אם הייתם שואלים לפני עשור מהו המקצוע המבוקש ביותר בקרב חברות גדולות, היינו בוודאי מספרים לכם שאלה מנהלי קשרי קהילה, שתפקידם לפתח ולטפח יחסי גומלין בין הארגון לסביבה לעובדים. בעשור האחרון החליף התפקיד כמה גלגולים ומפיתוח קשרי קהילה עבר התמרה למנהלי אחריות תאגידית או מנהלי קיימות, כל חברה וההגדרה שבה היא מעדיפה להשתמש.

"אנחנו כבר כמעט במחזור ה־20 של הכשרות מקצועיות לתפקיד שאותו הגדירו לפני שנים כמנהל קשרי קהילה, והתפתח עד לתחום הקיימות היום", אומר מומו מהדב, מנכ"ל ארגון מעלה, עמותה שתפקידה לעזור לעסקים להנחיל אחריות תאגידית לכל גווניה. "כיום, יש כמעט 150 איש שעובדים בתפקיד הזה. לא כולם במשרה מלאה אומנם, אך אנחנו כן רואים גדילה של הביקוש של מנהלי קיימות בשנה האחרונה, לא רק במפעלים ובחברות מסחריות אלא גם בחברות הייטק".

קיימות היא נדבך אחד בתוך הסיפור הגדול יותר המכונה "אחריות תאגידית" שהגיע לישראל. אומנם באיחור מה, אבל איך אומרים בפולנית? טוב שהגיע. "בשנה שנתיים האחרונות יש תחושה של קפיצה בכל הנוגע לטיפול ותשומת הלב לפן הסביבתי, לא רק בטיפול בהפחתת פלסטיק וכיוצא בזה אלא באסטרטגיה חזקה של ארגונים גדולים", אומר מהדב.

"תחום האחריות התאגידית בישראל היה חזק בעיקר בכל הנוגע לצד החברתי־עסקי, והמודעות ההולכת וגדלה של תחום הקיימות היא משהו מאוד משמח. אני בהחלט רואה את הקשר ההדוק בין שני התחומים - הסביבתי והאנושי - ואיך הם מזינים זה את זה".

בכל הנוגע לקיימות וסביבה, פלסטיק וחד־פעמי למשל, חווינו בשנה האחרונה רגרסיה בגלל הקורונה. עד כמה זה משפיע גם ברמה של החברות לדעתך?
"אני זוכר את אפריל־מאי בשנה שעברה. קודם כל, היה לנו חשש שבדומה למשברים קודמים תהיה נסיגה מסוימת באחריות התאגידית כי החברות ייאלצו להתייעל. אלא שתוך חודשיים הבנו שהמחויבות הערכית, ולצדה גם זו הסביבתית, גברה, על אף הנסיבות. רבים ראו את הקורונה כמסר מאמא אדמה, ומאז הרבעון האחרון של 2020 והחודשיים הראשונים של השנה הנוכחית הצטרפו אלינו יותר מ־20 חברות".

ובכל זאת, יש האטה מסוימת ואי אפשר להתעלם ממנה. איך זה היה לפני הקורונה?
"טרום הקורונה הייתה מגמה חזקה בכל הנוגע להפחתת השימוש בחד־פעמי. אם העובדים דרשו מהחברות להפסיק את השימוש בכלים חד פעמיים, אז הקורונה קצת טרפדה את זה. עכשיו זה מתחיל להתאזן בחזרה. כמו כן, בכל הנוגע לקיימות וסביבה אנחנו כן רואים איזו שהיא דחיפה מצד הרגולטורים, הן מהמשרד להגנת הסביבה והן ממשרד האנרגיה. ישנו גם דיבור מאוד מרתק בשוק ההון, היו למשל הפגנות מול חברות הביטוח סביב הסוגיה של השקעות בדלקים ונפט. אז נוצרה איזושהי אווירה של מודעות גוברת של עובדים ומנהלים גם בהשקעות, יש פה מדיניות פרו־אקטיבית עם יעדים ארוכי טווח, איפה להשקיע, איך אני יכול לשנות ענפי ייצור ומוצרים אחרים".

