מדינת ישראל נמצאת בצומת הכרעה קשה באיזון בין המשבר הבריאותי לשבר הכלכלי, והיא עומדת לשלם מחיר בדיוני כדי לנסות לצמצם את מחדל הטיפול במגיפה. לפי הערכות עלות יום אחד של הסגר המוצע היא כמיליארד שקל, ובמשרד האוצר מעריכים כי המגבלות החדשות יובילו לפגיעה של כ-19 מיליארד שקל (1.4% מהתמ"ג!!!).

מכל הנתונים והמדדים הרבים שמתפרסמים במהלך משבר הקורונה, החשוב ביותר הוא מספר החולים הקשים. נתון זה מבטא את יכולת מערכת הבריאות להמשיך ולתפקד, מה שמכונה "יכולת הספיקה" של בתי החולים. ע"פ נתוני משרד הבריאות במהלך חודש יולי היה גידול ממוצע של 8 חולים קשים נטו ביום, בחודש אוגוסט גידול ממוצע של 4 ומתחילת ספטמבר גידול של כ-5.5 חולים קשים ביום.

המטרה הבריאותית של הסגר היא למנוע מצב של אי ספיקה בבתי החולים, כלומר בלימת עליית מספר החולים הקשים. לפיכך, המשמעות הכלכלית של הסגר היא שהמדינה מוכנה להוציא בכל יום סכום בדיוני של מיליארד שקל רק כדי לנסות להפחית בין חמישה לששה חולים קשים ליום (כ-180 מיליון שקל לחולה).

הסכום הלא הגיוני הזה שהממשלה מוכנה לשלם מעיד על הפאניקה בה היא שרויה, תוצאה ישירה של היעדר תכנון ותכלול ריאלי של חלופות אחרות העומדות בפניה. לא יעלה על הדעת שחצי שנה אחרי פרוץ המגיפה הפתרון היחידי שהמדינה מסוגלת לייצר כרוך בנזק כלכלי אדיר, כשהתועלת השולית הנלווית לו מוטלת בספק.

חולי הקורונה בישראל מטופלים בכ-30 בתי חולים כלליים ובכ-10 בתי אבות, וחלקם כבר מתריעים שהם על סף קריסה. אומת הסטארט אפ ומעצמה אזורית בלתי מעורערת לא מסוגלת להתמודד עם ממוצע של 13 חולים קשים למוסד רפואי אחד. לא ייאמן.
אז מה עושים כדי להוריד את מספר החולים הקשים מבלי לבזבז כל יום מיליארד שקל? חושבים מחוץ לקופסה, נשארים עם הרבה כסף בקופת המדינה ומוותרים על הסגר.

הקמת בית החולים באשדוד עלתה למדינה 764 מיליון שקל (סכום השקול להפחתה של 4 חולים קשים ביום אחד בסך הכל), אבל כעת צריכים לעבור לפתרונות מהירים, למשל תגבור כוחות הסיעוד והרפואה בבתי אבות על מנת להפחית את מספר החולים הקשים, גיוס סטודנטים לרפואה וסיעוד כדי לסייע למערכת, הטסת חולים קשים לבתי חולים באירופה (עלות של מיליון שקל לחולה לחודש), קריאה לרופאים שפרשו לחזור ולסייע בבתי חולים, תמריצי שכר לצוותים רפואיים, שימוש בבתי האבות כמרכזים לחולי קורונה, פיזור החולים במרפאות יום של קופות החולים וקבלת סיוע מרופאי קופות החולים, ויסות החולים בין בתי החולים השונים בארץ ע"פ שיעורי תפוסה וגיוס מיידי של אלפי פקחים (מקרב המובטלים הרבים) לצרכי אכיפה במקומות המועדים.

אלו רק דוגמאות למהלכים נכונים שהממשלה חייבת לנקוט במהרה כדי להיאבק במגיפה בלי לסגור את המשק ולאבד מיליארד שקל ביום. בשיטת הסגר שבה נוקטת הממשלה, ספק אם מספר החולים הקשים יירד, אבל ברור שאנחנו נהיה עניים יותר, עצובים יותר ובריאים פחות.

הכותב הוא מנכ"ל ומייסד קסם קרנות ו-ETF מבית אקסלנס