הם תמיד נהגו לבשל ולאפות להנאתם, אך בשום שלב לא חשבו למכור את מרכולתם. ואז הגיעה הקורונה ועמה החל"ת, הפיטורים, הצמצום במקורות ההכנסה והקושי למצוא עבודה מתגמלת. מה עושים במצב כזה? מתחילים להתפרנס מהתחביב ולהתהדר בכובע חדש.

הקייטרינג של הרב

הרב מאיר בראל (32) ממושב גני טל, נשוי ואב לשישה ילדים. לפני הקורונה היה ר"מ (רב מלמד) בשתי ישיבות הסדר. נוסף לכך הוא רב בהתנדבות של קהילת המושב ביצרון. לאחרונה הוא פתח את חברת Maestro Chef - סדנאות בישול, אפייה וקייטרינג בוטיק. "בסבב הראשון של הקורונה הוצאתי לחל"ת ממקום אחד, ובסבב השני הוצאתי לחל"ת מהמקום השני", הוא מספר, "במקום אחד סיימו את ההעסקה שלי בגלל צמצום ניכר במספר התלמידים. במקום השני אני עדיין בחל"ת".

הרב מאיר בראל (צילום: אור חן)הרב מאיר בראל (צילום: אור חן)

איך הגעת לתחום הקולינריה?
"בעקבות המצב ובעקבות כך שאשתי שני פוטרה מעבודתה בגל הראשון. ברוך השם, עכשיו היא כבר מצאה עבודה. הבנתי שאני חייב להפשיל שרוולים כדי שנוכל להתקיים. בזמנו, לאחר סיום התיכון, למדתי להנאתי קורסים של טבחות וגם טסתי לצרפת ולמדתי בשלוחה של ה'קורדון בלו' קורס בן עשרה שבועות וקיבלתי דיפלומה בתחום האפייה. עם חזרתי ארצה, עבדתי תקופה קצרה באחד המלונות כטבח ואחר כך כסו־שף. לאחר מכן עזבתי את התחום, נכנסתי לישיבה והשקעתי בלימודים".

"לפני שש שנים סיימתי הכשרה של רב עיר ומפקח כשרות, והייתי יוצא פעם בשנה עם קבוצות של מטיילים כדי לדאוג להם לאוכל כשר. הקורונה גרמה לי לחשוב על תחום הקולינריה כמקצוע. בסיום הגל הראשון הקמתי את העסק עם אשתי. אנחנו עושים סדנאות של עד 20 איש בבתים של אנשים ואירועי שף של עד 30 איש בחצרות בתים, במרפסות, במקומות פתוחים. זה יכול להיות קייטרינג חלבי או בשרי. אני שוכר מטבחים לפי דרישה ומבשל שם. מפני שאני איש דת, יש לי גם את ההבנה העמוקה בכשרות".

הרב מאיר בראל (צילום: אור חן)הרב מאיר בראל (צילום: אור חן)


יש ביקוש?
"זה התחיל קשה, ואז אשתי בנתה אתר, גיסתי ענבר חן עשתה עבודה מאוד יסודית בפייסבוק ובאינסטגרם, ובזכותן הגענו לקצב מסחרר. באוגוסט עשינו המון אירועים".

איך אתה מרגיש עם המעבר מתחום של לימוד לאירועים?
"זה אחד הדברים ששוברים אותי. לא פשוט לי, אפילו קשה קצת. הרבנות היא עולם רוחני העוסק בחיבור בין קודש לחול, בקירוב, בלימוד של תלמידים ובעיסוק מתמיד של לימוד תורה. ואילו עולמם של שפים, כפי שהוא נתפס היום, הוא עולם מיוחצן מאוד, גשמי מאוד ומצריך הרבה התעסקות וזמן. אם אתה משקיע הרבה זמן בקולינריה, אין לך מספיק זמן ללימוד. זה מה שמציק לי, אבל הספינה טובעת ויש חור".

עוד הוסיף: "השאיפה שלי היא לחזור לעבוד במשרה מלאה בתחום הדת, אבל כרגע, כדי לעגן את פרנסת המשפחה, אנחנו ממשיכים ביתר שאת עם העסק החדש. יש לי יועץ עסקי - אהרון סלומון, חסיד בעלז. הוא אמר לי: 'אדוני, זה הזמן להפשיל שרוולים ולסתום את החור בספינה'. בזכותו עשיתי את התפנית. עצה כזאת, שהגיעה מאדם חרדי שחי ונושם לימוד תורה, נתנה לי את הדחיפה לפקוח את העיניים ולהבין את המצב. אני שלם עם הצעד שעשיתי".

