בני הזוג חיים וחיה חיים בישראל שנים ארוכות. משלמים מסים, משלמים לביטוח הלאומי, משלמים מס בריאות, מגדלים ילדים, שולחים אותם לשירות צבאי ומקיימים בית בישראל, התורם לפריחת המשק. מטבע הדברים, אם אחד מבני הזוג חולה במחלה קשה או ממאירה, אזי נכנסים לפעולה שירותי הבריאות ובתי החולים המסובסדים בכבדות על ידי אוצר המדינה: 40% מכלל ההוצאה לשירותי בריאות במשק ועוד 24% ממס בריאות (שהוא תשלום חובה), סך הכל 64%. משקי הבית מוציאים 21% מכלל ההוצאה של המשק לבריאות, והשאר מלכ"רים. הכל, כמובן, כדי להציל את החולה הנמצא בסיכון גבוה, ולעתים גם בסיוע תרופות שנכנסו לסל הבריאות, בעלות למשלם המסים של חצי מיליארד שקלים מתקציב המדינה.
 
בני הזוג יצחק וירדן החליטו לרדת מישראל ולעשות לביתם. הם צעירים ונמרצים, ובעיקר בטוחים כי בחו"ל, למשל באמריקה, יש הרבה יותר הזדמנויות. זאת זכותם המלאה לחפש את עתידם בחו"ל, שם יוכל יצחק לצחוק כל הדרך לבנק. החברים שלו כבר עשו זאת לאחר שמצאו ג'ובים נחשקים. בני הזוג הולכים בעקבות סיפורי הצלחה גדולים, שלא לדבר על היתרון שיש לאמריקה: נימוסים, דרך ארץ, שקט, שלווה ומחירים זולים של סחורות ושירותים בכל אשר תפנה. אז, כן, אפשר לשלוח את הילדים שירדן הביאה לעולם, ישר לאוניברסיטה או לקולג', אבל אם אחד מבני הזוג שהשתקעו בנכר חלה, חלילה וחס, במחלה קשה, אולי אף ממארת, כל התמונה הוורודה תשתנה מקצה לקצה. 
 

עלות ניתוח של סרטן גרון בארה"ב, עומד על בערך 40,000 דולר, הקרנות - 9,000 דולר, ועוד אלפי דולרים על הוצאות נוספות לטיפול, בתוספת עלייה חדה בעלות הביטוח לשנים שלאחר מכן. כרבע מהנשים שחלו בסרטן השד מוציאות מכיסן - מעבר לביטוח הרפואי או השתתפות המדינה - כ־8,000 דולר לטיפול. עוד 10% מוציאות 18,000 דולר, ועוד 5% מהנשים החולות מוציאות 30,000 דולר. כ־52% מהגברים האמריקאים שגילו אצלם סרטן ערמונית, נאלצו לשלם עבור הניתוח והטיפול סכום של 14,450 דולר בממוצע. 
 
מה יעשו בני הזוג יצחק וירדן? הם יזכרו כי במקור עדיין הם מחזיקים דרכון ישראלי - ויחזרו לישראל. שהרי מדינת ישראל היא מדינה של "פראיירים" בשפת העם. הם יבקשו לעבור טיפול במחלה הממארת בישראל, כי למה לשלם סכומי עתק בארה"ב המנוכרת? אמנם בישראל הם יידרשו לעבור תקופת "אכשרה" כדי להיות זכאים לקבלת הטיפול: חודש עבור כל שנה של שהות בחו"ל, מקסימום ששה חודשים.
 
אז קדימה לישראל המכילה, לחדרי הניתוח והמיטות בבתי החולים שממונו ע"י המדינה והמסים שהיא גבתה ממי שנשארו בישראל. הסרטן כמובן עלול להתפשט, אזי מדינת ישראל הפראיירית מאפשרת לרכוש את תקופת האכשרה של ששת חודשי ההמתנה ב־11,910 שקלים, שהם כ־3,422 דולר... זהו. תם ונשלם תהליך רכישת הזכויות. עכשיו, מעמדם של יצחק וירדן שווה לזה של חיים וחיה. מיד לאחר רכישת הזכויות, פונים היורדים לבית החולים ולשירותי הבריאות הטובים של ישראל (מקום תשיעי בעולם). ירדן ויצחק ממשיכים לצחוק: מה הם 3,422 דולר לעומת עשרות אלפי דולרים, עלות הטיפולים בארה"ב?

חוץ מזה, יש להם זכויות של תושב חוזר. חשבון הם הרי יודעים לעשות. הם יספרו למי שמוכן להאזין, כמה התגעגעו לישראל. הילדים שלהם, כך הם אומרים, למי שמוכן להקשיב, כי מיד כשיסיימו את הלימודים, הם יצטרפו להורים בישראל, כך הם מבטיחים. את חיים וחיה זה בכלל לא מצחיק: הם עמלו במשך עשרות שנים ועתה הם צריכים להמתין בתור ולהתחלק בחדרי הניתוח ובמיטות בתי החולים עם התושבים החוזרים, שנכפו עליהם. לא נעים להרגיש פראייר. 
 
הביטוח הלאומי לא מנסה לסגור את הפרצה החמורה שציינו לעיל, אבל רשות המסים מנסה עתה לשנות את המיסוי של ישראלים החיים בחו"ל, או בישראל ובחו"ל לסירוגין. הוועדה שמונתה לנושא מציעה את מה שכבר קיים במדינות אירופה וארה"ב, כדי למנוע אפשרות לחמוק מתשלום מסים על כל ההכנסות מכל האפיקים ומכל המקורות, בתואנה של שהות ארוכה בחו"ל. לפי ההצעה, לדוגמה, מי ששהה בישראל 450 יום בסך הכל בשנת המס ובשתי שנות המס הקודמות לה, או יותר - כל הכנסותיו בישראל ובחו"ל ימוסו כחוק, ממש כמו אצל חיים וחיה.

אין אפשרות ערעור. עוד מבקשת רשות המסים שבני זוג לא יוכלו להתחכם יותר באמצעות תושבות משפחתית מפוצלת, כלומר, אחד מבני הזוג חי ופועל בישראל, נניח יצחק, במקרה שלנו (שלא מרוויח הרבה בישראל, כי הרי הוא בעיקר בבדיקות ואולי אף בניתוחים ואשפוזים), ואילו בת הזוג, במקרה שלפנינו, ירדן, ממשיכה לחיות בחו"ל, שם עיקר ההכנסות השנתיות של בני הזוג. כלומר - להרוויח בחו"ל אך לנצל את מדינת ישראל, המולדת. 
בינתיים, באירופה
 
האיחוד האירופי כבר קבע כללים בסוגיה: באופן עקרוני, נציבות האיחוד קובעת כי מי שחי, עובד ושוהה מחוץ לארצו, יחויב במס בארץ המקור שלו. הנציבות מודעת לכך שמי שחי בחו"ל יחויב ע"י שלטונות המדינה בה הוא שוהה, במס על כל הכנסותיו בארץ שהותו־תושבותו ובכל העולם, כולל שכר, פנסיה, הטבות, הכנסות מרכוש או ממקורות אחרים. במקביל, גם מדינת האם תדרוש מסים על ההכנסות מכל המקורות. בדרך כלל, מי ששוהה במדינה פלונית מעל חצי שנה יחויב במסים כאמור, מי ששוהה בחו"ל פחות מחצי שנה, ימוסה בארץ המקור, המולדת לעניינינו.

לכאורה, ייתכנו לעתים דרישות למיסוי הן בארץ התושבות וארץ המקור. אך נציבות האיחוד גם קובעת כי לרוב קיימות אמנות למניעת כפל מס, כך שזה בדרך כלל לא מתקיים. אם לא קיימת אמנה כזאת, צריך לבדוק את הסוגייה עם שלטונות המס. ואנו נאמר, מראש. גם אם חיים בחו"ל לאורך שנים, ארץ המקור רשאית למסות הכנסות מרכשו של הנישום, שאומנם היגר אבל רכושו נמצא בארץ המקור.
 
רשות המסים האמריקאית דורשת מכל אזרח אמריקאי להגיש דו"ח שנתי על הכנסותיו מעבודה, ממתנות שקיבל, מרכוש, מדיווידנדים - בכל העולם, חד וחלק, ללא קשר היכן הוא מתגורר (כלומר, גם אם מרכז חייו נמצא במדינה אחרת). עד כדי כך הדרישה ומילוי הדו"חות השנתיים דרקוניים, שעולים מארה"ב שהשתקעו בישראל החליטו, בעיקר בעשור האחרון, לוותר על הדרכון האמריקאי שהפך לנטל. 
 
רשות המסים הבריטית מוכנה לראות בריטי שעובד ופועל בחו"ל כפטור מתשלום מסים, בתנאי שהיה בחו"ל, כמו עד היום בישראל, תקופה העולה העל 183 יום בשנת מס נתונה. אם המהגר הבריטי לחו"ל שוהה מעל שנה בחו"ל לצורך עבודתו ועסקיו, הוא לא יוכל לבקר בבריטניה למשך מעל 91 יום בשנה, לאורך כל שנת מס של תושבות בחו"ל. משרד האוצר של הוד מלכותה מזהיר את השוהים בחו"ל (במדינה אחת או יותר) לאורך שנים, כי בהחלט ייתכנו מקרים שהם יישלמו כפל מס.

