בסוף שנת 2018 חיו בישראל 2.960 מיליון ילדים בגילאי 17-0, שהיוו 33% מאוכלוסיית המדינה-כך עולה מדו"ח שפרסמה הבוקר (שני) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לרגל יום הילד הבינלאומי. 2.131 מיליון מהילדים הם יהודים (72%), 731 מהילדים ערבים (24.7%) ועוד כ-98 אלף ילדים (3.3%) סווגו כאחרים (נוצרים לא ערבים ובלתי מסווגים לפי דת במרשם האוכלוסין).
 
מבין הערים הגדולות המונות למעלה מ-100 אלף תושבים, בירושלים חלקם היחסי של הילדים באוכלוסייה עמד על 39%, בעוד שבחיפה, ברמת גן, בתל אביב ובבת ים הילדים היוו כחמישית מאוכלוסיית העיר (23%, 21.1%, 22.4%, ו-21% בהתאמה).
 
מספר הילדים עד גיל 17 למשק בית היה 2.43 ילדים בממוצע ברמה הארצית. בערים הגדולות, המונות למעלה מ-100 אלף תושבים, מספר הילדים הממוצע הגבוה ביותר היה בבית שמש – 3.67, בבני ברק – 3.50 ובירושלים – 2.99. בתל אביב נמצא הממוצע הנמוך ביותר של ילדים עד גיל 17 למשק בית – 1.87.

ממוצע ילדים במשפחה לפי עריםממוצע ילדים במשפחה לפי ערים

 

יותר ממחצית מהילדים בישראל חיים במרכז הארץ: 689.8 אלף ילדים מתגוררים במחוז המרכז, 382.6 אלף במחוז תל אביב ו-455.9 אלף במחוז ירושלים.
במחוז הצפון מתגוררים 471 אלף ילדים, במחוז חיפה – 296 אלף ובמחוז הדרום – 459.3 אלף. באזור יהודה ושומרון מתגוררים 205.2 אלף ילדים.
 
עוד עולה מהנתונים, כי ביישובים עירוניים שיעור הילדים (32.6%) נמוך יותר לעומת היישובים הכפריים (37.2%). מודיעין עילית הוא היישוב עם שיעור הילדים הגבוה ביותר (63.9%) ואילו קרית ים עם השיעור הנמוך ביותר (21%). מחנה יתיר הוא היישוב הכפרי עם שיעור הילדים הגבוה ביותר (69.7%) ואילו היישוב אחווה עם השיעור הנמוך ביותר (2.5%).

שיעור הילדים בכל עירשיעור הילדים בכל עיר

 
בשנת 2018 נולדו 184,370 ילדים. שיעור הפריון הכולל של הנשים בישראל נאמד ב-3.09 ילדים בממוצע לאישה. במהלך 2017 נישאו בישראל 621 נערות עד גיל 17. כ-95% מהנערות שנישאו היו מוסלמיות.
 
עוד עולה מהנתונים, כי אשתקד חלה ירידה של כ-30% במספר הנערות עד גיל 17 שילדו והוא הגיע ל-234 נערות, מתוכן 191 מוסלמיות ו-36 יהודיות. לכ-6% מהנערות זו לא היתה הלידה הראשונה.
 
ב-18% מהמשפחות שבהן ילדים עד גיל 17, מתגוררים ילדים יחידים (ללא אחים בכל גיל שגרים בבית) - ב-19% מהמשפחות היהודיות, לעומת 11% מהמשפחות הערביות. בלמ"ס ציינו, כי שיעור זה גבוה במיוחד בקרב משפחות של עולי מדינות חבר העמים – 30%.
 
כ-88% מהמשפחות שבהן ילדים עד גיל 17 הן משפחות של זוגות עם ילדים וכ-12% הן משפחות חד הוריות. רוב הילדים שגרו במשפחה חד הורית התגוררו עם אמם (87%).
 
