"באמצעות החברה הבינלאומית החלנו למכור רהיטים בעולם. למשל, מוכרים הרבה רהיטים מטורקיה לאוקראינה, מוכרים קצת מגרמניה לליטא, מוכרים מספרד למוזמביק ועוד כמה דברים מעניינים, והחלטנו להתרכז במדינות ערב. התחיל רומן שלנו עם חברה שמארגנת את התערוכות עם חברה שמארגנת את התערוכות בריאד, ערב הסעודית והן בדובאי.
ממש לפני כשבועיים התחלנו לדבר בצורה רצינית יותר וניהלתי כמה שיחות עם המארגנים. עכשיו, כשנתניהו הודיעו על הסכם השלום עם האמירויות, זה יותר נחמד וקל, כי כל הזמן חששנו להופיע בפרונט כישראלים, בגלל זה פתחנו חברה בחו"ל שאין לה קשר לישראל.
גם לאחי וגם לי יש דרכונים זרים, כך שאין לנו בעיה להיכנס למדינות ערב. אנחנו פועלים מספר שנים באינדונזיה, במלזיה, מדינות שישראלים לא יכולים להיכנס אליהם. אנחנו מקווים שנוכל במאי בשנה הבאה להופיע בתערוכה בדובאי ואנחנו עכשיו בודקים אם יש עוד שותפים ישראלים שרוצים להצטרף ואם מכון היצוא יוכל לעשות דוכן ישראלי בדובאי.
"הפוטנציאל הכלכלי בתעשייה גדול מאוד כי אין באיחוד האמירויות תעשיית עץ, לא גדלים עצים, הרוב מדברי. כך שרוב הרהיטים במדינות המפרץ, החלק הארי מגיע מייבוא מארה"ב, אירופה, סין, אינדונזיה ומלזיה, ויטנאם ועוד – כך שאין שום סיבה שחברה ישראלית לא תציג בדובאי.
אנחנו לא מייצרים אמנם בישראל, אנחנו מייצרים ב-14 מדינות עם 64 בתי חרושת, כאשר כל הפיתוח הוא ישראלי. מדובר בספות, שולחנות אוכל וכיסאות. הייצור לא בישראל כיוון ששכר העבודה בחו"ל נמוך יותר. בישראל רמות שכר המינימום עם ההוצאות הסוציאליות של המעביד כיום מגיעות ל-2,000 דולר הוצאה על עובד. כאשר אנחנו עובדים במדינות כמו פולין, ליטא, בולגריה ועוד – ששם העלות למעביד היא 400-500 דולר לחודש. זה היתרון של שכר עבודה סביר עם תכנון ישראלי".
התרעות פיקוד העורף