"צריך להבין: מבחינת ישראל, זה המשקיע הגדול ביותר שהגיע לפה. אם נובל שווה 5 מיליארד דולר, שברון שווה 170 מיליארד דולר, אז הגודל משפיע מאוד, כמובן. יש לה את הכסף והיכולת, והיא גם מתקדמת מאוד מבחינת טכנולוגיות חדשות".
גם הקורונה גרמה לכך שמניית נובל צנחה ב־80% מרמתה לפני חמש־שש שנים, לאחר שהחברה נקלעה לבעיות תזרימיות קשות ואף הייתה על סף פשיטת רגל. שברון תשלם, בעסקת מניות, 5 מיליארד דולר פלוס חובות של יותר מ־7 מיליארד דולר שיש לנובל, ששברון תיקח על עצמה, כך שהיקף העסקה עומד על קרוב ל־13 מיליארד דולר. העסקה תושלם בתחילת אוקטובר".
השורה התחתונה, כפי שכהן מתארת: שברון נכנסת לישראל באמצעות רכישת חברה אמריקאית, נובל אנרג'י, אבל ההבדל עצום. נובל היא, במושגים אמריקאיים, חברה קטנה, אפילו קטנה מאוד; שברון היא חברת ענק.
המעבר הזה נגרם גם בגלל הלחץ החברתי־תקשורתי על חברות האנרגיה לעבור לאנרגיות מזהמות פחות, אבל גם, ואולי במיוחד, מהבנקים ומקרנות ההשקעה. לבנקים שמלווים כסף ולקרנות שמשקיעות יש נטייה בשנים האחרונות להשקיע פחות בחברות שמתעסקות בנפט, ובזמן האחרון אפילו פחות בגז. לעומת זאת, הם מעוניינים מאוד בהשקעות באנרגיות מתחדשות. בכל מקרה, ולמרות האנרגיות המתחדשות, גז הוא סוג האנרגיה שצפוי לגדול הכי הרבה ב־30־40 השנה הבאות, ולכן שברון מקבלת מנובל הרבה גז שיעזור לה לשפר את תדמיתה כחברה מזהמת פחות.
"ומה שחשוב לשברון הוא שהיא גם מקבלת כרטיס כניסה לאזור חדש, שיש בו כאמור פוטנציאל נוסף להרבה גז. זה אזור די חדש, לא קדחו פה עשרות שנים, אלא רק בעשר השנים האחרונות. היא מקבלת את 'תמר' ו'לווייתן', שזה יחד כ־1,000 BCM (יחידות חום). ולא רק ישראל: שברון קיבלה השנה במצרים שלושה רישיונות, ונובל קיבלה בחודשים האחרונים שני רישיונות, כך שיהיו לשברון חמישה רישיונות של קידוחי גז במצרים. היא מקבלת גם מאגר גז בקפריסין, 'אפרוטידה', שם תהיה שותפה של חברות של ודלק.
כלומר, שברון תהיה מעורבת במשולש שבין ישראל, קפריסין ומצרים, ובתוך המשולש הזה, מה שהכי מעניין אותה הן מצרים וישראל. מה שטוב במאגרי 'לווייתן' ו'תמר' זה שהם כבר מפותחים, כי הסיכון הכי גדול הוא הפיתוח של המאגרים. זה הרבה כסף: הפיתוח של 'לווייתן' למשל עלה 3.75 מיליארד דולר ולכן לא צריך להשקיע עוד מיליארדים כדי לפתח אותם, לפחות לא בשלב זה.
"מצרים היא שוק די טוב לשברון, מכמה סיבות. הביקוש לגז במצרים גדל ב־10% בשנה. יש במצרים גז לבתים, גז למכוניות, גז לתעשיות הפטרוכימיות, ו־65% מצריכת החשמל במצרים היא מגז. נוסף לכך, שר הנפט המצרי עבד בעבר בשביל שברון במשך 23 שנה, כך שהוא מכיר אותם והם מכירים אותו טוב, וזה כמובן נוח להם מאוד. כמו כן, שברון מתעניינת ביצוא של גז נוזלי (הנזלה של גז טבעי כדי להקל על אחסונו ושינועו - א"צ). יצוא בדרך הזאת צפוי לגדול יותר מהאפשרות של יצוא בתוך צינורות. במצרים יש שני מתקנים של גז נוזלי, האחד של חברת של, ושברון כבר בודקת עם של איך אפשר לייצא דרכו גז מישראל למצרים".
"כמו כן, היא מכניסה לאזור שלנו יותר יציבות גיאו־פוליטית. למשל, בירדן קמה התנגדות לרכישת גז מישראל, אבל הם לא ביטלו את החוזה - בגלל הלחץ האמריקאי. עכשיו, תאר לעצמך את הלחץ האמריקאי, לא בסטנדרטים של נובל אנרג'י, אלא בסטנדרטים של שברון - זה לחץ גדול פי 100. ברור שהירדנים לא ירצו ללכת נגד שברון, חברה עם מכירות שנתיות של יותר מ־160 מיליארד דולר. לכן זה יכניס הרבה יותר שקט ויעזור לממשל הירדני, שתומך ברכישת גז מישראל, מול המתנגדים לכך.
