על הדבש ועל העוקץ: המכוורות שהתאימו את עצמן לתקופת הקורונה

שאול ירקוני: "הישראלים מחכים לרגע האחרון"

"הקמתי את המכוורת ב־1968, אחרי מלחמת ששת הימים, ומאז אני מגדל דבורים ומעבד פרדסים. חקלאי. את השם 'בית הדבש' נתתי בעקבות ספר שקראתי. יש לי כיום 230 כוורות שמייצרות שישה סוגים של דבש: הדרים, פרחי בר, ינבוט, פרחי זעתר מהרי ירושלים ואקליפטוס בשני טעמים – אביב וסתיו. אני מגדל, אורז ומשווק את הדבש שלי לבד – לחנויות שאני עובד איתן וגם ללקוחות פרטיים שמגיעים לחנות שלנו במשק. הקורונה לא השפיעה עליי עד כה ולא סבלתי ממנה. קודם כל בגלל שזה ענף חקלאי ואני נחשב לעובד חיוני, וגם בגלל שאני נמצא במקום המרוחק מהעיר ובכל פעם שמישהו היה צריך דבש, שזה מוצר מזון, היה מותר לו להגיע אליי".

"במהלך הסגר הקניינים הגדולים והחנויות אומנם לא לקחו סחורה, אבל הרבה לקוחות פרטיים הגיעו לחנות במשק, כך שכמעט לא הרגשתי צניחה במכירות. היתרון בדבש הוא שהוא יכול להחזיק שנים ולא מתקלקל. במקביל, המשכתי כל התקופה לטפל בכוורות בעזרת חברים או עובדים מזדמנים".

עידו בשן: "ההאטה מורגשת במכירות לבודדים"

"המשק החקלאי שלנו במושב ניר בנים פעיל משנת 1955. עד לפני 20 שנה היו לנו המון גידולים חקלאיים שונים – עצים, פרחים וגידולי שדה. לפני 20 שנה, אחרי גישושים רבים, אבא שלנו יואב החליט להתמקד בענף הדבש. היום יש לנו בין 350 ל־450 כוורות, תלוי בעונה, ואנו מייצרים דבש בחמישה טעמים – אקליפטוס, פרחי בר, הדרים, אבוקדו ושזיף. 70% מהתוצרת אנו מוכרים בחביות באופן סיטונאי למכוורות גדולות, ו־30% בצנצנות ללקוחות בודדים שמגיעים אלינו למשק או מרכזים רכישות קבוצתיות".

"כשהגיעה הקורונה ולאורך הסגר הראשון המשק עבד כרגיל, כי חקלאות נחשבת לענף חיוני. יצאנו לשטח והמשכנו לטפל בכוורות. באותה תקופה לא מכרנו כמעט, והסחורה שלנו פשוט נשארה בחביות ובצנצנות. למרבה המזל, דבש הוא מוצר שיש לו חיי מדף ארוכים מאוד, כך שהוא לא התקלקל במהלך הסגר. הרי ידוע שהמצרים חנטו את מתיהם בדבש, שהוא חומר נוגד זיהומים".

עומר חרמוני: "זמינות - עכשיו יותר מתמיד"

גבריאל מנשהאוף: שווקו עצמכם לקהלים חדשים