1. הבג"ץ והתקציב
בסבבי הראיונות שערך בנימין נתניהו לפני הבחירות המי יודע כמה, ובראשם זה שהעניק ליונית לוי בחדשות 12 בפברואר האחרון, הוא התעקש שוב ושוב כי "יש תקציב למדינת ישראל". ראש הממשלה נקב בסכום של 413 מיליארד שקל והוסיף את "קופסאות הקורונה". השבוע, בחסות בג"ץ, נחשף הבלוף במלוא כיעורו.
בג"ץ קיבל (ברוב של 6 נגד 3 שופטים) את עתירת סתיו שפיר וקבע כי "פשרת האוזר" מאוגוסט 2020 אינה מקובלת. הישראבלוף של ח"כ צבי האוזר אפשר את הגדלת התקציב ב־11 מיליארד שקל ומנע את פיזור הכנסת תוך שימוש לרעה בסמכויות הממשלה, שעקפה את חוק יסוד "התקציב" מטעמים פוליטיים שתכליתם לשמר את ממשלת הטלאים. האחראי לקונץ־פטנט היה כמובן נתניהו, אבל שותפו למחדל היה בני גנץ, שבאותה תקופה עוד פנטז להגשים חלום ולהיכנס לבלפור.
לתקציב נוספו 11 מיליארד שקל שלא בדרך הטבע, במטרה לרצות קבוצות לחץ שונות ובראשן המפלגות החרדיות. אלה הבינו שבתקציב המשכי, חלקי ולא קבוע, אין סיכוי לקבל עשרות מיליוני שקלים נוספים למוסדות החרדיים. בשלב מסוים הם אף שקלו את הפלת הממשלה.
אבל החרדים הם לא היחידים שנהנו מהתוספת. לצדם היו קבוצות לחץ נוספות, כמו למשל הנכים. לאלה הובטחה עוד בשנת 2019 תוספת לקצבאות של יותר ממיליארד שקל, אך בהיעדר תקציב קבוע לא הייתה אפשרות לשלם. בזכות הישראבלוף של האוזר פעימת התשלום יצאה לדרך.
התקדים המשפטי בבג"ץ עלול להפוך בעייתי בימים שבהם יש צורך בתוספות תקציביות חריגות שצורכי השעה מחייבים. מי שעלולות להיפגע בהמשך הדרך הן המפלגות החרדיות, ששוב לא יוכלו לקבל את התוספות הייחודיות, אבל לא רק הן. כל ההסכמים שנחתמו בעבר מטעם הממשלה ללא מקור תקציבי מוגדר יידחו או יבוטלו. הסכמי השכר במגזר הציבורי למשל יוקפאו מחדש עד להודעה חדשה, כי אין מקור לתשלום.
גם הפעימות הבאות בהסכמים עם הנכים עלולות להידחות. בשורה התחתונה, החלטת בג"ץ קובעת כי ישראל אינה יכולה להיות המדינה היחידה בעולם המתנהלת כבר שלוש שנים ללא תקציב.
כל זה מוביל לעלייה בהסתברות להקמת ממשלה ולאישור תקציב ללא טריקים ושטיקים. מה שלא עשתה הפוליטיקה, אולי תעשה הכלכלה. יו"ר ימינה נפתלי בנט אולי לא הבין עד כמה הוא צדק כשקבע שבחירות חמישיות יהיו אסון לאזרחי ישראל. מה שנותר לו לעשות בימים הספורים שנותרו עד לפקיעת המנדט של יאיר לפיד הוא לרדת מהגדר ולהחליט אם להצטרף לממשלת השינוי, או לרוץ היישר לחיקו של נתניהו.
2. הפיצוי ביום שאחרי
שומר החומות הסתיים בשבוע שעבר, אך הקרב על הפיצויים רק החל. בניגוד לסבבי הלוחמה הקודמים, המבצע הנוכחי היה חריג מכמה בחינות, שהשפעתן על מתווה הפיצויים קריטית. הרקטות והפצמ"רים התעופפו לא רק לטווח של 40 ק"מ, אלא גם לתל אביב, רמת גן ומעבר לכך.
כתוצאה מכך משקל המיקום הגיאוגרפי בפיצוי אמור להיות נמוך יותר. כמו כן, האירועים הביטחוניים זלגו לראשונה לערים מעורבות בתוך גבולות הקו הירוק. לפעמים כבר לא ברור היה מיהו "האויב". ולבסוף, המלחמה פרצה כשמתווה הפיצויים בגין נזקי הקורונה עדיין לא הסתיים, ונוצרה חפיפה בין מסלולי הפיצויים השונים.
הארגונים העסקיים, התעשיינים, איגוד לשכות המסחר וגם ההסתדרות דרשו למחוק את הקריטריון הגיאוגרפי (40 ק"מ מגבול הרצועה) ממתווה הפיצויים. מה שרלוונטי מבחינתם הוא הוראות פיקוד העורף, שהטיל מגבלות על פעילות עסקית וחינוכית, ולכן דין תל אביב ורמת גן כדין אשקלון ושדרות. לכן עסקים שנסגרו לפי הוראות פיקוד העורף יפוצו גם בגין אובדן רווחים. עובדים שנעדרו מהעבודה יפוצו גם הם, ללא קשר לאזור מגוריהם.