עוד עולה מהנתונים, כי 47,608 ילדים מתגוררים במוסדות לינה וכ-80% מהם בנים. כשני שלישים נמצאים במוסדות דתיים או חרדיים. בשנת 2018 – 6.9% מכלל הילדים עד גיל 17 (כ-191 אלף ילדים) חיי במשקי בית ללא מועסקים – 5% באוכלוסייה היהודית ו-12.9% באוכלוסייה הערבית.
 
בקרב כ-222 אלף נערים בני 17-15 – 91.9% למדו, 1.8% עבדו ולא למדו ואילו 6.3% לא למדו ולא עבדו. מתוך כ-211 אלף נערות בגילאי 17-15, 90% למדו, 1.2% עבדו ולא למדו ואילו 4.2% לא למדו ולא עבדו. בקרב היהודים בגילאי 17-15 (298 אלף) – 3.7% לא למדו ולא עבדו (5% מהנערים ו-2.4% מהנערות). בקרב הערבים בגילאים אלו (כ-127 אלף) – 8.9% לא למדו ולא עבדו – 9.4% מהנערים ו-8.4% מהנערות.
 
אשתקד עמד שיעור נשירת התלמידים בכיתות ז'-י"ב על 2.5%. שיעור הנשירה במגזר הערבי עמד על 3.2% ובמגזר העברי על 2.2%. בשנת הלימודים שחלפה למדו 2,106 בני נוער בגילאי 17-12 לתואר ראשון במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.
 
בשנים האחרונות, מספר הקטינים שעמדו לדין במשפטים פליליים, הצטמצם משמעותית – מ-5,279 קטינים שקיבלו פסק דין ב-2005 ל-2,797 קטינים ב-2017 – ירידה של 47%.
 
לפי דיווחי המשטרה, נפגעו אשתקד בתאונות דרכים עם נפגעים 2,652 ילדים בגילאי 14-0 (11.5%). במספר הילדים שנפגעו חלה ירידה של כ-11.3% לעמת שנת 2017.
 
עוד עולה מהנתונים, כי כ-14% (כ-400 אלף) מכלל הילדים בגילאי 17-0 היו רשומים במשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. מהפילוח עולה, כי 191 מתוך 1,000 ילדים ערבים רשומים במחלקות לשירותים חברתיים לעומת 114 מתוך 1,000 בקרב היהודים ואחרים.
 
עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי במשקי בית עם ילדים ההוצאה החודשית בעשירון העליון על סעיף החינוך גבוהה פי-3.2 מההוצאה בעשירון התחתון (2,734 שקל ו-867 שקל בחודש בהתאמה). מהפילוח עולה עוד, כי בעשירון העליון מוציאים פי-20.5 על צהרונים, פי-7 על חוגים ושיעורי עזר ופי-4.5 על מעונות יום לעומת העשירון התחתון.

מקומות עבודה. צילום אילוסטרציה: אינגאימג'מקומות עבודה. צילום אילוסטרציה: אינגאימג'


בנוסף לנתונים לרגל יום הילד, פרסמה הלמ"ס גם נתונים אודות ניידות בעבודה ומועסקים. מהדו"ח עולה כי 55% מהעובדים בגילאי 30 ומעלה עבדו במקום עבודה אחד בעשר השנים האחרונות. כך מסרה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפרסמה נתונים על ניידות בעבודה וקידום של מועסקים בישראל מתוך הסקר החברתי לשנת 2018.
 
בלמ"ס ציינו, כי הניידות בין מקומות עבודה מאפיינת יותר צעירים מאשר מבוגרים. מבין השכירים שעזבו מקום עבודה בעשור האחרון, שני שלישים (66%) עזבן את מקום העבודה האחרון מרצונם, 25% ביוזמת המעביד (מחמת פיטורין או צמצומים במקום העבודה) ו-8% נוספים פרשו לפנסיה.
 
