בשיא העונה, בשיא הפעילות - השלטר הורד. בחודש מרץ, לפני עשרה חודשים, השתנה העולם. האורות כבו, ועשרות אלפי בעלי עסקים מצאו את עצמם עומדים בפני דילמה. לפרוש? לסגור? או אולי להתפלל לנס, לשנות קונספט או לקחת את העסק שבנו במו ידיהם ולנסות לאתגר אותו מחדש.

לא לכולם זה הצליח, לא כולם הצליחו להתאושש כמו שצריך משני הסגרים הראשונים. אבל על חלקם שפר המזל. ופתאום, במקרה או לא, התגלה אור בקצה המנהרה. העסק נשאר אותו עסק, אבל האסטרטגיה, קהל היעד והמטרות השתנו, וזה הצליח.

בשבוע שעבר, בעיצומו של הסגר השלישי, יצאנו לפגוש את איריס מושלי, בעלת קבוצת "בית ונוי", את ברק צור, מנכ"ל חברת סוויץ' אקטיב, המשווקת, מתכננת ומקימה מתקני אקסטרים ספורטיביים, ואת רובי שובל, מנכ"ל חברת שובל פרו בע"מ, העוסקת בעיצוב פלטפורמה וירטואלית לכנסים ולאירועים. אלו שלושה מנכ"לים שהמציאו את עצמם בלית ברירה מחדש, עם אותו עסק, אותה פעילות, אותם אנשים - אבל בקונספט שונה. לא רק ראש מעל המים, אלא גם הצלחה ואולי תקווה שהסיפור שלהם ייתן השראה למי שעדיין נאבקים לשמור על חלומם.

עסקים סגורים (צילום: שרון אדרי)עסקים סגורים (צילום: שרון אדרי)

האסימון נפל

איריס מושלי היא בעלת קבוצת "בית ונוי" זה כ־27 שנים. את הקריירה שלה היא החלה במגזין עיצוב ומשם התפתחה במדיות ובערוצים שונים בתחום העיצוב והבנייה, שכוללים כנסים בינלאומיים קורסים וסדנאות.

מושלי: "אני מבינה מגמות ומייצרת תכנים בהתאם. המטרה שלי היא לייצר ידע ותוכן בענף העיצוב והבנייה, ואני עושה זאת בהרבה פלטפורמות. בתקופת הקורונה פיתחתי הרצאה ומצגת בשם 'לזוז על החיים', שבה אני מסבירה שאומנם אנחנו מונעים מפחד, אבל ההחלטה אם לקפוא או לזוז ולהתקדם היא לגמרי שלנו".

מתי הפנמת את עומק המשבר?
"השנה היו אמורים להיות לנו 80 אירועים מושקעים. באירועים כאלו אני מביאה מרצים מרתקים מכל העולם, יש 700־800 אנשים, כולל חברות מסחריות. הרעיון קורם עור וגידים ונוצרת תערוכה מפוארת, שכוללת נטוורקינג נרחב, והכל עם ארוחות מושקעות ומפנקות. הכנס הגדול שתכננתי היה מיועד לחודש מאי, עם שמונה אדריכלים מחו"ל.

הייתה אמורה להיות שנה מטורפת, אבל פתאום הקורונה הגיעה. הכל היה לא מובן ומלחיץ מאוד. נאלצתי להוציא את כולם לחל"ת, אבל הייתי אופטימית. לפי הממשלה, היו אמורים לחזור לסוג של שגרה באמצע יוני. לכן במשך חודשיים וחצי תכננתי תוכניות, דחיתי אירועים וסגרתי את החזרת העובדים מהחל"ת בתחילת יוני".

ומה עושים באותו הרגע, כשמבינים שאי אפשר לסמוך על הממשלה ושמשהו חייב להשתנות?
"אני אישה שקמה מדי יום בשעה חמש בבוקר, גומאת מרחקים בפגישות פרונטליות ורואה כמה צעדים קדימה, ופתאום נפל עליי הדבר הזה. מצאתי את עצמי יושבת מבוקר ועד ערב מול המחשב, בזום, בוובינר. הבנתי שאני חייבת להכניס את הדיגיטל ולעבוד קשה, כפליים.

