"אחרי 20 שנים שאחי ואני נמצאים כאן, אנחנו נאלצים לסגור את החנות. בן דוד שלי עבד אצלי, אחרי 15 שנה נאלצתי לפטר אותו בגלל הקורונה. הרחוב הזה גמר את הקריירה", אומר רמון דוידיאן, הבעלים של חנות התיקים "פיוז" ברחוב הרצל בנתניה. עוד לפני הקורונה, הוא מספר, "כתוצאה מהחלטת העירייה לשפץ פה, מספר מקומות החניה פחת בצורה משמעותית, וזה הקשה על הקונים להגיע. אבל אז הגיעה המגיפה ופשוט גמרה אותנו – אולי לא מבחינה בריאותית, אבל בטח שמבחינה כלכלית. 

הרצל זה הרחוב הכי ראשי בנתניה. פעם היו כאן תיירים, היו צעירות שמסתובבות וקונות. עכשיו אין תיירים, הצעירים פחות מסתובבים, רק עובדים זרים עוברים פה. אין לקוחות. ממולי סגרו חנות, במעלה הרחוב חמש־שש חנויות נסגרות. מי יכול להחזיק עכשיו מעמד עם דמי שכירות של מינימום 8,000־9,000 שקלים?".

כמו ברחוב הרצל בנתניה, כך גם ברחובות ראשיים רבים בארץ, שבמשך עשרות שנים היו מזוהים כרחובות שוקקים של קניות, מעטרים שלטי "להשכרה" או "למסירה" את חלונות הראווה. "עוד חודש־חודשיים אני יוצא מהחנות. מעבר לזה אני לא יכול לשרוד פה", מספר דוידיאן. "אם את שואלת אותי עד כמה זה עצוב לי, אז מאחד עד עשר זה עצוב לי 200. אחרי 20 שנה אני יוצא מפה לא רק בלי פנסיה ופיצויים, אלא שאני צריך לשלם 200־150 אלף שקלים על חובות שהצטברו. יש לי שני סניפים. הסניף הזה וסניף ברחוב שער הגיא בנתניה. זה רחוב יותר פנימי, השכירות שם יותר זולה. אעבור לשם ואנסה לשרוד".

חנויות סגורות  (צילום: יונתן זינדל)
חנויות סגורות (צילום: יונתן זינדל)

בני ג'אן, הוא הבעלים של חנות האופנה "ליידי קלאסיק" ברחוב הרצל בחיפה. "אחרי הקורונה הרחוב בקושי עובד", הוא מספר. "על כל שלוש חנויות יש אחת להשכרה ולמכירה. החנויות כבר סגורות עם שלטים עליהן". ג'אן, שמנהל את עסקיו ברחוב הרצל כבר 38 שנה, מספר: "פעם הרחוב הזה היה נחשב למספר אחת בארץ, אפילו בסמטאות לא היית מוצאת חלל להשכרה. היום חבל על הזמן. זה התחיל עוד לפני הקורונה. לפני התפרצות המגיפה עוד צפנו. הקורונה הנחיתה מכת מוות. היום מסתובבים ברחוב רבע מהאנשים שהיו מסתובבים קודם, והם גם בכלל לא קונים".

איך אתה מרגיש עם זה?
"עצוב לי, הלב שלי שבור. לפעמים אין לי חשק לקום בבוקר ולהגיע לעבודה".

בני ג'אן  (צילום: צילום פרטי)
בני ג'אן (צילום: צילום פרטי)

תקווה שנגוזה
בסוף אפריל סגרה מעצבת האופנה קארין זלאיט (יוצאת העונה השישית של "האח הגדול") את החנות שלה לשמלות ערב וכלה שפעלה במשך שלוש שנים וחצי ברחוב דיזנגוף בתל אביב. "הקורונה הייתה הקש ששבר את גב הגמל", היא מספרת. "החורף היה קשה, בארץ פחות מתחתנים בחורף, וחיכינו לאפריל, לקיץ, שכל הכלות והאמהות יגיעו. זה עסק מאוד עונתי. אבל אז פרצה הקורונה".

זלאיט, שלמדה ועבדה במשך שנים באיטליה, נזכרת ברגע שבו זה הכה בה, הידיעה שפעילות החנות כבר לא תתרומם מבחינה כלכלית. "בהתחלה קיווינו שזה סתם שטויות ושנוכל בהקדם לפתוח שוב את החנות. כשדיברתי עם חברים מאיטליה, הבנתי שזה ממש לא שטויות ושמדובר במצב רציני. הבנתי שאני חייבת לעשות משהו בנידון. מיהרתי לדבר עם הבעלים של הנכס והסברתי לו את המצב. הוא הסביר לי שאני חתומה על חוזה לעוד ארבע שנים. אמר לי: 'תמצאי מישהו במקומך', והיה ברור לי שבתקופה הזאת לא אצליח למצוא אף אחד.

קארין זלאיט (צילום: צילום פרטי)
קארין זלאיט (צילום: צילום פרטי)

למזלי הוא לא חייב אותנו על חודש אפריל, אבל בגלל כל המינוס הזה שנכנסנו אליו בחורף וגם בגלל ההבנה שבתקופה הקרובה לא יהיו הרבה חתונות, החלטתי שאין ברירה אחרת אלא לסגור. גם כל מענקי הצעצוע האלה מהמדינה לא עוזרים לשום דבר, וזה הוריד לי את החשק להיות עצמאית". 

