נתחיל בחדשות טובות, לשם שינוי: לפני כשבועיים הצהיר שר האנרגיה יובל שטייניץ כי הוא עתיד לקדם בקדנציה שלו במשרד האנרגיה מהלך חשוב, שכוונתו להפוך את ישראל למעצמה סולארית. המטרה הראשונה היא להעלות את ייצור החשמל ה"ירוק" מ־17% - הממוצע כיום - ל־30% בשנת 2030. זהו היעד שהמדינה התחייבה להגיע אליו בתוך כעשר שנים, לפי הסכם האקלים בפריז. יעד שאפתני ביחס לישראל, אך אם מביטים על ההתקדמות בתחום האנרגיה הסולארית בשנה וחצי האחרונות, ניכרת קפיצה גדולה, ולדעת המומחים, אם נמשיך כך, אין ספק שהיעד יושג. ולמה רק 30% ולא 100%? הסיבה היא שזאת מגבלת הרשת בישראל, לפחות נכון לרגע זה. 

ועכשיו לחדשות הטובות פחות: אי אפשר להתעלם מהשאלה כיצד מדינה שיש בה  שמש כמעט לאורך כל השנה ורוח יזמית מעוררת קנאה מדורגת בתחתית הסולם בכל הקשור לשימוש באנרגיה סולארית? ובכן, עד שנת 2014 היה אמור ייצור החשמל מאנרגיה מתחדשת לטפס ל־5%, אבל הוא הגיע לאחוז וחצי בלבד. בשנת 2018 טיפסנו מ־3% ל־8%, שהגיעו ל 17% בתוך כשנה וחצי בלבד. כמו שנאמר: כשרוצים - יכולים. 

מדינות כמו גרמניה וצ'ילה מפעילות תעשיות מסוימות המתבססות על אנרגיה סולארית בכמעט 100%. אחת המדינות המתפתחות ביותר לייצור אנרגיה מתחדשת היא איסלנד, שאומנם לא משתמשת בשמש, אבל מנצלת מקורות ומשאבי טבע שונים ועושה זאת במאה אחוזי הצלחה. קוסטה ריקה מופיעה ברשימה, עם 99%, ונורבגיה עם 98%. גם ארה"ב שותפה לכך, ובסן דייגו יש חוק המחייב להגיע ל־50% ייצור אנרגיה מתחדשת. והנה, לצד היוזמה של השר שטייניץ, שנקווה שתצא לפועל בקדנציה הקרובה, נוצרה הזדמנות נוספת לישראלים ליישר קו עם המגמה העולמית הירוקה. גם הקורונה קשורה לזה, אבל לא בכיוון שאתם חושבים. אומנם 30% הם לא הרבה, אבל גם זה משהו - בסיס שממנו אפשר רק לעלות.

חברת תדמיר שיאון החליטה לתת הזדמנות ומענה ללקוחות פרטיים, לחקלאים ולבעלי מפעלים, שממילא יש ברשותם גגות או מתחמי קרקע פנויים, לפתוח אופציה להכנסה נוספת ופסיבית, ללא השקעה מצדם. נשמע כמו חזון אחרית הימים, בפרט בתקופה שהמשק כולו קורס, אולם זהו לא חתול בשק. כחלק מהיוזמה לקדם השקעה נרחבת בפרויקטים סולאריים כאמצעי להעלאת ייצור החשמל, חברת תדמיר שיאון מתקינה מערכות סולאריות במודל שכירות או באמצעות יזמות משותפת.

"האפשרות שנפתחה, הן ללקוחות העסקיים והן ללקוחות הפרטיים, נהדרת, בייחוד בתקופה הזאת", אומר אורי גנני, מנהל תדמיר שיאון, "זה יצר תנופה גדולה מאד, וכיום כמעט כל בעל גג או בעל קרקע יכול למצוא את היכולת להתקין מערכת סולארית. ההתמקדות של תדמיר שיאון היא בפעילות יזמית למערכות, שמתחילות בסדרי גודל של 700, 1,000 מ"ר ומעלה".

"יש לנו שלושה מסלולים שמציעים הן הקמה והן תפעול מלא של המערכת, בהתאם להסדרות רשות החשמל, עד ל־25 שנות הפעלה, שותפות עם בעלי הגג וחלוקה בהכנסות. או תוכנית BOT, שבה החברה מקימה את המערכת ונהנית מההכנסות, ולאחר תקופה שנקבעת מראש בין הצדדים, היא מעבירה את הפרויקט לרשות בעל השטח", אומר רון ארצי, יו"ר קבוצת תדמיר.

כמה זה עולה?
גנני: "אפס שקלים. בזמן הקורונה, כשהבנקים מקשים על בעלי נכסים, אנחנו מציעים פתרון מימוני. אנחנו מביאים את המימון המלא שלנו, ובסך הכל רוצים את השטח. באמצעות שיתוף הפעולה אנחנו רוצים ליצור מצב של הכנסה פסיבית עבור בעל הנכס, כך שלא יצטרך לקחת עוד הלוואה בשל המצב הקשה שהוא נמצא בו". 

למי אתם מכוונים?
גנני: "הפלחים שקיימים הם כל גג או שטח פנוי של כמה מאות מטרים ויותר, שאפשר להקים עליהם מערכת סולארית. מה שקיים היום אלו שטחים נרחבים ועצומים במושבים, במשקים, בקיבוצים, בין אם זה על הרפת ובין אם זה על הלול, גגות של בתי אריזה למשל. כל גג פנוי יכול למצוא את עצמו מניב לבעליו".