רותם אגוזי בשלנית (צילום: פרטי)רותם אגוזי בשלנית (צילום: פרטי)


אתה גם נהנה מזה בסופו של דבר?
"בוודאי שיש לי הנאה מכך. אגב, מאז שהתחתנתי אני מבשל בבית לשבת, ואנחנו גם אוהבים מאוד לארח. הקולינריה היא גם חלק ממני, אבל זה אף פעם לא בא לידי ביטוי כמו שזה קורה עכשיו, בימי קורונה".

התבשילים של היחצנית

ב־20 השנים האחרונות עוסקת רותם אגוזי (50) מרמת גן, אם יחידנית לילדה בת 11, בתחום יחסי הציבור. היא בעלת משרד המתמקד באופנה, שטיפל במשך שנים ביחסי הציבור של מותגים כגון רונן חן, דורין פרנקפורט, דניאלה להבי ורשת סטורי. "בגל הראשון של הקורונה, פתאום ביום אחד, לא היו לי לקוחות במשרד. הכל הוקפא", היא מספרת, "סגרו את הקניונים, סגרו את האופנה. ביום אחד פתאום הייתי עם אפס הכנסות".

מה קרה אחרי הגל הראשון?
"70% מהלקוחות חזרו, השוק החל להתאושש וגם קיבלתי לקוחות חדשים. ואז פתאום הגיע הגל השני. אומנם חלק מהלקוחות המשיכו, אבל שוב היה אותו ריטואל של לקוחות שמקפיאים פעילות כי אין בעצם בשביל מה להחזיק משרד יחסי ציבור כשהחנויות סגורות. כבר בגל הראשון, לאחר שישבתי יומיים ובכיתי על מר גורלי, התחלתי להכין תבשילים שונים ולמכור אותם".

ציר עצמות (צילום: תמי סירקיס)ציר עצמות (צילום: תמי סירקיס)


איך הגעת לרעיון הזה?
"תמיד היה לי הרצון לבשל לאנשים, וגם תמיד אמרו לי ללכת להשתתף ב'מאסטר־שף'. אני מארחת הרבה. זה משהו בדם שלי. אמרתי לעצמי שאנצל את התקופה הזאת לעשות משהו שאני אוהבת מאוד וגם יכניס לי כסף". את היכולות והקשרים שלה כאשת יחסי ציבור ניצלה הפעם אגוזי לטובת עצמה.

"בניתי תפריט, והחברים שלי מתחום התקשורת - עיתונאים, יחצ"נים וגם סלבס - פרסמו אותו. זה הפך לוויראלי. אני גם מנצלת את הידע שלי ברשתות החברתיות. מיתגתי את עצמי באינסטגרם כ־rotem_goodfood. לקחתי את הכישורים שלי ועשיתי לביתי. הפידבקים של אנשים שאוהבים את האוכל שלי הם כמו לקוח שמרוצה מיח"צ. זה ממלא אותי מאוד". לדבריה, האוכל שלה "אינו פלצני, אלא ביתי, ובכמויות נדיבות. אוכל מנחם מאוד, שמאכיל משפחות וגם רווקים. יש אנשים שבתקופה הזאת פוחדים להזמין ממסעדות, כי את לא יודעת מי מבשל שם. אני ממש מקפידה על היגיינה, הכל נעשה במטבח הביתי שלי".

מה כולל התפריט?
"אני מבשלת מאכלים על הטווח שנע מהמטבח הפולני, שממנו אני מגיעה, ועד למטבח המרוקאי והעיראקי. אני אוהבת מאוד שמאתגרים אותי. זה יכול להיות קובה סלק, בקר צלי ביין, דגים מרוקאיים, מוקפץ טעים מאוד וגם עוגות. יש כאלה שגם מבקשים ממני דברים מיוחדים, למשל לקוחה שעושה דיאטה. האוכל מגיע בקופסאות של ליטר או שניים. העלות לתוספות היא 30־60 שקלים, ולמנות בשריות 70־150 שקלים. אני קשורה מאוד לאוכל שאני מכינה ונותנת, כאילו אני מוסרת את הנשמה שלי. אנשים באים לאסוף את האוכל ממני, או שאני עושה בעצמי את השליחויות בתוספת עלות המשלוח".

תמי סירקיס (צילום: מוניקה פיץ)תמי סירקיס (צילום: מוניקה פיץ)


עד כמה הבישולים באמת עוזרים לפרנסה?
"בתקופת הקורונה הבישולים בהחלט עוזרים להחזיק את הראש מעל למים. בשבילי זה גם לנשמה. אני אוהבת מאוד לבשל וגם אוהבת מאוד את המשרד שלי. גם כיום אני עובדת ביחסי ציבור עם הלקוחות שקיימים ועושה את הבישולים במקביל. אני קמה בשש בבוקר, מבשלת עד תשע, ואז עובדת במשרד. יש לי למשל לקוח שהיה לו יום צילום. לא היה לו מהיכן להזמין ארוחת צהריים, אז אני בישלתי לו. הלקוחות שלי מפרגנים מאוד".
אגוזי מודה שהשאיפה לעתיד היא לחזור לעבוד רק ביח"צ, "אבל הלקוחות הקבועים שלי לא יוותרו לי על הבישולים", היא מחייכת, "אצטרך להמשיך לעשות זאת. כאמור, אני אוהבת לבשל ורואה בבישול ממש יצירה".

ציר העצמות של המרצה

תמי סירקיס (57) מנתניה, נשואה ואמא לשלוש בנות, התפרנסה עד הקורונה בעיקר מסטנד־אפ קולינרי: הרצאות, הופעות וסדנאות בנושא אוכל. היא גם עסקה באימון לחיים בריאים, אבל מעולם לא בישלה לפרנסתה. הקורונה טרפה את הקלפים. "ההרצאה הפרונטלית האחרונה שלי הייתה ב־8 במרץ, ואז, כמו בקריסה של מבנה קלפים, כל ההזמנות של ההרצאות שהיו לפורים ולפסח בוטלו וכך גם ההופעות. בגלל הקורונה וההנחיות, גם שום דבר חדש לא הוזמן", היא מספרת, "מאז הצלחתי לעשות פה ושם הרצאות בזום או איזו הופעה במסיבת יום הולדת מצומצמת בחצר. אפשר לומר ש־90% מהפרנסה שלי לגמרי נחתכה. זאת הייתה הרגשה איומה, כמו ליפול מבניין".

סירקיס, שהיא בתה של כוהנת ספרי הבישול רות סירקיס, התבשלה עם עצמה במשך תקופה, ובחודש אוגוסט התחילה להכין בבית ציר עצמות (Bone Broth) מבקר או מעוף. "התחלתי מסיר אחד, כיום אני כבר מכינה בכל יום ארבעה סירים בבת אחת", היא מספרת, "כל מי שהיה לאחרונה בניו יורק, יודע שכמו שקונים שם קפה, קונים גם משקה ציר עצמות. זה בעצם מרק מרוכז מאוד שאני מבשלת 24 שעות לפחות על אש קטנה. יש גם ציר עצמות אקסטרים, מרוכז יותר, שמתבשל 36 שעות. זה טוב בתור משקה מזין, משביע ומרגיע. כמו כן, זה אחד מעמודי התווך של תזונת פליאו ותזונה קטוגנית, והוא מכיל חלבון רב".

ציר עצמות (צילום: תמי סירקיס)ציר עצמות (צילום: תמי סירקיס)


איך את משווקת את המוצר?
"קניתי מקפיא גדול ומצאתי ספק לאריזות. עד לאחרונה כתבתי בכתב יד מה מכילה כל אריזה. בקרוב אתקדם למדבקות מודפסות. בינתיים השיווק נעשה מפה לאוזן ודרך פייסבוק. יש איסוף עצמי מנתניה וממרכז תל אביב, מהדירה של בתי. אנחנו גם עושים משלוחים באזור תל אביב ונתניה. עשיתי יום אחד משלוחים לראשון לציון, יום אחד לכפר סבא, יום חלוקה בחיפה".

