אני מודה שלפני הפגישה עם איש העסקים והפילנתרופ סילבן אדמס, קצת התרגשתי. בכל זאת, לא בכל יום אני פוגשת את אחד הפילנתרופים הגדולים של מדינת ישראל. את האיש שהביא לפה את הג'ירו ד'איטליה, את מדונה להופעה באירוויזיון, את ליאו מסי הגדול, את נבחרת הרכיבה שלו "ישראל סטארט־אפ ניישן" לטור דה פראנס. אלא שברגע שמר אדמס ירד מהטוסטוס העירוני הצבעוני שלו כאחד האדם ונכנס למתחם הוולודרום, הקרוי על שמו בהדר יוסף (שנפתח לפני שנה ונבנה במיוחד לאימוני רכיבה על אופניים וספורט תחרותי - ט"ל), נופף לשלום לילדים שיצאו בדיוק מאימון וחייך חיוך גדול תוך שהוא מתרגש ומראה לי כילד את המדליות שזכה בעצמו בתחרויות רכיבה חובבנית, הבנתי שיש פה עסק עם איש אחר ובעיקר עם איש מאוד מיוחד.
קשה להגדיר במשפט אחד את אדמס, בן לשורדי שואה (בנו של יזם הנדל"ן מרסל אדמס, שנפטר לפני כשנה בגיל 100 - ט"ל). אביו מרסל ז"ל לחם במלחמת העצמאות ושימש בשנים הראשונות להקמת המדינה כשליח הסוכנות, עד שעזב לקנדה והשתקע שם. סילבן בנו ספג בבית ציונות, ומהיום שהחליט לעשות עלייה ולהשתקע בישראל עם רעייתו אי־אז לפני חמש שנים, גמר אומר להקדיש את הפרק הזה בחייו לעם ישראל, לפעול לחיזוק מעמדה של ישראל בעולם וליצירת מיתוג חיובי חזק ואמיתי דרך אירועי תרבות ספורט, חדשנות וחינוך.
"בשבוע הראשון כשהגעתי לכאן הדפסתי כרטיס ביקור ועליו כתבתי 'שגריר מטעם עצמי של מדינת ישראל' וזה מה שאני עושה ומי שאני. אין לי מילים לתאר עד כמה אני אוהב את המדינה הזאת והאנשים בה". על העלייה הוא מוסיף "זה נס של הציונות. שלנו היהודים יש מקום בעולם הזה. מאוד ריגש אותי שקיבלו אותי כאזרח".
תרומתו של אדמס אינה מסתכמת בספורט ובמוזיקה אלא גם בתחום הבריאות ועוד היד נטויה. בימים אלה נבנה ביוזמתו ובתרומתו בית החולים הראשון בישראל לרפואה דחופה באיכילוב. עוד יוקמו ביוזמתו ובתרומתו בתי חולים לילדים בוולפסון בחולון ובאסף הרופא, שישמשו לניתוחי לב מצילי חיים לילדים מכל העולם. בתי חולים אלה הם חלק מפרויקט "הצל לבו של ילד", תוכנית המציעה ניתוח לב מציל חיים לילדים ישראלים ופלסטינים, כמו גם בתי חולים שדה במדינות מוחלשות ברחבי העולם. הוא גם תרם את הכספים להקמת מעבדת מחקר בבית החולים אסף הרופא. כמו כן, הוא תורם גדול לשתי אוניברסיטאות: בן־גוריון בנגב ואוניברסיטת תל אביב. "אני מאוד גאה בזה", אומר אדמס, "מבחינתי הערך הוא מעבר לכסף. זה מרגש אותי באופן אישי וחשוב לי לתת מעצמי ולא רק צ'ק. אכפת לי מהם, אני שייך להם".
אדמס אומר שהרגיש בבית מהיום הראשון שנחת בישראל, בתל אביב "העיר הפלורליסטית ביותר בעולם". כשאני שואלת אותו עד כמה הוא מעורב בפוליטיקה, הוא עונה בפשטות: "אני ציוני. אני לא מעוניין בפוליטיקה, עובד עם כולם, אוהב את כולם ומאמין שרוב בני האדם הם טובים".
