שם:
אייל שימן (55)
תפקיד:
מנכ"ל חברת למינם - ישראל
מצב משפחתי:
נשוי ואב ליונתן (28), לעדי (25) ולעומר (23)
מסלול מקצועי
"אני נצר למשפחה חקלאית. התחלתי את שירותי הצבאי כלוחם בצנחנים, ובעקבות פציעה במלחמת לבנון הראשונה עברתי לשרת כקצין בחיל המודיעין. למדתי לתואר ראשון במינהל עסקים ולתואר שני במשפטים, ובמקביל כיהנתי כסמנכ"ל של מפעל שיש מקומי. בגיל 32 נקראתי חזרה לדגל וחזרתי לשרת בקבע. במהלך השירות מילאתי שלל תפקידים, בהם מפקד יחידת הלוויינים באמ"ן, ראש מטה המערך החזותי באמ"ן והתפקיד האחרון - נציג אמ"ן בוושינגטון. לאחר השירות התברגתי למשרד עורכי דין מוביל, אז גם זיהיתי הזדמנות עסקית יוצאת דופן, לייבא את משטחי הגרניט של מותג LAMINAM האיטלקי".
עשייה חשובה בשנה האחרונה
"פתיחת אולם התצוגה הראשי ברמת גן, במעמד נציגי למינם העולמית, באירוע מרגש מאוד".
העצה הכי טובה שקיבלתי
"לחזור בגיל 32 לתפקיד ביטחוני ולשירות בצה"ל. הלב מתפוצץ מגאווה על השנים המשמעותיות שבהן עשיתי למען המדינה".
העצה הטובה ביותר שאני נותן לעובדים
"מקצועיות, רלוונטיות ורגישות הן המפתח להצלחה".
עיסוק בספורט
"ריצה בת 5 ק"מ, שלוש פעמים בשבוע".
ספר אהוב
"'רודף העפיפונים' של חאלד חוסייני".
בילוי מועדף
"לסייר עם אבא במטע האבוקדו במושב".
רגע של משבר
"רגע השחרור מצה"ל, לאחר שנים רבות של שירות משמעותי בארגון שאני מאוד אוהב, למען העם והמדינה. למרות הכנה מנטלית מוקדמת לקראת השחרור, כשאתה פתאום ברגע אחד הופך לאזרח וצריך להמציא את עצמך מחדש, זה תהליך לא פשוט. החלטתי לטבוע בפעילויות - תואר ראשון ושני במשפטים, מבחני לשכת עורכי הדין, התנדבות לעידוד הגיוס לצה"ל (במסגרת פרויקט של משרד הביטחון), התנדבות לשמירה על משקים חקלאיים (נגד פשיעה חקלאית) של השומר החדש, והדרכת רבי־סרנים לפיתוח מנהיגות בצה"ל".
גורם לי סיפוק
"הילדים שלי. למרות כל התלונות במהלך השנים, הסבלנות משתלמת, כמאמרו של יאנוש קורצ'אק: 'הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים'".
הפחד הכי גדול
"נחשים".
פרגון
"מבקש לפרגן ללוחמים בחזית המאבק בקורונה. לרופאות ולרופאים, למתמחות ולמתמחים, לאחיות ולאחים ולכל אנשי הצוות הרפואי התומך, שעשו לילות כימים במאבק לשמירה על החיים".
משקה
"קפה שחור בוץ, ללא סוכר".
שעות הפנאי
"מעביר אותן ברכיבה על אופנוע. אין מילים מספיק טובות כדי לבטא את התחושה".
מעורר השראה בעיניי
"שירו של יהודה עמיחי: 'המקום שבו אנו צודקים' מעורר בי השראה, בעיקר השורות: 'מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב... אבל ספקות ואהבות עושות את העולם לתחוח, כמו חפרפרת, כמו חריש'. הלוואי שהיינו כולנו ספקנים יותר, אוהבים יותר וצודקים פחות".