בין אם ניצחו ובין אם הפסידו, הפוליטיקאים חייבים להושיט יד לשווקים ולשים בצד שיקולים צרים, דרישות סקטוריאליות ותוכניות לצמצום הגירעון. שתי דרמות גדולות הצטלבו אצלנו השבוע: הבחירות לכנסת, שגם הפעם לא הוכרעו באופן חד־משמעי ועלולות להאריך את הדשדוש; ומשבר הקורונה, שברוב חוצפתו "עשה עלייה" מבלי לחכות לדבר הבוחר. הצד הרפואי של המשבר מטופל גם בזמן ממשלת מעבר. העניין הוא שמבחינה כלכלית, כפי שקורה עתה בכל העולם, יש צעדים שזה קריטי ודחוף לבצע. וכאן, לשיתוק הפוליטי עלול להיות מחיר כבד.

תחילה, למה שקורה בסין. לאחר שבועות ארוכים של שיתוק, נראה כי המשק הסיני חוזר בהדרגה לפעול. כ־80% מהמפעלים שבים אט־אט לעבודתם, אם גם בתפוקה הנמוכה ב־25% מהממוצע. מנגד, ערי מסחר תוססות באירופה נראות עדיין כערי רפאים, וענף התעופה העולמי מתקשה לפרוס כנפיים.

קלפי מיוחדת עבור מבודדי קורונה (צילום: אבשלום ששוני)קלפי מיוחדת עבור מבודדי קורונה (צילום: אבשלום ששוני)

לפני כחודש ציינו כאן כי על אף שלסיטואציה הנוכחית תרמה מגמה של מימושים בשווקים שרק חיכו להזדמנות - המשבר הוא אמיתי ואין להקל בו ראש. כעת אכן נראה שקברניטי הכלכלות מבינים את פוטנציאל הנזק ומוכנים להושיט יד וכסף לשווקים.
בארה"ב, שם צפו פעימה עד שתיים של הורדת ריבית מתונה לאורך 2020 כולה, חתך הפד את הריבית כבר עכשיו ב־0.5%. זה הגיע לאחר שורת לחצים וציוצים של הנשיא טראמפ, שהדבר האחרון שהוא צריך בשנת בחירות הוא התכווצות בפעילות המשק. מן הסתם, שוק ההון מגיב גם לפריימריז במפלגה הדמוקרטית ולאפשרות שברני סנדרס יזכה במועמדות לנשיאות. אולם הקורונה, שהחלה לגבות קורבנות גם בארה"ב, מככבת בשיח הכלכלי ובנימוקים לצעדים המוניטריים.

מהלכים דומים מובילים גם ECB באיחוד האירופי, את הבנק המרכזי באוסטרליה, ועוד. אלו כוללים הפחתת ריביות, חיתוך רזרבות וגמישות יתר - צעדים שממילא ננקטו בעקבות ההאטה בכלכלת העולם. אך כעת, בעקבות התפרצות הקורונה, הם מופעלים ביתר שאת. בסין עצמה אישר הבנק המרכזי לבנקים "לדלג" על מקרים של אי־פירעון, כדי שיוכלו להמשיך ולהלוות ובכך לתת דחיפה לשווקים.

לא רק בכלים מוניטריים מדובר  אלא גם בצעדים פיסקליים, כמו הבטחות להורדות מיסים ולתמריצים נוספים מצד הממשלות. שרי האוצר ונגידי הבנקים של מדינות G7 פרסמו הצהרות תמיכה ועידוד לכלכלות, תוך מוכנות לצעדים מרחיקי לכת במטרה לסייע להן ולעולם לצאת מהמשבר, לפחות מבחינה כלכלית.

ומה אצלנו? לישראל הגיע הנגיף בעיתוי רגיש במיוחד: בלי ממשלה מתפקדת, בלי ועדות בכנסת, בלי גמישות ויציבות, בלי תקציב, עם התנהלות של 1/12 באחריות החשב הכללי. הקמת ממשלה, סוף כל סוף, תהיה צעד מבורך למשק - אלא אם המשא־ומתן הקואליציוני יניב רשימת דרישות סקטוריאליות שקשה יהיה בעת הזאת לממן. בעיה נוספת היא הגירעון שנוצר בקופה, ושבעקבותיו גברו ההערכות שלא יהיה מנוס מהעלאת מיסים ומצמצום ניכר בהוצאה הציבורית. בכל אלה, צו השעה הוא הפוך לחלוטין.

האיום הכלכלי של נגיף הקורונה הוא אזעקת אמת, ואין לו פנאי לחכות לממשלה יציבה. הוא דורש מהפוליטיקאים אחריות על־מפלגתית ועל־מגזרית. בין אם ניצחו ובין אם הפסידו, הם חייבים להירתם ולתמוך בצעדים כמו אלו שראינו בעולם. עם ריבית שכבר עומדת על 0.25% (נכון לעת כתיבת שורות אלה) נראה שמהלכים אפקטיביים כאן יהיו דווקא במישור הפיסקלי - הורדת מיסים למשל - גם אם במחיר של הגדלת הגירעון.

אבל גירעון, חשוב לזכור, הוא כלי שאפשר ונכון להשתמש בו בניגוד למגמת המחזור: לפעול לצמצומו - מה שלא השכלנו לעשות בשעות של שפע, ולהגדיל אותו כשהשמיים מתקדרים. נקווה שגם אצלנו, אולי בהשראת תמונת הזיהום המופחת בסין, שהציגה נאס"א, המצב ישתפר בקרוב. 

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי בקסם קרנות נאמנות בע"מ, מקבוצת אקסלנס. לחברות מקבוצת אקסלנס עשוי להיות עניין במידע המוצג. אין לראות באמור תחליף לייעוץ או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם.