הקול המוכר בקצה השני של הקו מדבר בסמכותיות, אבל גם בהתלהבות. זה לא מובן מאליו כשהדובר הוא דני עטר, יושב הראש של הקרן הקימת לישראל, שיעזוב בקרוב את תפקידו כדי לפנות מקום למחליפו, אברהם דובדבני. ועדיין, עטר בן ה־61 ממשיך לשמור על מידה רבה של התרגשות כאשר הוא מדבר בגאווה על הישגיו במהלך כהונתו.

עטר, שנכנס לתפקידו בשנת 2015, מספר על הימים הראשונים של הארגון בן ה־119 שנים באומרו: "כל התפיסה של קק"ל באותם ימים הייתה גישה חזונית, שביקשה לסייע בהקמת מדינת ישראל. כשנכנסתי בשערי הארגון, התפקיד שלי היה לחזור למטרה המקורית של הארגון ולעצב את חזונו".

דני עטר (צילום: ללא קרדיט)דני עטר (צילום: ללא קרדיט)

עם זאת, מסביר עטר, לפני שעיצב את החזון החדש של הקרן הקימת לישראל, היה עליו לבצע שינויים מהותיים בתפעולו. בשנת 2014, שנה לפני כניסתו לתפקיד, שונה מעמדו החוקי של הארגון מגוף פרטי והוא הפך לחברה לתועלת הציבור. במסגרת הרה־ארגון שהנהיג היושב ראש החדש של קק"ל, הוא ביצע כמה שינויים שהפכו את החברה לשקופה יותר, במטרה להנגיש מידע לציבור הרחב.

"קק"ל שייכת לכל אזרחי ישראל ולכל היהודים ברחבי העולם", הוא אומר. "כדי לאפשר לכל אחד לראות את הפעילויות שלנו בצורה הקלה ביותר באינטרנט, היינו צריכים להנגיש את האתר שלנו ולכתוב שיטות עבודה ומדיניות. כיום כל הפרוטוקולים שלנו מפורטים באתר האינטרנט, גם התקציב פתוח ונגיש לכולם. אתה יכול להיכנס לאתר האינטרנט שלנו ולראות כיצד הוצאנו כל שקל מהתקציב שלנו וכיצד אנו משתמשים בכסף על מנת לחזק את ישראל ואת העם היהודי". במטרה לוודא כי כל הנהלים החדשים מיושמים כהלכה וכי כל התהליכים שקופים ומונגשים לציבור, עטר הביא גם יועץ משפטי מנוסה ומבקר פנימי שזהו תפקידים.

לאחר שהפך את החברה ואת הפעולות שלה לשקופות, יצאו עטר וצוותו במהלך לקבוע את החזון החדש של הקרן הקימת לישראל. "החלטנו להתרכז באזורים החלשים יותר של מדינת ישראל, כולל הגליל, הנגב, ירושלים, הגולן, בקעת הירדן, הערבה ועוטף עזה", הוא מסביר. בנוסף, קק"ל קבעה כי חיוני עבורה להעניק סיוע לתנועות הנוער בישראל ולמכינות הקדם צבאיות שתיהן מייצגות לדבריו את ההנהגה העתידית של ישראל.

לאחר תהליך של מיקוד, החליטה החברה למקד את מאמצי הפיתוח שלה באזורי הנגב ובגליל ותוכנית "ישראל 2040" יצאה לדרך. עטר מסביר כי צעירים רבים המתגוררים באזורי הפריפריה, בצפון ובדרום הארץ, אינם מצליחים למצוא עבודה לאחר סיום הלימודים, ובסופו של דבר הם עוברים למרכז ישראל, שם הם מצליחים למצוא עבודה בלי הרבה מאמץ. "93% מחברות ההייטק נמצאים באזור תל אביב", מציג עטר את המספרים. "רק 7% ממוקמים באזור הגליל והנגב".

החלוקה הזו, לדבריו, היא "פשוט לא הגיונית". "אני לא רואה סיבה מדוע הקונספט של אומת הסטראטאפ המיוחס לישראל לא יהיה נכון לכל חלקי הארץ, במקום רק לאזור המרכז", הוא קובל.

קק"ל החליטה לשנות את המשוואה, והתייחסה להשארת הצעירים בפריפריה כאל משימה לאומית. כדי לעשות זאת התחילה עם הנגשת האקדמיה לצעירים תושבי הפריפריה באמצעות חלוקת מאות מלגות לסטודנטים בתחומי ההייטק. לצד זאת פיתחה קק"ל מרכזי חדשנות ומוקדי עסקים שיצרו הזדמנויות תעסוקתיות ויסיעו לסטודנטים למצוא עבודה בנגב ובגליל, ועל ידי כך יעודדו אותם להתיישב באזורים אלו. בנוסף, כדי לעזור לתלמידים מבטיחים מהצפון והדרום, הקימה החברה בתי קק"ל למצוינות עבור תלמידים מוכשרים מכיתות י' עד י"ב, שם מורים פרטיים מחזקים אצלם את מקצועות הליבה ומקנים להם מיומנויות להצלחה עם עולם המחר, כל זאת ללא עלות. כמו כן, באמצעות שיתוף פעולה עם צה"ל, הקימה החברה מרכזים טכניים מתקדמים בגולן ובבאר שבע.  
עטר והסטודנטים (צילום: מערך ההסברה קק''ל)עטר והסטודנטים (צילום: מערך ההסברה קק''ל)


עטר לא רק משוכנע שאפשר לגרום לתושבי הגליל והנגב לבחור להישאר באזורי המגורים שלהם ולא לחלום על עזיבה למרכז הארץ ־ הוא בטוח שהוא יכול ליצור הגירה חיובית אליהם ולהגדיל את אוכלוסיית האזורים הללו. בשלב הראשון המטרה של קק"ל היא להביא לכך שאוכלוסיית הערים בנגב ובגליל תגדל עד לכ־50 אלף איש כל אחת, כשהמטרה הבאה היא להביא לכך שכל עיר בצפון ובדרום תכלול כמאה אלף תושבים".