לוחות סולאריים על גג הכנסת (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)לוחות סולאריים על גג הכנסת (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

ארצי: "זה לא רק ברמת ההכנסה הנוספת, אנחנו מדברים פה על יתרונות מבחינת איכות הסביבה, מבחינה לאומית. יש המון שטחים שעומדים שוממים, לצורך העניין אלו גם מאגרים לא מנוצלים. הרצון שלנו הוא להתקין מערכות סולאריות בכל שטח פנוי שרק אפשר. זה טוב הן לבעלי המאגרים והן מבחינה לאומית".

כמה כסף זה מכניס?
"החקלאי או התושב בעל הגג זוכה  להכנסה פסיבית לא קטנה, שיכולה להגיע  ל־70 אלף ומעלה בשנה - תלוי בגודל המערכת. זאת לא השקעה, כל הסיכונים הם עלינו".

עד כמה ניכרת מצוקתם של החקלאים?
"אנחנו נפגשים עם בעלי משקים ומושבים עצמאים שלא חסכו לפנסיה. אנשים שהקורונה הביאה אותם למצב כלכלי איום ונורא, ורואים את זה בעיקר בקיבוצים ובקרב חקלאים. זאת הצלה עבורם, והיא יכולה להגיע ל־5,000־7,000 שקלים נוספים בחודש".

נשמע טוב מדי. איפה הכוכביות שצריך לשים אליהן לב?
אורי: "קודם כל, התשתיות הן של חברת החשמל. ישנם מקומות שבהם הרשת עמוסה, או שלא פיתחו אותה, וצריך לחכות שחברת חשמל תחזק את הרשת כדי שיהיה אפשר להתקין מערכות סולאריות מבחינת מכשור. כשאתה בא לגג, אתה בודק את הכיוון שלו, את האזור שלו, את חיבור החשמל שלו, וכדי לעשות את העבודה נכון, אתה בונה את המערכת האידיאלית שתייצר מקסימום תפוקה ומקסימום כסף בצורה בטוחה, זה לא פחות חשוב. אז הכוכבית היא שאלו הם התנאים".

האם יש סיכונים?
"כשעובדים עם ציוד נכון ותכנון, אין סיכון. כשאנחנו מדברים עכשיו על הסלולרי - זה מסוכן הרבה יותר". 

מה מבדל אתכם מחברות אחרות בתחום?
גנני: "זה נכון שיש חברות נוספות בתחום, אבל כשמגיעים לפרויקט כזה, חשוב קודם כל לבדוק שיש התקנה מקצועית שאינה גורמת נזק לגגות, ולצערי הרב, זה לא עניין מובן מאליו. הרבה אנשים מסתכלים קודם כל על הרווח הכספי שלהם. הם רוצים לעשות כסף, ומהר. לנו יש גישה קצת אחרת. אנחנו מציעים תוכנית ארוכת טווח, ל־25 שנה, כזאת שלא רק תנפיק רווחים לאורך זמן, אלא גם תהיה יעילה. כבר נתקלנו לא פעם בבעל משק או בבעל גג תעשייתי שנפל על חברה גדולה שרק רוצה להגיע למצב של הנפקה. בפועל בעל הגג כבר לא יודע מול מי הוא עומד כי הגוף החליף ידיים חמש פעמים. זאת לא חוכמה לעשות מיליוני שקלים ולעבור לעסק הבא. ולכן אנחנו פה, אנחנו מאמינים ביציבות לאורך זמן".

ארצי: "בקבוצת תדמיר יזמנו עם אורי, שהוא יזם בתחום הסולארי, הקמת חברה משותפת כדי לשלב את הידע והניסיון שלו עם הכוחות שלנו, עם הקשרים שלנו בענף החקלאות ועם יכולת המימון שלנו. השילוב הזה יוצר סינרגיה ויתרונות חשובים לעומת אחרים. התהליך הוא כזה שכל בעל גג יכול למצוא לעצמו את הערוץ שבו הגג יניב לו כסף. ובסופו של דבר, במסלולים כאלה ואחרים, הוא מייצר חשמל מהטבע וגם חוסך". 

למה חיכינו זמן רב כל כך?
גנני: "העסק הלך לאט כי בזמנו המדינה לא השקיעה משאבים פיננסיים בנושא. השאיפה להגיע ל־30% ייצור ב־2030 היא ריאלית בעיניי. וגם אם זה ייקח זמן, המטרה היא, כמובן, שבסוף האנרגיה הסולארית הירוקה תחליף את התחנות הפחמיות המזהמות ואת התחנות המונעות בגז, שעדיין מזהמות. הגז הוא לא משאב אינסופי, אבל השמש זורחת בכל בוקר. כשאני רואה את השמש עולה בבוקר, אני יודע שהעסק מתחיל לעבוד. אנחנו במגמת שיפור כתוצאה מזה שהמדינה מוכנה לשלם למי שיקים מערכת סולארית, כי זאת היכולת שלנו לעשות יזמות, וסוף־סוף הפנימו את זה".

"באירופה, ככלל, יש יותר רוחות, ויש אזורים מדהימים להתקנת טורבינות רוח. כשמשלבים טורבינות רוח עם שימוש בזרימת מים של נהרות, יש אנרגיה נהדרת" אומר גנני, "וזה לא משהו שקורה רק במדינות עם שמש, אלא גם במדינות כמו גרמניה ובריטניה, שהבינו את החשיבות של שימוש באנרגיה ירוקה".

גנני וארצי מספרים שהראש היזמי כבר התחיל להמציא לנו פטנטים וכי בשבוע הבא ייצא מכרז אגירה ראשון, בדמות סוללה שתאגור בתוכה את האנרגיה הנקלטת במהלך היום ותפעל לשימוש בלילה. כך שלפחות מהבחינה הסולארית, אולי בכל זאת עוד יקרה משהו טוב ב־2020.