לטובת מי שלא בקי כל כך בתחום, סירקיס מספקת הסבר מפורט: "חובבי הז'אנר מחממים את הציר ושותים אותו נקי כמו שהוא", היא מסבירה, "אחרים מדללים אותו במים, אולי גם מוסיפים קצת ירקות, ואז נהיה להם מרק עוף או מרק בשר, והם אוכלים אותו עם שקדי מרק, אטריות, קוסקוס וכדומה. אפשר להכין עם הציר גם אורז לבן. אם קודם היית מוסיפה לכוס אורז לבן שתי כוסות מים, אז שימי כוס אחת של מים וכוס ציר עצמות. זה משדרג את המנה, הן מבחינת הטעם והן מבחינת הערך התזונתי".

כל אריזה מכילה 250 מ"ל, והעלות הממוצעת היא 30 שקלים ליחידה. "קודם כל, אני חשה סיפוק ושמחה מכך שאני מייצרת מוצר טוב ואיכותי", היא אומרת, "יש מישהי שכבר פעמיים קנתה ממני עשר אריזות, וכתבה שהיא שומרת חצי לעצמה וחצי נותנת להוריה המבוגרים. לשתות ציר עצמות זה כמו לשתות סטייק ולהטעין את הגוף בחלבונים ובשומנים טובים. זה נותן לי הרגשה טובה מאוד שאני עושה טוב בעולם ושאני לא נמצאת בפינה של המקטרים והבכיינים. מובן שזאת גם פרנסה, ואפילו כיפית".

עוגת מוס סוכריות (צילום: אלה רואימי)עוגת מוס סוכריות (צילום: אלה רואימי)

העוגות של הסטודנטיות

גם לסטודנטים לא קל בימים אלו. חלק גדול מהם הוצא לחל"ת, דבר המקשה עליהם לממן את לימודיהם והוצאותיהם. שחר ואמבר רואימי מקיבוץ חפץ חיים הן תאומות בנות 22. שחר לומדת כלכלה ולוגיסטיקה שנה ג' במכללת אשקלון ואמבר היא סטודנטית לאדריכלות שנה ב' בבצלאל. לפני הקורונה שתיהן עבדו בחלק מהימים כמזכירות ובערב בעמדות מגנטים באירועים. "הצלחנו לשלב את הלימודים עם העבודה", מספרת שחר, "אבל בתחילת הקורונה שתינו הוצאנו לחל"ת מעבודות המזכירות, ואילו האירועים פשוט הופסקו. הלכה לנו הפרנסה שעזרה במימון שכר הלימוד".

מהו הפתרון שמצאתן?

"החלטנו לקחת את התחביב שלנו מאז שהיינו קטנות, אפייה, ולהתחיל למכור עוגות. בשנים האחרונות גם קראנו על כך והתמקצענו יותר בתחום. כמו כן, לכל ימי ההולדת והאירועים במשפחה היינו מכינות עוגות. למסיבת האירוסים של אח שלנו הכנו עוגת קומות מרשימה מאוד וטעימה. ברגע שהופסקה לנו העבודה, אמרנו לעצמנו שאנחנו יודעות לאפות וגם אנשים מסביבנו אמרו לנו שכדאי לנו להתחיל למכור".

את העסק שלהן הן מיתגו בשם The Twin's Cakes (העוגות של התאומות). "אחותנו הקטנה אלה, שהיא בת 15, משווקת אותנו באינסטגרם, וזה גם עובר מפה לאוזן. אנשים מזמינים, ולפני כשבועיים הייתה לנו מכירה גדולה", מספרת שחר, "בינתיים אנחנו משווקות למקומות קרובים אלינו יחסית, במועצה האזורית נחל שורק, ואני נוסעת למסור לאנשים את העוגות".

הן אופות עוגות שמרים (30־35 שקלים) ועוגות מעוצבות לאירועים (250־350 שקלים). "זאת תחושה כיפית שאנחנו עושות מה שאנחנו אוהבות ושהתחביב גם עוזר לנו מבחינה כספית", אומרת שחר, "אני עוסקת יותר בבצקים, אמבר יותר בעוגות מוס, ואנחנו מקשטות יחד. זה ממש שיתוף פעולה מלא במטבח הביתי שלנו. אלו עוגות כשרות, עם הרבה השקעה. אנחנו משלבות את האפייה עם הלימודים ומתכננות להמשיך בכך גם לטווח הרחוק".