"זה אולי גם יכול להרגיע את הטורקים, שעושים אינסוף בעיות בכל האזור, גם בנוגע לפיתוח הגז במאגר 'אפרוטידה' וגם בנוגע לפרויקט שנבחן בין ישראל והשוק האירופי, להקמת צינור של 2,100 ק"מ כדי לייצא גז מישראל ומקפריסין, במטרה לנסות להוריד את התלות בגז מרוסיה. הצינור הזה מסובך מאוד. הוא מסובך טכנית ומסובך פוליטית, בגלל התנגדותה של טורקיה, הוא עמוק מאוד ועשוי לעלות 7־10 מיליארד דולר. האירופאים, כפי שהזכרתי, שמרנים הרבה יותר בשנה־שנתיים האחרונות ופחות רוצים להשקיע. הבנק האירופי החליט שמתחילת 2022 הוא לא ישקיע בפרויקטים של גז, ולדעתי הם הולכים בצורה מוגזמת לכיוון של אנרגיות מתחדשות. ייתכן, ואני אומרת את זה רק כאפשרות, שאם שברון תהיה בתמונה, המצב ישתנה.
"בכל מקרה, לאחר סגירת העסקה, שברון קודם כל תתרכז בלנסות ולשפר את 'לווייתן', מאגר בהיקף של 650 BCM, שממנו יש חוזים שנחתמו בהיקף של אולי 150־200 BCM, כך שיש עוד 400־450 BCM שצריך ואפשר למכור. זה קודם כל. אחר כך בדעתם לעשות את חמשת הקידוחים במצרים ואחר כך לבדוק עם המדינה אם היא יכולה לקבל עוד רישיונות בישראל. לפי דעתי, זה יהיה רק בשלב הבא".
בדיוק כאשר התעסקו בישראל במתווה הגז ובעיכובו, ובדיוק כאשר היו מחירי גז גבוהים בעולם ובישראל, מצרים נאלצה לקנות גז נוזלי. מצרים קנתה באותה תקופה גז ב־7 מיליארד דולר, יצוא שלמעשה הלך לפח מבחינת ישראל. אפילו אם ישראל הייתה מוכרת בחצי מהכמות ובחצי המחיר, זה היה מגיע לשניים־שלושה מיליארד דולר והיה מכסה את כל עלות הפיתוח של 'לווייתן'. זה פספוס גדול.
"מאוקטובר 2018 החלו מחירי הגז בעולם לרדת, ועם תחילת משבר הקורונה ברבעון השני של השנה, מחירי הגז ירדו לרמה הנמוכה ביותר בהיסטוריה. המחירים ירדו לסביבות דולר ליחידת חום באירופה ולסביבות 2 דולר באסיה. מדובר במחירי ספוט, מחירים מיידיים, ויש מחירים של טווח ארוך, לחוזים של 15 שנה, שהם גבוהים יותר ובהם המחיר לא אמור להשתנות, אלא בנקודות היציאה. אבל עם התאוששות הביקושים, המחירים החלו לעלות כבר לפני שבועיים־שלושה, והיום מחירי הגז באסיה מתקרבים ל־4 דולר ובאירופה לסביבות 3 דולר.
"מתווה הגז הצליח משום שנכנסה תחרות שגרמה לירידת מחירים. למשל, מחיר הגז שחתמה חברת החשמל עם 'לווייתן' עומד על 4.79 דולר ליחידת חום. המחירים של מאגרי 'כריש' ו'תנין', שנובל ודלק מכרו בעקבות מתווה הגז, עומדים על כ־4.4 דולר ליחידה לתחנות הכוח הפרטיות, שיתחילו להפיק בעוד שנה, אם לא יותר. זה קרה כתוצאה מהתחרות.
"לחוזה העוגן של 'תמר' עם חברת החשמל יש נקודות פתיחה ב־1.7.2021 ושוב ב־1.7.2024. כרגע המחיר עומד על 6.4 דולר (זה, כאמור, בחוזה לטווח ארוך, שנחתם בעת שבה המחירים היו גבוהים יחסית לרמתם כיום - א"צ), כאשר הצדדים ינהלו מו"מ כדי להגיע להסכמות חדשות לגבי המחיר".
6האירועים בשוק האנרגיה, שוק עתיר השקעות, מלמדים איך שלטון הפקידים בשילוב פופוליזם ובולשביזם של ארגונים "חברתיים", מגובים בעיתונאים עם ססמאות ריקות מתוכן, גורמים נזק אדיר למשק הישראלי ולצרכן הישראלי. מחירי הגז בחוזה העוגן עם חברת החשמל שיקפו בזמנו את סביבת המחירים הריאלית בשוק - ואין כל קשר לתנודותיות - כי מדובר בחוזה לטווח הארוך. מה מצפים כאן הפופוליסטים? לבטל חוזים חברות בינלאומיות בהינף יד עם ולהיחשף לתביעות ענק?
זאת ועוד: שלטון הפקידים מנע בזמנו מחברת החשמל להכניס סעיף שהיה מאפשר לה לקבל את המחיר הנמוך ביותר בשוק, מחשש לפגיעה בתחרות עם תחנות הכוח הפרטיות. זה פגע בצרכן הישראלי והיטיב עם בעלי תחנות הכוח הפרטיות, שמספקות חשמל לעסקים בלבד. ואולי החמור מכל: ישראל פספסה הזדמנות ליצוא בן עשרות מיליארדי שקלים, דווקא בתקופה שבה היו המחירים גבוהים מאוד - וזאת הזדמנות שהלכה כבר לעולמה, הייתה והסתיימה. כל זאת, מפני שהפסטיבל סביב מתווה הגז עיכב אותו למשך שנתיים־שלוש. וזה, למרבה הצער, מחירו היקר של הפופוליזם "החברתי".
התרעות פיקוד העורף