגת טיסות החסך בעקבות מדיניות השמיים הפתוחים, תיסוג. לעומת זאת, יכולתה של ממשלת המעבר להעלות מסים, אם בכלל או עד שתקום, מוגבלת. כך שבהחלט יש צפי ש"מכת העלאות מחירים לאחר הבחירות" ביוזמת הממשלה שהייתה אמורה לכאורה להעלות מסים ומחירים, תידחה, אם בכלל תתממש.

לכן בהחלט אפשר לצפות שבסך הכל רמת השפל של המחירים בישראל תישמר גם בשנה הקרובה (לידיעת כל המוחים על יוקר המחיה - המחירים עלו בשנה האחרונה ב־0.6% בלבד, מהשיעורים הנמוכים ביותר בעולם).

מסים

ברור שממשלת מעבר לא תוכל להעלות מסים, וטוב שכך. רעיון אווילי זה שהועלה לאחרונה, כגון העלאת מע"מ, מס רגרסיבי הפוגע דווקא בחלשים, בתקופה שבה בכל העולם המפותח ובסין דווקא מפחיתים מסים - היה מביא מיד להאטה בפעילות הכלכלית. זאת בעיקר מפני שהיה פוגע בכוח הקנייה של השכבות החלשות והמעמד הבינוני הנמוך. שכבות אלה היו מורידות באחת את הצריכה ופוגעות בצמיחה הנאה של המשק הישראלי. המשמעות היא כי לא יהיו העלאות מסים פרט לכאלה שכבר הוחלט עליהן או שנובעות מנוסחאות קיימות, כגון העלאת שיעורי הארנונה בשיעור גבוה יחסית בינואר 2020.

הגירעון

הצד החיובי הוא כי מערכות המסים ממשיכות לפעול כתמול שלשום, בעוד הוצאות הממשלה יהיו בקיפאון. אין הוצאות או תקציבים חדשים להשקעות או למיזמים חברתיים, באין ממשלה שיכולה להביא לחקיקה רלוונטית. גם בתחילת שנת 2020 לא צפוי כי כבר תקום ממשלה ויאושר תקציב. במקרה כזה, בהתאם לחוק, האוצר יאפשר הוצאה של 1/12 מהתקציב הקודם בכל חודש, מעין טייס אוטומטי.

אולם, יש לזכור כי בישראל שיעור הגידול באוכלוסייה הוא כ־2% לשנה. כך שלמעשה, באין שינויים, כשכל ההוצאה של הממשלה היא על טייס אוטומטי, יש בפועל קיצוץ תקציבי. המשכורות של עובדי הציבור ישולמו וההתחייבויות של המדינה יתקיימו, אך לא מעבר לכך. המשמעות היא כי הגירעון הממשלתי דווקא יכול לרדת בחודשי הקיפאון, משום שממשלת המעבר לא תוכל לתקצב וידיה יהיו כבולות בחצי השנה הקרובה לפחות. הירידה בגירעון הממשלתי תביא לירידה בגיוס הון על ידי הממשלה.

המדיניות המוניטרית

המדיניות המוניטרית לבטח לא תהיה מצמצמת. כלומר, תשכחו מהעלאת ריבית שעליה חלם בנק ישראל, עם הגבלות על הקצאות אשראי על ידי המערכת הבנקאות או צמצום אפשרויות לנטילת משכנתה. בנק ישראל הבין שאין אינפלציה, ועתה, על רקע הפחתת הריבית באירופה תוך הרחבה מוניטרית וגם הפחתות הריבית על ידי הבנק הפדרלי המרכזי בארה"ב, הפד - ברור שנישאר עם ריבית 0.25% לתקופה ארוכה.

ברור גם שבתנאי אי־ודאות כלכלית, אם הבנק המרכזי יבחין בהאטה כלכלית, בשל סיבות מקומיות או גלובליות, הוא אולי אפילו ייאלץ לעבור להרחבה מוניטרית, כלומר - להגדיל את זמינות ההון במשק.

נטו כחלון

עלו תהיות לגבי תוכניות הפחתות המכסים בתחומים שונים. נקווה שלא יפגעו בתוכניות "נטו" אלה, אם וכאשר תקום ממשלה חדשה, ממספר סיבות.

ראשית, הייבוא מאלץ יצרנים מקומיים להתייעל מול התחרות מחו"ל ומאפשר לצרכנים הישראלים נגישות במחיר סביר למוצרים שהיו מפולפלים, מגדיל את כוח הקנייה של הציבור ומותיר לו הכנסה לא מנוצלת, שהוא יכול לעשות בה שימוש בשוק הישראלי. והעיקר, גידול בייבוא מביא לביקוש במט"ח ומונע ייסוף השקל בשיעור גבוה יותר, מה שהיה עלול לפגוע במשק הישראלי.


שוק המניות וההון

בתקופת אי־הוודאות, באין החלטות שלטוניות חדשות, שוק המניות בישראל ימשיך להיות מושפע בעיקר ממה שנעשה בעולם ובמיוחד מהבורסה בניו יורק. הריבית הנמוכה בשוק הכספים ושוק ההון בכל העולם אמורה לתדלק את שוק המניות. אולם יש לזכור כי הריביות הנמוכות נובעות ממשבר כלכלי עולמי וצעדי הרחבה מוניטרית בכל העולם - מיפן וסין ועד אירופה וארה"ב. כך שזוהי חרב פיפיות.

שוק ההון והבורסה בתל אביב יתעלמו בחודשים הקרובים מהנעשה בזירה הפוליטית, אולם ימשיכו מפעם לפעם להסיט את המבט ממסך הטלפון הנייד, דור 4, כדי לבחון אם יש ברקע מנהיגות משקית בדמות ראש ממשלה או שר האוצר. לפי שעה, לפחות, אפשר שתצטרכו לחכות הרבה זמן עד להקמת ממשלה, קבלת החלטות, הוצאת רישיונות ופרישה של דור 5 בטלפונים הניידים. מחיר הדמוקרטיה.