מומו מהדב, מנכל ארגון מעלה (צילום: שרון עמית)מומו מהדב, מנכל ארגון מעלה (צילום: שרון עמית)

אג'נדה ולא פלסטר

"כשאני נכנסתי לתפקיד הזה, כמעט ולא היו תפקידים כאלה בחברות", אומרת דניאלה פרוסקי שיאון, סמנכ"לית תקשורת וקיימות בלוריאל ישראל, "זה לרוב היה תחת משאבי אנוש או תחת לשכת המנכ"ל, ולאט לאט הדבר התפתח. קמו ארגונים שתמכו בזירה מבחוץ, העיתונות הכלכלית והעסקית הממוסדת החלה להביע עניין, ואומנם אנחנו בישראל היינו באיחור של 10־15 שנים משאר העולם, אבל אין ספק שכיום השיח הפך להיות כה חשוב ואסטרטגי".

אין פה אפשרות לבחירה בכלל? זה לא משהו "שטוב שיהיה" אלא חלק אינהרנטי מהאסטרטגיה העסקית של כל ארגון?
"בדיוק. וצריך להתייחס לכל תחום הקיימות ככזה. עסקים ותאגידים צריכים לנהל את השיקולים שלהם בתוך אג'נדת קיימות ולא כפלסטר אחר מעשה. זאת אומרת, אי אפשר לזהם ביד אחת ולתרום לגינות קהילתיות ביד השנייה. זה לקח הרבה מאוד שנים שחברות יבינו את זה, אבל היום המגמה היא בכיוון מאוד חיובי, נוצר שיח רחב. לפעמים דרך משברים או מקרים שקרו על דרך השלילה הבינו שתאגידים לא יכולים לפעול ככה יותר".

איך זה עובד בפועל?
"אני מנהלת את כל מה שקשור לאסטרטגיית ואג'נדת הקיימות הגלובלית של לוריאל. אני דואגת להתאמה המקומית שלה כאן בישראל, על כל מה שמשתמע מכך. החל מלתרגם את האסטרטגיה למאפיינים המקומיים, לקחת את האג'נדה הגבוהה עם היעדים בהפיכת פסולת, פלסטיק, פחמן. יעדים חברתיים - עד כמה המותגים צריכים לנהל אג'נדות חברתיות וכדומה, ולקחת את הדבר הגדול הזה ולהתאים אותו לשוק המקומי ולצרכים החברתיים והסביבתיים שיש לנו פה שהם לא דומים לצרכים החברתיים והסביבתיים שיש בלוריאל בגרמניה או ביפן או בארגנטינה וכן הלאה".

עד כמה לדעתך הצרכנים אקטיביים?
"לאורך השנים יותר. מובן שבהתחלה אמרו שלא צריך לעשות כלום כי אף צרכן לא דורש את זה. אבל עם השנים וככל שהדורות הצעירים יותר הופכים להיות צרכנים בעצמם, הם מצפים ממותגים וחברות לקחת חלק בכל המענה החברתי והסביבתי. אם אתה מייצר קרם זול אבל הוא נוסה על בעלי חיים ומזהם את הסביבה, זה לא יעבור. ככל שהצרכנים נהיים צעירים יותר, המודעות האתית הצרכנית שלהם הופכת גדולה יותר, והתפקיד של המותגים והחברות זה לתת להם את האפשרות לבצע אחריות קנייה לא רק על סמך שיקולי מחיר ואיכות".