"בנגב ובגליל יש שטחים פתוחים גדולים, נוף יפהפה ואוויר נקי. אם נצליח לספק להם משרות עוד ועוד אנשים יבחרו להתיישב שם", הוא אומר. עטר מודה שהתוכנית "ישראל 2040", שמטרתה הסופית היא להביא מיליון תושבים לנגב וחצי מיליון איש לגליל, היא פרויקט שאפתני. "זה אחד האתגרים הגדולים ביותר של מדינת ישראל מאז הקמתה", הוא אומר.

הוא אופטימי שהתוכנית שלו, להביא מרכזי הייטק לנגב ולגליל תייצר מקומות עבודה ותגדיל את האוכלוסייה. התוכנית "ישראל 2040" נמצאת כבר בעיצומה, ועד שנת 2040 הוא בטוח שהשפעותיה יראו ברחבי הצפון והדרום של ישראל.  

אבל תוכנית "ישראל 2040" לא מתמקדת רק באזרחי ישראל ומעודדת אותם לבצע הגירה אל אזורי הפריפריה. יו"ר קק"ל היוצא פונה גם ליהודי התפוצות ומעודד אותם להשקיע בישראל. זהו עוד פן של התוכנית "ישראל 2040", שעטר מכנה אותה "ציונות כלכלית". הוא היה רוצה שיהודים בעלי אמצעים מכל העולם ינצלו את ההזדמנויות הכלכליות הקיימות בגליל ובנגב כדי להשקיע, לבנות מפעלים ולממן מרכזי חדשנות. "ישנה קבוצה של יהודים מארצות הברית שבימים אלו מקימה קרן השקעות לגליל ולנגב", הוא אומר, "ויש עשרות אלפי יהודים שרואים בכך הזדמנות נהדרת".
בית קק''ל למצוינות (צילום: מערך ההסברה קק''ל)בית קק''ל למצוינות (צילום: מערך ההסברה קק''ל)


מעבר לפיתוח הנגב והגליל, קק"ל השקיעה לאחרונה רבות גם בעיר ירושלים. עטר מציין כי דירקטוריון קק"ל אישר השקעת 70 מיליון שקל בפארק חדש שיוקם במורדות קריית יובל וקריית מנחם. "פארק האסבסטונים", שישתרע על שטח של 200 דונם יכלול אגם מלאכותי, צמחייה ועשרות מתקני פנאי וספורט. בנוסף, השקיעה החברה גם בפרויקט ענק "שער העיר", שצמוד לבנייני האומה בכניסה לירושלים, שם צפוי להיבנות קומפלקס של 15 מגדלים ובהם מלונות ומרכזי עסקים וגם מרכז הכנסים הגדול ביותר במזרח התיכון.  

עם כל הזמן וההשקעה שהוקדשו לבניית תוכנית "ישראל 2040", מציין עטר כי הקרן הקימת לישראל לא רק ששמרה על הפעילויות הקיימות שלה, היא אף הגדילה אותן. בין היתר הוא כולל בכך נטיעת עצים, אחזקת יערות, יצירת שטחים פתוחים ובניית שבילי אופניים ברחבי הארץ. "בנינו אלפי קילומטרים של שבילי אופניים המשמשים עשרות אלפי אנשים, ומיליוני אזרחים ישראלים מבקרים מדי שנה בפארקים של קק"ל", הוא מציין בסיפוק.

בשנים האחרונות היו כאלה ששאלו מה המשמעות של שמירת המוסדות הציוניים כמו קק״ל, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, זמן כה רב לאחר הקמת המדינה. "ההשפעה של קק"ל מורגשת בכל מקום ־ מנטיעת עצים ופארקים, דרך השקעה בבניית קיבוצים והפריפריה, ומרכזי חדשנות, ומוזיאונים ־ כל הדברים הללו יוצרים מציאות חדשה", אומר עטר. "ללא קק"ל, היישובים החדשים לא היו נבנים, וללא קק"ל היישובים בעוטף עזה לא היו נשארים".

ההחלטה על הקמת קק"ל התקבלה במהלך הקונגרס הציוני העולמי החמישי שהתקיים ב־1901 בשוויץ. "עד היום הקונגרס הציוני העולמי אוסף את העם היהודי כולו מרחבי העולם ־ לא רק אלה בישראל", אומר עטר. "הקבוצות המרכיבות את הקונגרס הציוני מגיעות מכל קצוות האוכלוסייה ותמיד הם מקבלים החלטות בהסכמה גורפת, מקיר לקיר, כאשר כל קבוצה עושה פשרות אך מגיעה לעמק השווה. זה מוכיח שלמרות הכל העם היהודי כולו – מהחרדים ועד הרפורמים ומשני הצדדים של המפה הפוליטית, יכולים להתכנס ולקבל החלטות. וגם אם מסיבה זו בלבד, המוסדות הלאומיים שווים".

רגע לפני שהוא מסיים את תפקידו בדקנו עם דני עטר מה הוא מתכנן לעשות בהמשך. "מאז שאני זוכר את עצמי אני פועל למען ישראל והעם היהודי", הוא אומר. "וכמו בארבעים השנים האחרונות, אני בטוח שאמצא את הדרך שבה אוכל להמשיך לתרום להם ולחזק אותם״.

מאמר זה נכתב בשיתוף פעולה עם קק"ל