ב־1 ביוני החזרתי את העובדים שלי ושילמתי משכורות בלי לייצר הכנסות, רק כדי שייפול לי האסימון ואבין שלא מדובר בחודשיים וחצי ושהסרט שחשבתי שאנחנו נמצאים בו הוא בכלל לא סרט, אלא סדרה ארוכה ממש. הבנתי שאם זה ככה, אני צריכה לשנות את המחשבה. לחשוב טיפה אחרת. להבין מה הנכסים שלי - איריס מושלי - ומה של 'בית ונוי'. עשיתי רשימה מה אני יודעת לעשות ואיך אני מאחדת את הכל. ומשם התקדמתי".

זה קרה גם לברק צור, מנכ"ל חברה שמתכננת ומרכיבה מתקני אקסטרים וספורט. בוקר אחד הוא הבין שכל מה שבנה יקרוס אם לא יקרה שינוי דרסטי.

צור: "אנחנו חברה עם ותק, ויש לנו עוגנים קבועים וידועים. בחודש מרץ היה אמור להתקיים מרתון ירושלים בפעם העשירית, היה אמור להתקיים מרוץ הבוץ של תל אביב. פתאום הכל בוטל, וכמו כדור שלג, זה ממשיך קדימה וגורם לסוג של בהלה. ההתנהלות הייתה לא ברורה, הכל היה לא מובן - פעימות, תו סגול - לקח זמן עד שהדברים התבהרו יותר והיה אפשר לקחת את המושכות לידיים".

איריס מושלי (צילום: ענת קיו עלית ביוטי)איריס מושלי (צילום: ענת קיו עלית ביוטי)

קונספט אחר

השניים הבינו עד מהרה שהעסק במהותו ממשיך להתקיים, אבל בקונספט אחר. שמבלי לשנות את מהות העסק, החלום והחזון שלהם, צריך לשנות קצת את הגישה. "אומנם אני כמהה לחזור ולעבור לשגרה, אבל כרגע הבנתי שאני צריכה להעניק ליווי וייעוץ עסקי", מספרת מושלי.

"ברמה האישית אני נהנית מאוד להעניק מהידע ומהניסיון שצברתי, אף שאני כמהה לחזור לשגרה. הבנתי שיש לי יכולת להאיר ללקוחות - גם אם הם מנכ"לים גדולים - כמו מגדלור. רואה מלמעלה וגורמת להם לזוז".

אצל צור הסיפור היה קצת שונה. "ראשית, קהל היעד השתנה", הוא מספר. "בחיים לא היינו בחצר של בית. אנחנו רגילים למשאיות, להפקות ענק. אירוע קטן מבחינתנו זה 700 איש בבית ספר. אנחנו עושים הפקות גרנדיוזיות לעיריות, למכון ויצמן, לתל השומר. אירועים של 4,000־9,000 אנשים. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו נכנסים לחצר של בית עם מתקן מתכוונן שעולה 5,000 שקל. זה היה מוזר מאוד ולא ידענו איך לאכול את זה בהתחלה".

מה זה אומר מבחינתך להמציא את עצמך מחדש? מה היו האתגרים?
"בהתחלה היה בלגן. הרבה פרילנסרים ישבו על הגדר, באין עבודה. הוצאנו בכירים לחל"ת. לא ידענו לאן הדבר הולך. לא חשבנו שמשפחות יתחילו להוציא כסף על ציוד. תחילה השכרנו את הציוד ולא מכרנו. היה אלמנט של לחץ. מה שהניע את הדבר קדימה היה הספורט, תכלס. לא היה ברור בהתחלה אם יש חדרי כושר או אין, אם מותר להתאמן או אסור.

