מסתמן שינוי בתקנות הדיג הימי בישראל: כחלק ממדיניותו של שר החקלאות, אלון שוסטר, והמנכ"ל הנכנס, נחום איצקוביץ, יכונס לראשונה מאז שנת 2016 ביום חמישי הקרוב שולחן עגול בנושא בהשתתפות נציגי אגף הדיג, נציגי הדייגים, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים. המטרה: לדון ברפורמה באגף הדיג שנכנסה לתוקף בשנת 2016 במטרה להגדלת כמויות הדיג, אך בפועל כמויות אלו רק קטנו.
הדייגים דורשים קודם כל פיצוי על השבתת הדייג השנה שהייתה ארוכה מהרגיל בגלל מגיפת הקורונה. "בשעה שדייגי הבריכות והכנרת זכו השנה למענקים של 30 מיליון ש"ח, אנחנו עדיין לא קיבלנו אגורה", אומר יו"ר איגוד דייגי ישראל, סעדו זנייב. "לא ייתכן שהדיג הימי שהיה אחד מסמלי הארץ, מורשת רבת שנים, ייפגע שוב ושוב מתקנות בלתי מוצדקות שמעולם לא נבדקו מדעית, הוסיף.
לשולחן העגול מביאים הדייגים את מומחי הדיג המובילים בישראל, ד"ר דני גולני, מהאוניברסיטה העברית בירושלים שהיה שנים רבות יועץ לענף הדיג ואת ד"ר דור אדלסיט, מי שמבצע את סקרי הדיג הימי, התומכים בטענתם על הפגיעה האנושה בדיג. הם צירפו מסמך לקראת השולחן העגול: תחת הכותת: "חזון לדיג בר קיימא - שומרים על מורשת הדיג בים תיכון".
"לפנינו עומדת הזדמנות היסטורית, ליצור בישראל ניהול ממשק דיג מיטבי, אמיתי, מגובה מחקר מדעי וסקרים, גמיש ומתאים לחוף הים התיכון הייחודי כל כך של ישראל", נכתב במסמך. "למדינת ישראל רצועת חוף באורך 190 ק"מ בים התיכון. על חוף זה פועלים כיום כ-1000 דייגים מקצועיים בסך הכל, ועיקרם פועל מתוך שבעה נמלי דיג: עכו, קישון, פראדיס, ג'יסר אל-זרקא, יפו, אשדוד ואשקלון. אלף דייגים ו-7 נמלי דיג הם דבר שקל מאוד לנהל. הידע על מנת להניח בסיס איתן לדיג בר קיימא ומתקדם, מתאים וגמיש, לדיג, קיים אצל מומחי הדיג בישראל, באגף הדיג ואצל הדייגים עצמם".
עוד נאמר במסמך: "ה'רפורמה' שנעשתה ב-2016 גרמה לירידה של כחמישים (!) אחוזים בשלל הכולל. משלל של כ-2200 -2500 טון, שהיה יציב מ-1990 ועד 2016 לשלל הלא עובר את ה-1500 טון. על כן אין לנו אלא לראות את ה'רפורמה' ככישלון. בעזה, על רצועת חוף של כ-40 ק"מ בלבד, השלל גדול פי שלושה מזה של מדינת ישראל, וזאת ללא כל ניהול ממשק דיג, או ניהול ממשק דיג מזערי. 4500 טון דגים נידוגים כיום בעזה על אורך רצועת חוף של כ-40 ק"מ, לעומת פחות מ-1300 טון על רצועת החוף הישראלית, שאורכה כ-190 ק"מ, באותו הים. מאז שנת 2016, לא רק שהשלל לא עלה כתוצאה מהרפורמה – הוא צנח בחדות בכ-40% לסביבות ה-1,300 טון בשנה בלבד".
בעקבות ה"רפורמה", גם התאגדו הדייגים בארץ ונולד "איגוד הדייגים בישראל". "ההתאגדות קמה מהסיבה הפשוטה שהדייגים הבינו כי הדיג נמצא על בלימה, המורשת רגע לפני כיליון וכליה, ואם לא ייעשה דבר, לא יישאר ממנו כל זכר", נכתב במסמך.
