השנה יציין גיל טופז (50) מלאת חמש שנים למינויו למנכ"ל בנק ירושלים, ויתחיל שנה נוספת בתפקיד שאליו הוא נכנס עם רצון חזק לחדש ולשנות. זה לא דבר מובן מאליו, במקרה של טופז. הוא מספר בראיון ל"מעריב", שעד כניסתו לתפקיד מנכ"ל הבנק, הוא נהג להחליף תפקידים אחת לשנתיים וחצי בערך. לתפקיד המנכ"ל הוא הגיע אחרי ששימש ראש אגף לקוחות פרטיים בויזה, ראש אגף סיכונים בויזה כאל, מנהל אשראי קמעונאי בבנק הפועלים, מנהל קשרי לקוחות בחטיבה העסקית בבנק הפועלים ומנהל האסטרטגיה בחטיבה הקמעונאית בבנק הפועלים. "זה ללא ספק התפקיד הארוך ביותר שעשיתי בקריירה שלי", הוא אומר. "אני כל הזמן משתנה ואוהב להמציא את עצמי מחדש".
אחרי אישור עסקת המיזוג של בנק איגוד עם בנק מזרחי טפחות, ובנק דקסיה עם דיסקונט, נותר בנק ירושלים לבד במערכה. או ליתר דיוק, הבנק הקטן היחיד בישראל. לבנק ירושלים היה ניסיון, שלא צלח, לרכוש את דקסיה. ועל כך אומר טופז: "ברמת המשק הישראלי אני חושב שזו טעות, ושהמיזוג של בנק ירושלים עם דקסיה יכול היה ליצור בנק יותר גדול, אבל זה מאחורינו".
"החזון של הבנק קשור גם לאנשים שבו", אומר טופז, שגאה במרקם האנושי המגוון של עובדיו. "נכנסתי לבנק בנובמבר 2015 ושבועיים אחרי זה כבר הייתי בגיבוש באילת. המרקם האנושי, בבנק קטן שיש פחות מ־600 איש, ושאת רואה בו ערבים, חילונים, מסורתיים וחרדים וכולם ביחד - מאוד ריגש אותי. אמרתי לעובדים שאני מאחל למדינת ישראל שמה שקורה כאן יקרה גם במדינה. זה אפשרי, זה קורה".
בשנות עבודתו בבנק גילה טופז גם את המגזר החרדי ככוח השקעה בלתי מבוטל. "גיליתי אותם בזכות העבודה בבנק, וגיליתי שקיימת מגמה מדהימה שאנחנו פחות מודעים לה ופחות רואים בשיח ובאמצעי התקשורת", הוא מספר. "ברמת הסטטיסטיקה יש לי עשרות אלפי משכנתאות והלוואות לאנשים במגזר החרדי, שלאף אחד מהם לא הייתי נותן הלוואה או משכנתה, אם לא הייתה לו משכורת. האנשים האלה עובדים. בסופו של דבר, אנחנו צריכים להבין שכולנו רוצים את אותו הדבר. יש לנו ילדים, אנחנו רוצים שהם יקבלו חינוך טוב, שיתחתנו ושיהיו מאושרים".
על אף כניסתה של רפורמת ניוד הלקוחות בין הבנקים, המטרה של טופז היא לא לגרום לאנשים לעזוב את סניף האם שלהם ולפתוח אצלו חשבון, אלא דווקא לתת מוצרים משלימים, גם ללקוחות בנקים אחרים.
"אנחנו מתמחים בלהבין מי אתה, כדי לתת לך את המוצר המשלים שאתה לא יכול לקבל במקום אחר, ותקבל אותו מאיתנו כשאתה צריך אותו", הוא אומר. "כשמסתכלים על המספרים בארבע השנים האחרונות, אנחנו רואים שהבנק עשה רווח נאה ביותר. תשואת הליבה הייתה ב־2016 סביב 2.7%. היום אני נמצא בתשואת ליבה של 7%, ובהסתכלות רב־שנתית אני הולך להיות יותר גבוה מזה. אבל כבר בתוך ארבע השנים האלה אנחנו הצלחנו יותר מלהכפיל את התשואה הפנימית".
זו הזדמנות להזכיר את מהפכת הפריפייד של בנק ירושלים (שנכנסת לשימוש גם בחלק מהבנקים הגדולים), שאפשרה מעין כרטיס אשראי המשמש כחשבון בנק, לאותם אנשים שאין להם חשבון סטנדרטי או שעובדים עם מזומנים. עובדים זרים, למשל. זה מוגדר כעסק חברתי לכל דבר ולא רווחי, בוודאי לא עבור בנק גדול. טופז טוען כי שוק הפריפייד הוא לא שוק שלא ידעו על קיומו. "הוא פשוט לא מעניין אף אחד כי הוא לא מספיק גדול ולא מספיק רווחי", מסביר טופז. "להביא עוד 10 מיליון שקלים לבנק הפועלים, למשל, שמרוויח 2 מיליארד שקל, זה זניח. אבל עבורי זה משמעותי, ואני מוצא דרך להרוויח גם במקום בו לכאורה אין רווחים".
התרעות פיקוד העורף