אני, באופן אישי, חייב את השפיות שלי לספורט. פעילות גופנית שומרת עליי פעיל מכל הבחינות. מעירה את הדופק, גורמת לי להישאר עסוק, לרצות לקום בבוקר וגם שומרת אותי בווייב יצירתי. יצא שהתאמנתי. הכנסתי מתקן אימונים אליי לחצר, כדי להמשיך להתאמן, אני ומשפחתי. עוד לפני שחשבתי שיהיה לזה ביקוש, עוד לפני שחשבתי לפרסם או לערוך סרטון על אימון בתקופת הקורונה. פתאום אחרים ראו את זה והתלהבו".

איך מוצאים את הכוחות לשאוב רעיונות יצירתיים בזמן משבר?
"הרבה פעמים רעיונות טובים באים מצורך אמיתי. זה שירת אותי, אבל גם הרבה אחרים. לי היה מזל כי התשוקה האמיתית שלי הובילה אותי לעזור לאחרים וגם לעסק שלי. זה זמן מעולה לגלות אם אתה – עד כמה שזה נשמע ניו אייג'י – עובד בפאשן שלך. אם העיסוק שלך הוא התשוקה האמיתית שלך, כלום לא יכול לנצח אותך.

אני יכול לתת לדוגמה התקנה שעשינו בעפולה. הסעתי בעצמי את המשאית לבית המשפחה. מכרנו ב־3,000 שקל, ועדיין היינו רווחיים. מצאתי סיפוק גדול בכך שהפכתי משפחה שלמה לפעילה למשך חודש וגם זזתי ועבדתי בעצמי והרווחתי את לחמי. למדנו המון מהקהל הביתי, וזו הייתה התנסות מצוינת ושיעור מאלף. גם לנו - להיות הרבה יותר טובים ולדייק את תהליכי העבודה שלנו ואת הייצור".

האם שינוי הקונספט במבט לאחור הועיל לכם מבחינה עסקית או שאחרי שהכל ייגמר תחזרו למצב הקודם?
צור: "זה בהחלט הועיל לנו והחזיק את העסק בחיים. אני משאיר את השינוי הזה, זה דבר שעוזר לי להתבונן על המצב הקודם בצורה מפוכחת יותר. מצאנו שווקים נוספים, והרעיון הוא לבדוק את האיזון של הכל יחד בצורה שתיטיב עם העסקים".

מושלי: "הועיל בהחלט. אומנם אחזור לשיטות העבודה הקודמות, אבל המינונים יהיו שונים. הקורונה גרמה לי לעשות גם וגם. אנחנו רואים המון יצירתיות בקורונה, ובעיניי זו התחרות האמיתית. אני מאמינה שיש שפע לכולם. רק צריך לחשוב באופן יצירתי מה אפשר לעשות, צריך לשמן את גלגלי המוח ולא לחיות באוטומט. הקורונה הביאה לחיינו שקט כפוי, שאילץ אותנו לחשוב ולהתבונן.

באופן אישי התייעלתי מבחינת העסק וההוצאות. אני רואה מה אני חייבת, מה פחות. מה אני יכולה לעשות אחרת ממה שעשיתי עד היום. ההבנה המהותית כאן היא שבסוף כולנו רקמה אנושית אחת. אנחנו תלויים זה בזה. התחרותיות היא לא כלכלית, היא יצירתית. לכל אחד תחום הגאונות שלו, ואם הוא יתמקד בזה ויפתח את זה – הוא יגיע להישגים".

ברק צור, מנכ''ל סוויצ אקטיב (צילום: סלי בן אריה)ברק צור, מנכ''ל סוויצ אקטיב (צילום: סלי בן אריה)

קבוצת תמיכה

ענף האירועים היה בין הענפים הראשונים שנפגעו אנושות מהמצב, וגם ההפוגה בין הסגרים לא החזירה אותו לחיים. רובי שובל הוא מנכ"ל שובל פרו בע"מ, חברה העוסקת בעיצוב פלטפורמה וירטואלית לכנסים ולאירועים ובעיצוב ובהפקת תערוכות פיזיות ברחבי העולם. הוא בוגר אקדמיה בעיצוב תעשייתי ומעצב כבר 37 שנים ביתנים בתערוכות בינלאומיות. וגם הוא מצא את עצמו בן לילה בלי כלום.

שובל: "כמגדל קלפים בוטלו אחת אחרי השנייה מאות תערוכות וכנסים בינלאומיים ברחבי העולם. במשך שלושת החודשים הראשונים של הישיבה בבית הייתה בי אמונה שהנה אני מחזיר את הצוות לעבודה, שכן תערוכות רבות שנדחו לספטמבר עקב המגיפה ודאי יתקיימו במועדן החדש. ואז, עם התפרצות הגל השני, נפל לי האסימון.

הבנתי שעולם התערוכות הבינלאומיות וכנסי הענק עומד להשתנות פלאים. חיפשתי נושאים שירגשו אותי לפחות כמו עיצוב והפקת תערוכות ברחבי העולם. לדוגמה, מיתוג והפקת סרטי תדמית ומוצר, שהיו חלק מסל המוצרים שלנו לאורך השנים ושימשו כמוצרים משלימים לביתנים שעיצבנו. אבל בחרתי דווקא להקים מיזם חדש שמשלב את עולם ההייטק עם עולם הגיימינג ועם עולם העיצוב: עיצוב והפקת חוויה שיווקית וירטואלית".

מה הקונספט שהשתנה בעסק?
"המשימה הייתה לספק ללקוחותינו מוצר שיווק שיחליף את אירועי התערוכות בעולם ויאפשר להם לחשוף את הפיתוחים החדשים שלהם לכל לקוחות החברה באשר הם על פני הגלובוס. המטרה הייתה לשמר במקצת את הניחוח הנוסטלגי של המולת התערוכה ואת האווירה המיוחדת של המינגלינג חוצה היבשות שאפיין אותה, ובד בבד לספק את המידע על מוצרי החברה המושקים באירוע באמצעי מדיה מגוונים. כל זאת באמצעות שימוש בטכנולוגית מתקדמות ביותר מעולם הגיימינג".

במבט לאחור, האם שינוי הקונספט הועיל לעסק?
"מבחן ההצלחה העסקית יהיה בעוד חודשיים־שלושה. אולם אני משוכנע שכשהמגיפה הזו תמוגר, ודאי נמשיך לרגש את לקוחותינו ביצירת ביתני תערוכות מרגשים ומיוחדים ונמשיך לנדוד איתם ברחבי הגלובוס בזמן שאנו מספקים להם קרקע פורייה להפרחת עסקיהם הבינלאומיים".
איזה טיפ תוכלו לתת לבעלי עסקים שלא מצליחים לשנות את הקונספט ולהתרומם?

מושלי: "בתקופה הראשונה של הסגר הראשון לקחתי שמונה עסקים ועזרתי להם בהתנדבות. ייעצתי ותרמתי מזמני. ולכן העצה הכי טובה שלי היא לא להתבייש לשאול ולבקש עזרה. אנשים עוזרים, ויש להם הרבה רצון לעזור. בתקופה הזו הכרתי הרבה אנשים. אומנם בזום, אבל אני בקשר איתם עד היום. יש הרבה אנשים מקסימים שמוכנים לעזור".

צור: "טיפ נוסף הוא ליצור קבוצת תמיכה. אפשר להיעזר בליווי עסקי, ביועצים, בחברים, בכל אחד שיוכל לייעץ. זה עוזר להבין שאתה לא לבד בסיפור הזה, שעוד אנשים חווים את מה שאתה חווה. נוסף לכך, לאנשים יש רעיונות טובים. הרבה פעמים זה גם נובע מפרספקטיבה אחרת".
"וכדאי להוסיף, אל תיפול רוחכם", מוסיף שובל. "נסו לאתר עולמות עסקיים הסמוכים לעולם שעסקתם בו, כאלה שאתם מחוברים אליהם, והמציאו את עצמכם מחדש". 

רובי שובל, מנכ''ל שובל פרו (צילום: יח''צ)רובי שובל, מנכ''ל שובל פרו (צילום: יח''צ)