הדייגים מציינים במסמך את דבריו של ד"ר אורן סונין, מנהל תחום הדייג הימי במשרד החקלאות, בפגישה שנערכה לאחרונה עם מנכ"ל המשרד: "אין אג'נדה לאגף הדיג לגבי הדיג הימי. לא בוצעה רפורמה בדיג הימי. האגף נכנע לגחמות של החל"ט (החברה להגנת הטבע) וככה זה נראה – לא יעדים, לא מחקר, לא תקציב. משרד החקלאות יודע לבצע רפורמה כאשר הוא מעוניין. אני קורא למשרד החקלאות לפתוח לאלתר את תקנות הדיג ולבצע רפורמה אמתית בדיג הימי בים התיכון".
הדייגים דורשים במסמך שהוכן לקראת השולחן העגול את "הפסקת הוצאת דגיגי בורי משפכי נחלים באישור משרד החקלאות", את הפסקת מתן הרישיונות להעמקה של מעגנות ונמלים, הפוגעים בבתי הגידול של הדגים, פרסום נתוני הדיג, פרסום שהופסק בשנת 2009, הצטרפות לארגון שימור הטונה הבינ"ל, שיתוף פעולה אזורי ברוח השלום המתרקם לניהול ממשק הדיג, הוספת תקן של טכנולוג דיג ימי, הענקת מענקים ותמיכות להחלפת מנועים, ציוד, הספנות וכו'.
בין ההמלצות לשינוי תקנות הדיג הם דורשים לבטל את הגבלת הדיג לספינות המכמורת מצפון לחוף דור, הגבלה שלא ברור מדוע היא ניתנה, אישור דיג מכמורת מעומק של 30 מטר, ולא 40 כיום, קביעה ש"דיג המכמורת לא יתבצע כלל על מצע קשה (סלע), אלא 500 מטר מכל מצע קשה", ביטול הגבלת דיג המקיפנים ל-500 מטר מהחוף, שינוי תנאי סוג מערך חכות בדיג השרק: "יש לאפשר בהגדרת הרישיון בדגי השרק, הן מערך חכות שוקע והן מערך חכות צף, ולתת לדיג הטונה רישיון אחר – שיופרד או על ידי דגי מטרה או על ידי מרחק מהחוף".
כמו כן מבקשים הדייגים: שילוב דיג בשמורות, כלומר, התרת דיג מסורתי בחלקים משמורות הטבע הימיות, כפי שקורה ברוב מדינות העולם, בעיקר בכאלה הנוקטות בהקמה של שמורות ימיות ענקיות (כפי שקורה אצלנו בשנים האחרונות), בשיתוף פעולה עם הרט"ג.
עוד הם מבקשים: הוספה של דגיגים ממכוני הרבייה לים. עידוד הכשרת מומחי דיג, והתרת דיג במים רחוקים בתקופת הרבייה. "בפועל מה שקורה הוא שישראל נהפכה לשמורת ימית לעזה ולבנון, ובעוד בישראל הדיג החופי מושבת, בעזה ולבנון דגים את הלהקות שהיו אצלנו לפני מספר ימים", נאמר במסמך "לא רק זאת, אלא שאת להקות הסרדין אנו קונים אחר כך מעזה. וכך, במקום לדוג את הסרדין אצלנו, משביתים את הדיג, ואת הדגים אנחנו מקבלים בארגזים עליהם אנחנו משלמים כסף טוב לדייגים העזתים".
לבסוף תובעים הדייגים מכל הגורמים צדק חברתי וסביבתי, וקוראים להכריז על ענף הדיג כמורשת היסטורית לאומית "גם לנו יש זכות קיום במרחב הימי, כי אנחנו חלק מזהות הים. כמו ששומרים על האינטרסים של אחרים שאין להם זיקה טבעית לים, על משרד החקלאות מוטלת האחריות לשמור עלינו, וניתן לעשות זאת באמצעות איזון בין כל האינטרסים של הגורמים השונים שיש להם זיקה למרחב בימי".