גם אם בנו של המהגר הבריטי, כמו בדוגמה שלנו, נולד בחו"ל, אך אביו הוא בריטי במקור, בריטניה תחשב לעניין המיסוי כארץ המקור לצורכי מס, ויחולו עליו, בן המהגרים, כל הכללים החלים על בריטים שהתמקמו בחו"ל. רשות המסים בישראל טרם נתנה את דעתה על בנם של מהגרים שנולד בחו"ל, עם דרכון ישראלי ובלי דרכון ישראלי - מה תחשב עבורו ארץ התושבות המקורית לצורכי מס על ההכנסה הגלובלית שלו? על פי הערכות, חיים בחו"ל בין 600,000־700,000 ישראלים או ישראלים לשעבר, מהם כ־ 400,000 בצפון אמריקה. 
 
הטענה של ישראלים המתנגדים להנהגת מיסוי עולמי על הכנסות, כאילו היא יוצרת עיוותים, היא לכל היותר בכיינות לשמה וניסיון למנוע מיסוי הוגן ושוויוני לכלל האוכלוסייה. ישנה טענה נגד מסוי של אחד, נניח יצחק בדוגמה שלנו, שעשה רילוקיישן לחו"ל, שם יש לו הכנסה נאה, בעוד המשפחה נשארת בארץ. על פי המתווה המוצע, יוטל מס רגיל על הכנסתו של יצחק, היות שאי אפשר יותר לפצל משפחות. לדעתנו, אין פה עיוות אלא רק עשיית צדק בעבור חיים וחיה.

במקרה שלנו, בעוד יצחק נהנה מהכנסה בחו"ל שעליה לא שילם עד כה מסים (היות שלא שהה בישראל בשנת מס נתונה מעל 183 יום), הרי שמשפחתו נהנית ממנעמיה של ישראל: חינוך, ביטחון, בריאות וקצבאות שכולם מסובסדים ע"י המדינה. ברור כי אין בסיס לטענה של העושים לביתם בחו"ל כי התנתקו מישראל. הם יטענו כי לא חלה עליהם חובת הדיווח השנתית לשלטונות המס בישראל, טענה שאינה עומדת במבחן המציאות, עת נעשה ניצול לרעה של משאבי מדינת ישראל, ומשום שמרכז חיי משפחתו בישראל הוא הקובע. מה עוד שצריך לזכור כי מדינת ישראל גובה מסים מלאים מחיים וחיה, הפראיירים בדוגמה שלנו. נכון שישנם מקרי קצה שעלולים להביא למיסוי עודף, אך זאת אפשר לתקן בשוליים באמצעות החקיקה.
 
רשות המסים גם מתכוונת לסגור את הפרצה הנוספת שבמסגרתה אלה שהחליטו לרדת מהארץ, יצחק וירדן במקרה שלנו, מוכרים נכס בישראל לאחר שהפכו לתושבי חוץ, ונמנעים מתשלום הרווחים שנוצרו ממכירת הנכס בישראל על החלק היחסי של הרווחים שעשו בזמן שעוד היו תושבי ישראל... המדינה אומרת כי על הרווחים שנוצרו וצמחו בישראל על נכס בתקופה היחסית שבה היה היורד תושב ישראל, חייבים במס. העובדה כי המוכר אינו נחשב עוד לתושב ישראל רלוונטית רק לרווח החלקי שצומח בזמן שהיה לתושב חוץ. זהו מס מקובל בעולם, שקיים גם בישראל, אך לא נאכף עד כה.
 
עתה רוצים שלטונות המס בישראל לגבות מס יציאה על התקופה של טרם הפיכתו של הישראלי לתושב חוץ. לא זו בלבד, ישנם מקרים רבים של ישראלים שמחזיקים נכסים בחו"ל שהיו חייבים לדווח עליהם ולשלם מסים על ההכנסה משכר דירה, לדוגמה בגין הנכס בחו"ל בזמן שהיו ישראלים. למעשה, מי שלא דיווח על הכנסה זו עבר על החוק. יש שעוזבים את ישראל, הופכים לתושבי חוץ ובכך הם מנתקים את מדינת ישראל מהזכות לקבל מסים על אותם נכסים בתקופה שהבעלים עוד היה תושב ישראלי, ועל כן חייב במס על ההכנסה הגלובלית שלו.

הפתרון יהיה, יש לקוות, שכל מי שעוזב את ישראל לתושבות בחו"ל, יחויב בהצהרת הון טרם ההגירה. יהיו כאלה שיתחמקו: קודם יעזבו את ישראל לטובת מדינה אחרת ורק אחר כך, כאשר כבר לא ייחשבו לתושבי ישראל לעניין חבות המס, ימכרו את הנכס שהם מחזיקים בחו"ל. לא נורא, שלטונות המס יצטרכו לחכות להם ולכפות עליהם תשלום המס ממנו חמקו, אם וכאשר יגיעו לעשות את החגים עם קרובי משפחתם, או בשמחות כמו חתונה או בר מצווה, או חלילה לוויה, אם, כמו בסיפור שלנו, הניתוח של יצחק על חשבון חיים וחיה, לא יעלה יפה...