שמחת זקנתי: בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה. כך במשנה. אולם, היום מזדקנים וממשיכים לעבוד. בשנת 2018 כ־22% מבני 65 ומעלה, גיל הזקנה בהגדרה הבינלאומית, המשיכו להשתתף בכוח העבודה בישראל, מהם כ־31% גברים ו־15% נשים. שיעור התעסוקה קרוב לשיעור ההשתתפות בכוח העבודה. כלומר, כמעט כל אלה שביקשו לעבוד בגיל המבוגר, עבדו.
 

בגיל 70 ומעלה השיעור יורד בחדות לכ־18% ו־7%, בהתאמה, משלל סיבות: או שמפוטרים סופית, או שפורשים בגלל בריאות לקויה וירידה בכושר ההסתגלות לסביבה החדשה הדיגיטלית, הלא מוכרת, או שמבקשים לנצל את הזמן לבלויים ולהגשמה עצמית. זאת, כדי לנצל את השנים שנותרו עם העלייה החדה בתוחלת החיים של גברים לכ־81 שנה ונשים - קרוב ל־85 שנה. 
 

בני 65 ומעלה, הממשיכים לעבוד, מוסיפים לא רק תפוקה למשק, אלא גם תורמים מהיידע ומהניסיון שצברו לאורך שנים. במקביל, הם מגדילים את כוח הקנייה שלהם ובכך תורמים לתוצר. כוח עבודה זה הופך לברכה למשק במקום נטל. 
 

מטבע הדברים, ככל שהשנים חולפות וישנה עלייה בתוחלת החיים, בין 2־2.5 שנים בעשורים האחרונים, כך חלקה של האוכלוסייה הזקנה מכלל האוכלוסייה, בהגדרה, בעלייה. כיום, הם מהווים 11.5% מכלל כ־9.1 מיליון תושבים, לעומת 4% עם הקמת המדינה הצעירה, כאשר הצפי הוא ל־14.3% בשנת 2040.

ועדיין, בגלל שיעור הילודה הגבוה בישראל, קרוב ל־3.1 ילדים בממוצע לאישה, ישראל היא מדינה צעירה ביחס למדינות אחרות. קצב גידול האוכלוסייה הוא 2.1% בשנה, המרבי בעולם. ושוב, מדובר בברכה. שכן, במדינות עם שיעור ילודה נמוך יש מן הסתם שיעור זקנים גבוה מאוד, עם כל הנטל התקציבי הכרוך בכך. ביפן, שיעור הזקנים הוא כ־28%, בגרמניה כ־22%, בארה"ב כ־16%, ברוסיה 14% ואפילו בסין שיעורם כבר מגיע ל־11%.

מתחילים באיחור

יש מספר גורמים לדחיית גיל הפרישה מעבודה בישראל. למשל, השירות הצבאי - גברים שלוש שנים ונשים כשנתיים - גורם לגריעה, בהשוואה הבינלאומית, של שנות העבודה והחסכון לפנסיה לאורך שנות הבגרות. מתחילים באיחור לעומת עמיתים בעולם ומושכים את חיי העבודה מעבר לגיל הרשמי של יציאה לפנסיה. 
 

סיבה שנייה היא העלייה בתוחלת החיים, שדוחפת קדימה את היציאה לפנסיה לשנים מאוחרות יותר. גם כשיוצאים לפנסיה מאוחר יותר ממה שהיה מקובל בעבר, עדיין, שנות הגמלאי ארוכות משמעותית מהעבר. גם מערכת הבריאות בישראל, בין המתקדמות בעולם, מביאה לעלייה בשביעות הרצון מהחיים, בקרב בני 65 ומעלה ל־85.1%, לעומת 77.6% עשור קודם לכן.
 

סיבה שלישית היא שגמלאים הצליחו לצבור הון בשיעור גבוה יותר מילדיהם, באופן יחסי. לאחר כמה דורות שבהם ילדים השתכרו יותר והרוויחו יותר מהוריהם, יש דור של ותיקים שהם עשירים יותר מילדיהם. יש היפוך מגמה. לפני דור, ובטח לפני שני דורות, ילדים עזרו להוריהם כאשר הזקנה קפצה עליהם. היום, בגלל היפוך המגמה, הורים זקנים עוזרים לילדיהם, כמעט בכל שכבות האוכלוסייה, הן לקיום השוטף וכמובן לרכישת דירה, שמחירה הפך לבלתי מושג גם לזוג המשתכר היטב. 
 