דניאלה פרוסקי שיאון  (צילום: תומאס סולינסקי)דניאלה פרוסקי שיאון (צילום: תומאס סולינסקי)

לקצר את הבמבה

עמית רון הוא מנהל פיתוח אריזות וקיימות באסם נסטלה, העובד 13 שנה בחברה, ובשנתיים האחרונות אחראי על כל תחום הקיימות. רון מספר שהתפקיד התפתח בצורה משמעותית בתקופה האחרונה הן בכל הנוגע להתנהלות החברה באחריות סביבתית והן בכל הנוגע למתרחש בתוך המשרדים עצמם. "אנחנו פועלים בעצם בהיבטים של מיחזור, אריזות, ופלסטיק. בשנה החולפת צמצמנו מעל 160 טון אריזות, והמטרה שלנו היא בעצם להגיע למצב שאנחנו משתמשים ב־100% אריזות שניתנות למחזור".

מדברים הרבה בתחום הקמעונאות גם על כלכלה מעגלית.
"זה אחד הנושאים החשובים בתחום הקיימות. כלכלה מעגלית זה בעצם להשתמש באותו חומר ולראות את המוצר בכל גלגוליו עד שהוא מושלך לאשפה. אנחנו רואים שגם בחטיבות העסקיות מעניקים חשיבות וערך מוסף בנושא הכנסת הקיימות ושינוי האריזות לאריזות בנות־קיימא".

איך אתה עובד? מציע רעיונות או שיש הנחתות ממטה החברה הבינלאומי?
"אני בעיקר משתמש ביצירתיות שלי. אנחנו עובדים מול כל קטגוריה עסקית בחברה, ומעלים רעיונות איך לשפר ומה לעשות. כמו למשל הקיצור של אריזות הבמבה. קיצרנו את השקית וחסכנו 7 טון של פלסטיק. וזה מתחיל הן מהייצור והן מההתנהלות של העובדים במשרד. עברנו לכוסות ובקבוקים רב־פעמיים, ואנחנו עושים הרבה פעילות פנים־ארגונית שגם מלמדת את העובדים איך למחזר, מה למחזר ומתי. מובן שכל התחומים נעים בשני קווים מקבילים - מצד אחד קיימות בפן הייצור, שהולך בד בבד עם מחזור וצמצום פסולת ופלסטיק, כשכמובן כל זה כפוף ליעדים שאנחנו מציבים לעצמנו כל הזמן מחדש".

עמית רון מנהל פיתוח אריזות וקיימות באסם נסטלה (צילום: סטודיו אסם)עמית רון מנהל פיתוח אריזות וקיימות באסם נסטלה (צילום: סטודיו אסם)

בשנת 2018 השקיעה חברת הפארמה השוויצרית פרינג 15 מיליון דולר בחברה הבת הישראלית שלה (BTG), חברת ביוטכנולוגיה כללית, מפתחת תרופות בהנדסה גנטית בתחומי הפוריות, הורמון גדילה וחומצה היאלורונית לשימושים רפואיים. החברה הישראלית שעוד לפני ההשקעה הגדולה חרתה על דגלה את כל נושא הקיימות והסביבה, נכנסה עוד יותר לתחום אחרי שהתאגיד השוויצרי טבע בה עוד יותר את טיקט הקיימות.

"יש התפתחות משמעותית בשנה־שנתיים האחרונות גם מצד חברת האם שמכניסה עוד יעדים ודרישות, אבל גם מצד העובדים שלנו כאן בארץ, שמפתחים את המודעות, ומביאים בעצמם רעיונות בנושא שיפור אג'נדת הקיימות שאת חלקם אנחנו מיישמים", אומר אנטון ריבקין, מנהל בטיחות ואיכות סביבה בחברה. "אני מחלק את התפקיד שלי לשניים, בהיבט הראשון בכל הנוגע למחזור וטיפול נכון בפסולת מסוכנת. והאספקט השני, צמצום השפעה סביבתית שזה בעיקר בנושא חיסכון מים ואנרגיה שבאים לידי ביטוי בסופו של דבר בפליטה של פחמן דו חמצני".