בסופו של דבר, היא מספרת, "בעל הנכס קנס אותי על חודשיים, בסכום של כ־20 אלף שקלים, אבל זה היה עדיף מאשר למשוך עוד כמה שנים עם החוזה כשאני לא יודעת מה הולך להיות במדינה. כאמור, המצב ברחוב התחיל עוד בחורף, אבל הקורונה נתנה את הנוק־אאוט. בזמנו היו תקופות מהממות בדיזנגוף. שלושה חודשים בקיץ היו מרימים לי את כל השנה גם מנטלית וגם כספית. עכשיו ידעתי שזה כבר לא יקרה. את יכולה לעבור ברחוב ולראות הרבה חנויות עם השלט 'להשכרה'".

מה את עושה בימים אלה?
"עכשיו אני בבית. יש לי סחורה שניסיתי למכור בפחות ממחיר העלות באינטרנט, אבל ראיתי שגם זה לא מצליח. אז בינתיים אני פשוט מוותרת. נשאר לי טעם רע מכל החוויה הזאת. ארזתי את כל הדברים בארגז, ואני לא רוצה אפילו להסתכל על זה. יש מאחוריי רזומה שלא מבייש אף מעצב, אבל החלטתי לרדת מזה וללכת לעולם הרבה יותר בטוח בתחום הדיגיטל. היום אני עושה הסבת מקצוע ומקווה שלא אתאכזב עוד פעם".

שאול חכם (צילום: צילום פרטי)
שאול חכם (צילום: צילום פרטי)

"בזמנו היו מגיעים מכל הארץ לעשות פה קניות", מספר שאול חכם, יו"ר ועד הסוחרים ברחוב סוקולוב ברמת השרון והבעלים של חנות "מרכז הזול" לחומרי ניקוי וקוסמטיקה. החנות שלו עדיין פתוחה לעסקים. רבים אחרים, לדבריו, כבר סגרו. "הרחוב שלנו לא מושקע ולא מטופל כבר הרבה שנים", הוא מתאר. "למעלה משבע שנים שום דבר לא נעשה ברחוב. עם הזמן הכל דעך, ואנשים רבים החלו לקנות במקומות אחרים. זה רחוב מרכזי, אחד הרחובות הכי מרכזיים בכל הארץ. תהליך הדעיכה של הרחוב התחיל עוד לפני הקורונה, ואילו בזמן הקורונה הרבה עסקים פשוט לא הצליחו לשרוד. יש בסביבות 200 עסקים ברחוב הזה. בערך 45 עסקים נסגרו בתקופה האחרונה. ברגע שלא הגיעו אנשים, אז עסק שדשדש עוד קודם קרס ולא יכול היה לעמוד בזה".

פנסיה מוקדמת
גם המצב ברחוב ביאליק ברמת גן לא שונה בהרבה. "הקורונה, ולא רק ברחוב הזה, סגרה את החנויות כי הקהל הפסיק להגיע", מספר מוטי פדר, דור שני בחנות "תכשיטי פדר", שהוקמה בשנת 1949. 

"כשניתן האישור לפתוח שוב את החנויות אחרי הסגר, אז בהתחלה, בימים הראשונים, היה איזה ויז'ן שהמצב הולך לחזור לקדמותו. אבל זה ממש לא חוזר לעצמו. זה גרם לחנויות ברחוב להיסגר, כי בעלי חנויות לא עומדים בהוצאות של השכירויות, של העובדים. לדעתי ברחוב ביאליק יש היום 30־20 חנויות בכל מיני ענפים שעומדות ריקות ומחכות לשוכרים".

מוטי פדר (צילום: צילום פרטי)
מוטי פדר (צילום: צילום פרטי)

מה אתה מרגיש כשאתה רואה את השלטים של ההשכרה?
"עצוב זו ההגדרה הנכונה. העניין הוא שאני לא רואה כרגע איזשהו אופק ולא רואה איזשהו ניסיון של העירייה או הממשלה לעשות מהלכים יותר דרמטיים לטובת העניין. עשו אומנם הנחת ארנונה לשלושה חודשים, אבל זה לא עוזר לטווח הארוך. לדעתי היה צריך לנסות לגרור רשתות לעבור מקניונים לרחוב. אם היו פותחים פה למשל חנות של זארה, אני בטוח שזה היה עובד".

איך אתה בכל זאת מצליח לשרוד את התקופה של הגל השני?
"אני שורד, כי אנחנו חנות ותיקה. גם עברנו לעבוד בקונספט של אחד על אחד. ככה אנשים פחות חוששים להגיע, כי יש רק לקוח אחד בחנות בזמן נתון. גם לנו יש יתרון בכך שזה תכשיטים, אז הדלת של החנות יכולה להיות סגורה. זה לא כמו חנות בגדים שיש המולה והרבה אנשים. אבל גם העסק שלי כמובן לא משגשג בימים אלה".

במהלך 32 שנים הייתה דליה ליבוביץ' בעלים של חנות האופנה "לה־בל" ברחוב ביאליק ברמת גן. עכשיו היא החליטה שהספיק לה, ובסוף החודש החנות תיסגר. "היינו מייבאים סחורה מברצלונה", היא מספרת. "אנשים כבר חוששים להגיע. יש לנו לקוחות די קבועים, אז הגיעו פה ושם. אבל המצב עכשיו לגמרי שונה ממה שידענו בעבר. אני ובעלי עשינו לפני כמה ימים בערב סיבוב ברחוב וספרנו 35 חנויות להשכרה. 

קשה לי מאוד לשים את האצבע על הסיבה העיקרית לכך. זה כנראה גם החשש מהמגיפה וגם המצב הכלכלי במדינה, הכל יחד. אנחנו למשל לא היינו בזאר. היינו בנויים על דברים טובים, היבוא שלנו היה יקר, על רמה, מבית אופנה בברצלונה. עכשיו לאנשים קשה לשלם. אז החלטנו שזהו, שאנחנו יוצאים לפנסיה".