"אתה לא תקוע בפקק תנועה, אתה בעצמך הפקק", כך בתרגום חופשי נציין הודעה שפורסמה לנהגים על ידי חברה בחו"ל שמעניקה שירותי ניווט בדרכים. הבעיה של פקקי תנועה היא בעיה עולמית והיא מחריפה בכל העולם, ככל שתהליך העיור גובר.
לפני שנה, גרו בערים ברחבי העולם 55% מהאוכלוסייה העולמית, בשנת 2050 כבר צפוי ש־68% מהאנשים בעולם יגורו בערים (עפ"י נתוני האו"ם). בשנת 1950 גרו רק 751 מיליון איש בערים, בשנת 2018 גרו בהן 4.2 מיליארד איש. התושבים בערים ובכרכים צריכים לזוז, לעבוד, לתפעל בתי חרושת ומפעלים, לעבוד במשרדים, להביא אספקה, ללכת ללימודים, לקחת פעוטות וילדים לגנים, ליהנות משעות פנאי ולתחזק מערכות בריאות, רווחה וחינוך, וכן תשתיות חשמל, מים, טלפוניה, בטיחות וביטחון, יום ולילה. לא להאמין, אבל היום בכרכים הגדולים בעולם, 40% מכלי הרכב המשייטים עסוקים בלחפש חניה. בערי חג או תקופות עמוסות, סמוך לחג המולד, השיעור מגיע ל־90%, נתון מדהים לכל הדעות.
כמה תמימים נראים היום פרנסי העולם ומנהיגיו, שחשבו כי באמצעות תוספת של כבישים, הרחבת נתיבים, דרכים, מסילות, שדות תעופה, רכבות בין־עירוניות, רכבות תחתיות ורכבות משא ונוסעים, תיפתר הבעיה.
הרעיון היה פשוט: נגדיל את ההיצע ואז תיפתר הבעיה, הפקקים והכבדה על התנועה, ייעלמו. ניקח לדוגמה מערכת כבישים, על העלות הכבדה של בנייה, סלילה והחזקה על חשבון הציבור, רשויות מקומיות ומחוזות. תכננו כבישים וסללו אותם במחיר כבד לתקציב, שתורגם לעול מסים על כלל האוכלוסייה. מה קרה בפועל? תוספת השטח לכבישים, כלומר היצע החדש, לא פתר את הבעיה, לעתים אף החריף אותה.
התוספת של עוד מסלולי כבישים, צמתים ומחלפים הביאה לעלייה חדה וחדשה בביקוש: מי שלא התכוונן לנסוע למרחקים, פתאום מצא נתיבים חדשים שאפשרו לו להגיע למטרות חדשות ורחוקות יותר. אז אנחנו נוסעים יותר, ולמרחקים גדולים יותר - לקניות, עבודה, ביקורים ותיור. ולא זו בלבד, אלא בכביש חדש ומלהיב. המשתמש הפוטנציאלי שעושה בו שימוש בתכיפות רבה יותר, מספר לחברו ברשת החברתית על הגילויים החדשים שלו לנסיעה חלקה, בטוחה ומענגת, למרכז מסחרי, למשל, שהיה מעבר לטווח היומיומי שלו.
התרעות פיקוד העורף