הציניקנים שבינינו בוודאי יאמרו שיש פה רק ערך כלכלי ולכן חברות מיישרות קו, מה הגישה שלך בנושא?
"קודם כל יש פה בהחלט ערכים כלכליים, נושא של צמצום אשפה סביבתית וחיסכון באנרגיה ומים זה משהו שטומן בחובו גם חיסכון בהוצאות. אבל המחויבות היא קודם כל מתוך רצון לתרום לסביבה, מכיוון שזה משהו שמגיע גם מהעובדים כאן, גם מיוזמות פנימיות שלנו".

עד כמה יש הבדל בין ההתנהלות בארץ לבין זו באירופה למשל?
"אני יכול להתייחס בהקשר הזה לכל מה שנוגע ללקוחות הקצה בארה"ב ובאירופה. שם המודעות לקיימות גבוהה מאוד, גם בקרב לקוחות הקצה. אם לאדם יש אפשרות לבחור בין שני מוצרים שאחד מהם יוצר במפעל שנושא הקיימות הוא לחם חוקו, הוא יבחר באותו מוצר, זה משהו שמאוד מקובל שם והחברות שמות דגש על כך ורואים זאת בשטח".

אנטון ריבקין (צילום: מרב שטקלר)אנטון ריבקין (צילום: מרב שטקלר)

בניגוד לחברות אחרות שבהן תחום הקיימות גדל והתפתח עם השנים, בחברת נספרסו העולמית ביססו עליו מלכתחילה את הבסיס הערכי והפעילות העסקית של החברה. לפני חמש שנים "נוסד" תפקיד רשמי לכך, שאותו מאיישת בארץ ענבל אורן, מנהלת תקשורת וקיימות בנספרסו ישראל.

"מכיוון שכל נושא הקיימות בנספרסו הוא חלק בלתי נפרד מהעסק אז התפקיד שלי היה בעצם להבין איפה זה נוגע לנו כאן בארץ, איך אפשר לפתח ולבנות את מערך הקיימות. בהתחלה הייתי עסוקה מאוד בכל מה שקשור במערך המחזור, ויצרתי את שיתוף הפעולה עם יקב הרי גליל (שימוש בקפסולות ממוחזרות של קפה כקומפוסט לכרמים - ט"ל), שהגיע בעצם כתוצאה ממחשבה איך למצוא פתרון סביבתי טוב יותר למחזור הקפסולות".

נספרסו הציבה לעצמה יעדים מאתגרים שתפקידה של אורן לוודא שגם בארץ עומדים בהם כגון הפחתת פחמן עד 2022. "נקודה נוספת שהורחבה בשנתיים האחרונות", מוסיפה אורן, "היא כל נושא האחריות התאגידית, אנחנו עושים כל מיני תהליכים כדי לוודא שצורת העבודה שלנו היא על פי פרמטרים של אחריות תאגידית ברמה גבוהה".

יש יוזמות שהן מיוחדות רק לישראל?
"בהחלט. היוזמה של דישון הכרמים למשל היא יוזמה לוקאלית. זה בעצם הפתרון למחזור שבחרנו, והיוזמה הזו השפיעה בהמשך על שווקים נוספים שהצליחו לעשות דישון באמצעות קפה משומש. זה דבר שהתחיל פה, עם יקב הרי גליל".

נפגשנו בשנת 2018 אחרי שהשקתם את שיתוף הפעולה עם יקב הרי גליל, ואמרת לי שאת מקווה שלאט לאט היוזמה תחדור גם לקהל הצרכנים והמודעות תגדל. היום, כמעט שלוש שנים אחרי, איך את מסכמת את הצד של קהל הצרכנים בשיתוף הפעולה?
"אני רואה יותר ויותר עלייה ברמת ההתעניינות, זה קורה בעיקר בשנה האחרונה, שלקוחות שואלים שאלות, משתפים יותר פעולה. לקוחות בהחלט אומרים שהם רוצים לקנות קפה שהם יודעים שהוא עושה טוב לסביבה".

ענבל אורן-מנהלת תקשורת וקיימות בנספרסו ישראל  (צילום: שלומי יוסף)ענבל אורן-מנהלת תקשורת וקיימות בנספרסו ישראל (צילום: שלומי יוסף)