למעלה מ־30 שנה ניהל אדמס את החברה של אביו ושילש את הכנסותיה. כיום אדמס הוא הישראלי היחידי ואחד מחמשת הקנדים היחידים, החבר ביוזמת ה־Giving Pledge, לצד וורן באפט וביל גייטס, והתחייב לתרום יותר מחצי מהונו עוד בימי חייו. היוזמות הללו הן חלק ממפעל חייו ותרומתו. ההצלחה של הג'ירו הפתיעה את אדמס. כמויות האהדה והאהבה ומיליון הישראלים שיצאו לרחובות לעודד מבלי שהכירו את התחרות היו בלתי נתפסות, "זה שימח אותי כל כך שלא היו יותר חרדים וחילונים, ערבים או יהודים, נשים או גברים, אלא עם אחד גאה ושמח שכל עיני העולם נשואות אליו". חיזוק ישראל דרך תרבות, ספורט ומוזיקה הוא רק חלק מהחזון הגדול של אדמס, שהביא אותו להקים קרן להשקעה בישראל דרך אירועי תרבות, ספורט, חדשנות וחינוך, המזמינה אנשי עסקים ופילנתרופים יהודים ברחבי העולם להצטרף אליו.
אחרי "ישראל סטארט־אפ ניישן", שהחתימה את רוכב האופניים האגדי כריס פרום לשורותיה ("הבאתי אותו גם כדי לנצח כי אני אוהב לנצח, אבל גם כדי שבעולם יסתכלו לכאן. הוא שם ענק בתחומו, הלברון ג'יימס וליאו מסי של עולם הרכיבה") - השאיפה הבאה של אדמס היא מדליות אולימפיות. "ישראל זכתה בתשע מדליות אולימפיות בתולדותיה. התוכנית שלי היא לזכות בתשע מדליות בכל אולימפיאדה".
אדמס היה בין הישראלים היחידים שהוזמנו על ידי הממשל האמריקאי להשתתף בטקס חתימת הסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות ובחריין. "מישהו שם ראה את הפרויקטים שאני עושה וחשב שזה יתרום לקידום הסכמי השלום, מאוד שמחתי והייתי גאה בכך".
אך לא רק לעם ישראל מקדיש אדמס את חייו אלא גם ליהדות התפוצות. "עצוב לי שהדור הצעיר מאבד את הקשר שלו לציונות וליהדות. את הקשר לשורשים. אני תמיד אומר שאתה לא יכול להיות גאה במשהו אם אתה לא יודע מה זה בדיוק. ואיך תהיה גאה בהיותך יהודי אם לא תדע את ההיסטוריה המופלאה של העם הזה?". כחלק מהיוזמה והאמונה שלחינוך יש ערך ראשון במעלה מקים אדמס בית ספר תיכון יהודי פרטי מסובסד במונטריאול, שיאפשר לילדי הקהילה ללמוד בו, וייקרא "הרצליה" על שם הגימנסיה העברית הראשונה בתל אביב שהוקמה בשנת 1905. אדמס גם תרם לקרן תרומה המספקת סבסוד שכר לימוד, שהופך את החינוך היהודי למשתלם יותר, מכיוון שזהו המכשול הגדול ביותר עבור ההורים בבחירת חינוך יהודי לילדיהם. "אנו מקווים כי ניתן לייצא מודל זה לכל עיר מרכזית בצפון אמריקה, כדי לגדל ילדים יהודים ונדאג לנכדים יהודים", הוא אומר.
כשהוא מדבר על המשפחה, עיניו נוצצות, לא כל שכן על רעייתו מרגרט, שאותה פגש כשהתנדב בתחילת שנות ה־20 לחייו בקיבוץ חצור. "היא בריטית, פגשתי אותה בקיבוץ, ואחרי שהכה בי ברק התאהבתי בה, ואני עדיין אוהב אותה באותה מידה". מרגרט עברה גיור אורתודוקסי כהלכתו, אבל לדבריו של אדמס "תמיד ידעתי שיש לה לב יהודי".
התרעות פיקוד העורף