65% מהמועסקים כיום שעזבו מקום עבודה מרוצים יותר במקום עבודתם הנוכחי בהשוואה למקום עבודתם הקודם. 46% ציינו, כי התפקיד שלהם מאפשר קידום ושיעורם בקרב הגברים והנשים היה דומה.
 
השיעור הגבוה ביותר היה בקרב מפתח תוכנה ומנתחי יישומים (82%) ואילו השיעור הנמוך ביותר היה בקרב נהגים, מטפלים סיעודיים ועובדי ניקיון.
עוד עולה מנתוני הלמ"ס, כי בקרב בני 30 ומעלה, 77% עבדו ו-22% לא עבדו במהלך העשור האחרון.
רק 32% מקרב בני 39-30 עבדו במקום עבודה אחד בלבד, 36% עבדו בשני מקומות עבודה ו-33% בשלושה מקומות או יותר. בקרב בני 49-40 – 16% עברו בין שלושה מקומות עבודה או יותר וככל שהגיל עולה שיעורם יורד – 11% בקרב בני 59-50 ו-5% בלבד בקרב בני 74-60.
 
יהודים ניידים יותר בין מקומות עבודה: 46% מהיהודים עבדו בשני מקומות עבודה או יותר במהלך העשות האחרון, לעומת 32% מהערבים. 21% עזבו מיוזמתם את מקום העבודה עקב חוסר שביעות רצון מעבודתם, 20% עזבו מיוזמתם עקב רצון להתקדם, 15% פוטרו או נאלצו לעזוב עקב צמצומים, 13% עזבו עקב סגירת מקום העבודה, סיום החוזה, סיום פרוייקט או מסיבה אחרת שיזם מקום העבודה, 8% עזבו ביוזמתם כדי לטפל בילדים או בבן משפחה אחר במשק הבית, 7% עזבו בשל מחלה או בעיה גופנית, 3% בלבד עזבו את מקום עבודתם עקב שינוי מקום מגורים ו-3% נוספים בשל לימודים. היתר עזבו מסיבות אחרות.
 
עוד עולה מהנתונים, כי 65% מבני 30 ומעלה המועסקים כיום שעברו מקום עבודה בעשור האחרון מרוצים יותר במקום עבודתם הנוכחי לעומת מקום עבודתם הקודם. חמישית (20%) מהשכירים בני 30 ומעלה צופים, כי בתקופה הקרובה יחול קידום או שיפור במעמדם בעבודה – 22% מהגברים ו-18% מהנשים. 60% מהשכירים בני 20 ומעלה דיווחו על עליית שכר במקום עבודתם הנוכחי (61% בקרב היהודים ו-54% בקרב הערבים).
 
בתשובה לשאלה מה הסיבה העיקרית שבגללה בוחרים השכירים בגילאי 30 ומעלה לעבוד כשכירים ולא כעצמאים, השיבו 60% שהם מעדיפים עבודה יציבה עם משכורת קבועה. 8% רצו להיות עצמאיים, אך לא היו להם אמצעים כלכליים, 7% עובדים בתחום שאין בו אפשרות להיות עצמאי ו-7% נוספים סבורים שהאחריות הנדרשת מבעל עסק כבדה מידי.
 
שיעור המועסקים הגבוה ביותר בגילאי 20 ומעלה הסבור שהתפקיד שלהם מאפשר קידום בקריירה היה בקרב מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים (כ-82%) אחריהם דורגו שוטרים, סוהרים וכבאים (כ-77%) ומרצים באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה עם שיעור דומה.
 
בתחתית דורגו מלצרים וברמנים, מפקחים על תחזוקת בניינים ועל עבודות משק בית, עובדי מכירות – מוכרים וקופאים, מאבטחים, מטפלים בילדים וסייעים למורים וגננות, פועלים בלתי מקצועיים, נהגים, מטפלים סיעודיים ועובדי ניקיון.