מאז החלה היציאה מהסגר השלישי נשמעים בשיח הציבורי והתקשורתי קולות של מעסיקים קטנים רבים שפתחו את עסקיהם מחדש ומתקשים בגיוס עובדים, בעיקר צעירים לעבודות מזדמנות, כל עוד תשלום דמי האבטלה האוטומטי לשוהים בחל"ת בתוקף. בהנהלת הביטוח הלאומי לא אוהבים את הקולות הללו. מנתוני מינהל המחקר והתכנון של הביטוח הלאומי שביקשנו עולה תמונה מורכבת הרבה יותר. מנכ"ל הביטוח הלאומי, מאיר שפיגלר, אומר למעריב: "לא כל מעסיק שמתלונן על קושי בהחזרת עובדים מחל"ת מספר באילו תנאים הציע לעובדיו לחזור. את המציאות המורכבת רואים העובדים שלנו בשטח. יש רבבות עובדים שרוצים לחזור ואין להם לאן".
המחקר מעלה כי מעסיקים רבים נאלצו להתייעל וגם לצמצם את כח האדם שלהם בעקבות המשבר, בעיקר בחברות גדולות, והברירה האכזרית שנותרה כתוצאה מכך לשכירים רבים בחל"ת היתה לשוב לעבודתם בתנאים מופחתים או להתפטר. במחקר נסקרו 309.8 אלף עובדים שכירים, אשר בעקבות התפרצות הקורונה הוצאו לחל"ת וחזרו למשרתם עד לסוף המחצית הראשונה של 2020, מתוכם לא פחות מ-117.8 אלף נאלצו להרוויח שכר ממוצע נמוך מהשכר הממוצע טרם היציאה לחל"ת.
מתוצאות המחקר עולה עוד כי ההסתברות הגדולה ביותר להפחתת שכר נאמדה דווקא בקרב עובדים אצל מעסיקים בינוניים (עד 150 עובדים) עד מעסיקים גדולים מאוד. המעסיקים הגדולים ביותר, מעל 1,000 עובדים, הינם בעלי ההסתברות הגבוהה ביותר להפחתת שכר לעובדיהם, לעומת הסתברות נמוכה ב-24.3% להפחתת שכר בקרב מעסיקים עד אלף עובדים. כך שעיקר הבעיה עבור שכירים בחל"ת נעוצה דווקא בקרב מי שהועסקו בחברות גדולות בעוד הבעיה המדוברת יותר, עבור המעסיקים הקטנים באשר לקושי בגיוס עובדים, היא כמעט שולית ביחס אליה.
זאת ועוד, הצעירים המועסקים בענפים שנפגעו קשות כמו מלונות, מסעדות ופנאי, אמנם סופגים הפחתות שכר אצל מעסיקים גדולים שחוו פגיעה כלכלית, אבל הסיכוי לעצם החזרתם לעבודה גבוה. בקרב חברות גדולות שמעסיקות עובדים מבוגרים יותר, אפילו האופציה לחזרה לעבודה בתנאים גרועים יותר לא תמיד קיימת בשל צמצום כח אדם שלא מותיר לעובדים רבים ברירה אלא להתפטר. מתוך מדגם רחב יותר במחקר של 875.4 אלף מובטלים ושוהים בחל"ת, עובדים בני 65+ הם בעלי ההסתברות הנמוכה ביותר לחזור לעבודה, ואחריהם העובדים בקבוצת הגיל 54-45, (הסתברות הנמוכה בכ-20% ו-16% בהשוואה לצעירים בני 24-15 בהתאמה).
בשיחה עם מעריב מוסיף שפיגלר: "אני לא יודע אם גורם אחר בדק בצורה מדעית את הנתונים כמונו מול המעין 'עליהום' שיש היום על כל מי שבעל כורחם נושלו ממקום עבודתם. רוב האנשים רציונליים ושואפים לחזור לעבוד, בהם יש רבבות שמפרנסים ילדים. גם אם יש למישהו רצון למצות את דמי האבטלה הוא לא יהמר על כך כשיש מי שתלויים בו. אי אפשר להכפיש ציבור שלם" ומדגיש: "אם פוגעים בתנאי ההעסקה של עובד, גם אם הוא מתפטר על פי חוק הוא יחשב כמי שפוטר".
שפיגלר מתריע כי המענקים המתוכננים לחוזרים מחל"ת כדי לעודד את החזרה לעבודה הם תרופה זמנית וצריך לחשוב על היום שאחרי. "אם אדם מסרב לחזור באותם תנאים צריך להפעיל נגדו סנקציה ויש לנו את היכולת לבדוק את זה אם תוטל עלינו המשימה, אבל יש לנו יכולת גם לבדוק מי מהמעסיקים לא מחזיר עובדים באותם תנאים. סנקציות על עסק פרטי אי אפשר להטיל, אבל הממשלה יכולה לתמרץ מעסיקים לפעול אחרת, והיא חייבת לעשות זאת אחרת התלות בקצבאות רק תגדל. ועם זאת, אם ביום שאחרי המגיפה, כפי שמתפרסם בימים האחרונים, ישקול האוצר דווקא קיצוץ בקצבאות אחרי משבר חסר תקדים שכזה, אנחנו נילחם בכך מלחמת חורמה".