שבועות הוא החג שבמחלבות מחכים לו לאורך כל השנה. בעוד רובנו נושאים מבט גרגרני לעבר מגשי הגבינות, המאפים, הפשטידות ועוגות הגבינה, עבורם זוהי קודם כל פרנסה. לפי נתוני מועצת החלב, נוסף למחלבות הגדולות, יש בארץ כ־90 מחלבות בוטיק המייצרות סוגים רבים של גבינות. נתוני צריכה לנפש (חלב בקר וצאן, כולל יבוא) מראים כי הישראלי צורך בשנה 51.47 ליטרים חלב שתייה ומשקאות חלב, 22.26 ליטרים תוצרת ניגרת ומעדנים, 12.30 ק"ג גבינות לבנות, 5.91 ק"ג גבינות קשות ומותכות ו־0.76 ק"ג חמאת שולחן.
ההכנסות, מודה ברזילי, ירדו, "אבל לפחות היה לנו קצת חמצן וגם עבדנו ולא שהינו בבית, שזה פרט חשוב מאוד. הכל ירד עכשיו. אין מה לעשות. גבינות עזים וכבשים, שהן בדרך כלל יקרות מגבינות בקר, נמכרות במעדנייה בכ־25 שקלים ל־100 גרם בממוצע. אנחנו מוכרים את הגבינות הללו ללקוחות פרטיים ב־16 שקלים ל־100 גרם, כולל המשלוח, כדי שזה יהיה אטרקטיבי. זה לא הפסדי, אבל זה די גבולי. הגבינות שקיימות עכשיו אצלנו נמצאות בשיא שלהן. אם נחכה עוד, יהיה קשה למכור אותן כי הטעמים הופכים לדומיננטיים הרבה יותר, ולא כולם אוהבים".
המסעדות חזרו לפעול אתמול, ואילו בתי המלון נפתחים לאט־לאט. "אני לא מאמין שזה יחזור למה שהיה כל כך מהר. ההתאוששות תהיה אטית קצת", אומר ברזילי, "כרגע אני ממשיך גם עם הלקוחות הפרטיים וגם עם המעדניות בשווקים שחזרו לעבודה. שבועות היה חג חשוב מאוד עבורנו, בין 20% ל־25% מהמחזור השנתי. יכול להיות שגם השנה זה יהיה באותם האחוזים, אבל המחזורים יורדים בצורה ניכרת. לכן מבחינת ההכנסות תהיה ירידה, כבר רואים זאת. נוסף על כך יש בקיץ ירידה די גדולה בביקוש לגבינות הקשות והבשלות, ועלייה בביקוש לגבינות הטריות, שאותן אנחנו לא מייצרים. אבל מצד שני, הקיץ השנה אולי יהיה טוב יותר משנים קודמות כי אנשים יישארו בארץ וייסעו פחות לחו"ל. אולי זאת התקווה".
ניר שמואלי מנהל יחד עם אשתו יעל את משק שמואלי - דיר עזים ומחלבה לייצור גבינות במושב באר טוביה במישור החוף הדרומי. לפני הקורונה היו מגיעים לקוחות קבועים לחנות שלהם, שפתוחה כל השבוע. פעילות נוספת הייתה סיורים לקבוצות של גמלאים ומקומות עבודה, שהתקיימו בעיקר באמצע השבוע, ואילו בשישי־שבת הגיעו לסיורים משפחות עם ילדים ששמעו הסבר על ההיסטוריה של המקום, ביקרו את העזים ולמדו על תהליך ייצור הגבינות. בתום הסיור רובם גם רכשו גבינות בחנות.
"כל הפאן התיירותי נמחק בעקבות הקורונה", מספר שמואלי, "בעברי חליתי בסרטן ועברתי השתלת מח עצם. לכן גם עכשיו, כשחוזרים לשגרה, קיים אצלי החשש להידבקות. עד שהקורונה לא תלך מן העולם, אני לא מסתכן ולא פותח את מרכז המבקרים".
עד לפני הקורונה עבדה גיניגר־נוי בעיקר בחנות המשק שאליה הגיע קהל הלקוחות. "אנחנו גם פורסים להם כאן מגש גבינות, אפשר לעשות טעימות, הכל באווירה כפרית מאוד, צנועה ואינטימית", היא מספרת, "כשפרצה המגיפה, הרגשתי שסוף העולם הגיע ולא יודעים מה יהיה מחר.
כל התוכניות, והיו לי הרבה תוכניות לעסק, בוטלו בשנייה אחת, נדחו. לא היה ברור מה יהיה ההמשך. לכן החלטתי להפסיק את ייצור הגבינות למשך חודש, סיימתי למכור את המלאי שהיה לי וסגרתי את החנות. נכנסנו לתקופה של שקט, התכנסות פנימה, לחשיבה איך מתמודדים עם המצב. החלטתי שאנשים לא צריכים לצאת מהבית בשביל גבינות, גם כדי שהמשפחה שלנו לא תיחשף לאנשים מבחוץ וגם שאנשים מבחוץ לא יבואו ויסתובבו וחלילה ייחשפו למשהו. התחושה שלי הייתה גם שאנשים עכשיו מצמצמים בהוצאות, ואילו לגבינות בוטיק אפשר לקרוא מותרות ולא משהו הכרחי".
במשך ארבע השנים האחרונות הייתה מחלבת "נויהל'ה" מקיימת במשק שלה יריד שבועות גדול, עם חקלאים נוספים שהגיעו עם ירקות, שמני זית, ריבות ועוד, הכל מייצור מקומי. "השנה, בעקבות ההגבלות, נאלצנו לשנות כיוון", מספרת גיניגר־נוי, "במקום היריד הגדול, אפשרנו לאנשים להזמין את הגבינות עד הבית או להגיע לחנות שלנו. נוסף על כך לכבוד שבועות גם סיפקנו מארזים לחג, בשיתוף פעולה עם חקלאים מקומיים.
במארז אחד אפשר לשלב גבינות, יין, שמן זית, ואפילו פניתי לאומנית מקומית כדי לכלול במארז גם כלי קרמיקה, במטרה להמשיך את הסולידריות המקומית. מחירי המארזים משתנים בהתאם לתכולתם (החל מ־150 שקל, כולל משלוח).לפני שבועות היו גם התארגנויות של שכנים. כאלה שאפילו לא הכירו זה את זה לפני כן, אבל רצו לחסוך את עלויות המשלוח והזמינו יחד הזמנות גדולות ומרוכזות. ההתארגנויות האלה זהן דבר מדהים, משהו נוסף שלא הכרנו לפני הקורונה".
המחלבה מתמחה בעיקר בייצור גבינות קשות ומיוחדות ומוכרת את תוצרתה לרשתות מזון, בתי קפה, מסעדות ובתי מלון בכל רחבי הארץ וגם למעדניות מובחרות באזור המרכז. ואילו בכפר הרא"ה יש מרכז מבקרים וחנות מפעל. בעסק עובדים חמישה אחים לבית משפחת יעקבס, והוא בעצם מפרנס חמש משפחות.
"הקורונה צמצמה לנו בן לילה את כל השוק המקצועי, שנעלם", מספר יעקבס, "נוסף על כך בעיקר בימי שישי אנשים היו מגיעים למרכז המבקרים, שבו יש גם בית קפה נחמד, וזה היה יום חזק מאוד עבורנו. גם זה ירד עם הקורונה. היינו צריכים למצוא פתרונות חדשים ויצירתיים".
התרעות פיקוד העורף