שימו לב לנתון מעניין של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס): קרוב ל־70%אחוז בקרב בני 65 ומעלה מרוצים ממצבם הכלכלי, לעומת מעט מעל 58% עשור קודם לכן. כאשר שביעות הרצון מהחיים עולה, צבירת ההון טובה ותוחלת החיים עולה, מרוצים גם יותר ממקום העבודה ומבקשים להאריך את החיים הפעילים בתעסוקה. בקרב בני 65 ומעלה, 92% ויותר מרוצים מהעבודה בה הם מועסקים, לעומת פחות מ־84% עשור קודם לכן.
 

התוצאה היא שגיל הפרישה האפקטיבי בישראל בקרב גברים ממוקם במקום השישי בעולם לאחר קוריאה הדרומית, מקסיקו, יפן, צ'ילה וניו זילנד. בישראל גיל הפרישה האפקטיבי של גברים, עפ"י ה־OECD, הוא 69.9 שנה, לעומת 67 הסטטוטורי. בקרב נשים, 65.6 שנה הוא הגיל האפקטיבי, לעומת 62 שנה הסטטוטורי, מקום שביעי בעולם. הממוצע האפקטיבי בעולם בקרב מדינות ה־OECD הוא 65.3 בקרב גברים ו־63.6 בקרב נשים. 

עלייה בדירוג

על פי מדד עולמי של איכות הבטוחה והחיים ליציאה לפנסיה the Natixis Global Retirement Index (GRI) של גמלאים, של חברת הייעוץ הפיננסי NATIXIS שנערך בקרב 44 מדינות, מצבם של הגמלאים הישראלים עלה בשנת 2019 למקום ה־16, לעומת המקום 19 בשנת 2018 ומקום 20 בשנת 2017. הניקוד שישראל קיבלה הוא 73%. את הציון הגבוה קיבלה איסלנד, שעלתה השנה למקום הראשון עם 83%. במקום שני שווייץ, בשלישי נורווגיה, ואחריהן אירלנד וניו זילנד. בריטניה היא במקום אחד לאחר ישראל ומיד אחריה ארה"ב, במקום 18. צרפת במקום 22, יפן במקום 23 ודרום קוריאה מקום 25. 
 

המדד כולל, מטבע הדברים, תתי־ מדדים. בתחום הבריאות, יפן עלתה למקום הרביעי והמכובד. עוד מדינות, בהן יש הוצאה גבוהה לבריאות, הן נורבגיה, צרפת, שוודיה, קנדה וארה"ב. ישראל עלתה השנה בנושא הבריאות במקום אחד, למקום 23 לעומת מקום 24 בשנת 2018.
 

תוחלת החיים הצפויה בגיל 65 במדינות ה־OECD עלתה מ־14.4 שנים בשנת 1970 ל־19.8 בשנת 2016. משום כך, מרבית המדינות נאלצות להעלות את גיל הפרישה. באוסטרליה הוא יעלה ל־67 בשנת 2023, בדנמרק כבר הועלה השנה ל־67, ובשנת 2022 יעלה גיל הפרישה ל־68, ואחר כך יתגמש בהתאם לשינוים בתוחלת החיים. 
 

בגרמניה, גיל הפרישה משנה זו הוא 67. בדרום קוריאה גיל הפרישה הוא 61 ויעלה ל־65 בשנת 2034. בספרד בשנת 2027 יגיע גיל הפרישה ל־67. בארה"ב גיל הפרישה יעלה ל־67 בשנת 2027. למדינות פשוט אין תקציב לעמוד בעלייה בתוחלת החיים. לכן, הן חייבות לדחות את היציאה לפנסיה ואת הזכאות לקצבת זקנה ולגמלה. מדינות העולם רואות מה קורה ביפן ונרעדות מעלות החזקת האוכלוסייה הזקנה. 
 

נושא כאוב אחר הוא יחס התלות. ככל ששיעור בני 65 ומעלה מכלל האוכלוסייה עולה, כך הדבר מכביד יותר את נטל המס על הצעירים, שצריכים לממן את המשך חיי הזקנים בכבוד. יחס התלות גבוה ביפן ובגרמניה, בעוד שבמקסיקו ובקולומביה יחס התלות נמוך. שכן, שם יש הרבה צעירים ומעט זקנים, משום שתוחלת החיים נמוכה יותר. 
 

נציין כי עד למשבר העולמי האחרון במספר מדינות באירופה, גיל הפרישה ירד ותוחלת החיים עלתה. אך התברר כי לא המדינה ולא הפרטים חסכו ליום סגריר של עלייה בתוחלת החיים. הוצאות מדינות ה־OECD על גמלאים עלו מ־5% מהתוצר בשנת 1980 ל־7.5% בשנת 2015. ביפן, ההוצאות נסקו ל־9.4% מהתוצר, בשווייץ, ל־6.5%, בספרד ל־11% ובאיטליה ל־16.2% מהתוצר. 
 

בתת סעיף השכר והתעסוקה במקומות הגבוהים נמצאות נורווגיה, צ'כיה, הולנד וגרמניה. גם ישראל עלתה במקום אחד, למקום 23, לפני אוסטרליה, בעיקר בשל שיפור בתעסוקה וכן שיפור בשוויון ההכנסות. ישראל, בתת־סעיף זה של המדד, התעסוקה, כמעט ונכללה בעשירייה הפותחת, מדגיש הדו"ח. 
 

הדו"ח מציין כי תוחלת החיים הגבוהה של נשים בעולם, כשהן פורשות מוקדם יחסית לגברים, מעמידה אותן בסיכון. כך, בגוש היורו, הסיכון לחיות בעוני לבנות 75 ומעלה מגיע ל־21%, לעומת 15% בקרב הגברים. פה נזכיר כי חברות כנסת צדקניות בעיני רוחן מנעו את העלאת גיל הפרישה לנשים בשל הטענה שיש נשים העובדות במקצועות שוחקים, אך הדבר מפחית את שנות העבודה והחיסכון הכרוך בכך לפנסיה, לנשים הנזרקות ממעגל העבודה המודרני.
 

בנגישות להון, האינפלציה, המיסוי, והריבית שעל הגמלאי לשלם, סינגפור וניו זילנד בראש הרשימה ומאחוריהן שווייץ ואוסטרליה. קנדה במקום שביעי וארה"ב במקום עשירי. ישראל במקום 12 בתת־מדד זה, ללא שינוי מאז 2017. בתת סעיף של איכות החיים, ישראל כבר שנה שנייה ברציפות במקום ה־18. בשנת 2017 היא הייתה במקום 16. מדד זה כולל: איכות סביבה, מי שתייה והיכולת להתקיים בכבוד. גם פה מובילות מדינות צפון ומרכז אירופה, והפעם בריטניה בעשיריה הראשונה. בישראל, עפ"י הדו"ח, היה שיפור קל בתחום איכות הסביבה, אך הייתה ירידה קלה באושר. 
 

בסיכום, לגבי ישראל, שעלתה השנה שלוש דרגות, למקום 16 כאמור, חל שיפור במצב המטריאלי של הפנסיונר ויכולת הקיום של הגמלאים, שיפור במיקום בשירותי הבריאות, ירידה קלה באיכות החיים וירידה קלה בתחום הנגישות להון עבור הגמלאי. שיפור היה בישראל בתחום חדלות פרעון של הלוואות. עוד הצטיינה ישראל במקום התשיעי בתוחלת החיים. ישראל זכתה בציון חיובי על הקלה בנטל המס וירידה נאה ביחס התלות בין צעירים לזקנים.
 

כאשר תהיה ממשלה יציבה (ואיש לא יודע מתי), חייבים להמשיך במתווה העלאת גיל הפנסיה ל־67 ובהדרגה לגיל 70. מבוגרים שעובדים מרגישים בריאים יותר וחיוניים יותר, והם תורמים לפרנסה ולתוצר המדינה. ובגיל 70, עדיין יעמדו לרשות הפורשים עשר שנים, לפני שיגיעו לגיל שמונים, הוא גיל הגבורות ביהדות.