שומר החומות היה מבצע עם מאפיינים יוצאי דופן, והוא מחייב בהתאם חשיבה מחוץ לקופסה. רשות המסים, המתעקשת בשלב זה שלא להרחיב את מעגל המפוצים, תמצא בסופו של דבר את הפשרה. מדובר בכסף לא גדול. פיצוי הנזקים העקיפים נאמד ב־2 מיליארד שקל, ושר האוצר ישראל כ"ץ יעביר בוועדת הכספים את המתווה. איזה ח"כ יתנגד לפצות בעל בית עסק שנהרס ועדיין לא שוקם? מדוע לפצות בהליך חריג של ביטוח לאומי את נפגעי אסון מירון ב־120 אלף שקל למשפחה, ואת נפגעי המלחמה לא?
אלא שהכסף הגדול לא נמצא בשומר החומות או באסון מירון. השאלה איפה הכסף קשורה לטיפול ביציאה ממשבר הקורונה ומה עושים עם 430 אלף מובטלים שיישארו ללא תעסוקה עם סיום החל"ת בסוף יוני. באיגוד לשכות המסחר שבראשות אוריאל לין הוכנה השבוע תוכנית מקיפה לטיפול בסוגיה, שעקרונותיה נשלחו לשר האוצר. יישומה אינו כרוך בהוצאה תקציבית נוספת. מרבית המובטלים החדשים יגיעו מהמגזר העסקי, וכדי לצמצם את ממדי הפיגוע תהיה חובה להקים מוקד לאומי לטיפול בהכשרות מקצועיות.
"הסיבה למובטלים נעוצה בעובדה שעסקים רבים התייעלו, שינו קווי ייצור, הרחיבו את העבודה דרך האונליין והחלו להפעיל עובדים מהבית", כותבים באיגוד. באוצר מתכננים להמשיך לשלם דמי חל"ת לאלה שיוכיחו שחיפשו ולא מצאו מקום עבודה. התשלומים עד סוף השנה יהיו נמוכים יותר מאלה ששולמו עד היום.
נייר העמדה של האיגוד כולל דרישה להקפאה מיידית של רגולציה וצמצומה ב־25% בכלל משרדי הממשלה. ממכתב ששיגר הנגיד ללשכות המסחר מתברר שגם הוא תומך בלהט בהקפאת הרגולציה. עוד מומלץ על שינוי שיטת הדיווחים לרשויות המס וקביעת מע"מ על בסיס מזומן. במסגרת זאת יאוחדו שנות המס 2019 ו־2020 לצורך קיזוז הפסדים. גם מערכת הבריאות תירתם למאמץ, וחוק מוסר התשלומים, שמחייב מערכות ציבוריות לפרוע חובות לספקים במועד מסוים, יחול גם לגביה.
לבסוף, מומלץ לנתב חלק מהקניות למגזר הפרטי על חשבון המגזר הציבורי. היקפי הרכש של הצריכה הפרטית מסתכמים ב־750 מיליארד שקל, רכישות הממשלה ב־250 מיליארד שקל, ורכישות מערכת הביטחון ב־70 מיליארד שקל. "יש לתעל לפחות חלק מכוח הקנייה הזה למגזר העסקי בישראל ולא לספקים זרים בחו"ל. הפטור ממע"מ על קניות בחו"ל בסכום של עד 75 דולר הוא פיגוע למסחר", טוענים באיגוד.
כעת נותר לראות אם יהיה מי שיישם את המלצות האיגוד. לין פסימי: "ניסיון העבר מוכיח כי בדרך כלל מתעלמים מהמלצות המגזר העסקי. אבל אני עדיין מקווה שהפעם זה יהיה שונה".
3. לרענן את הריבית
הוועדה המוניטרית בבנק ישראל בראשות הנגיד פרופ' אמיר ירון תפרסם ביום שני הקרוב את ההחלטה בדבר גובה הריבית. מדובר באחת ההודעות המשעממות ביותר, שכן ממועד ההחלטה האחרונה (19 באפריל) לא חל שינוי פיננסי דרמטי (למעט המבצע בעזה).
על רקע זה הריבית תישאר ללא שינוי ותמשיך לעמוד על 0.1%. עד סוף 2021 יתקבלו ארבע החלטות ריבית נוספות, האחרונה שבהן ב־22 בנובמבר. אם יהיה שינוי בריבית, זה יקרה רק בסוף 2021, במועד האחרון לעדכון הריבית.
מדוע בכל זאת הודעת הריבית הקרובה עשויה לעניין? בגלל ההתעוררות המסוימת באינפלציה. מדד אפריל, שפורסם לפני כשבועיים, עלה ב־0.3% והיה נמוך מהתחזיות. עם זאת, מדד מאי עשוי לעלות בשיעור גבוה יותר, וכך גם המדדים שאחריו. תופעה דומה מתרחשת בארה"ב.
לפני כחודש הצהירה שרת האוצר ג'נט ילן כי ייתכן שהריביות יצטרכו לעלות כדי למנוע התחממות יתר (אינפלציה) של הכלכלה. אמירתה גררה נפילה מיידית של השווקים, אבל חייבים להתייחס לתוכן דבריה. ילן סבורה ששפיכת כספים בהיקף של טריליוני דולרים לשווקים עלולה להאיץ את עליית המחירים. אצלנו בבנק ישראל הגישה שונה. הנגיד סבור כי עליית המחירים היא זמנית, ושבכל מקרה האינפלציה השנה לא תחרוג מתחום היעד הממשלתי (1%־3%).
פרופ' ירון ידוע בגישתו השמרנית. עובדה שלמרות רווחי העתק במערכת הבנקאית ברבעון הראשון של 2021 הוא מנע מהם באופן תמוה חלוקת דיווידנד. גם בנושא הריבית הוא מעדיף גישה של שב ואל תעשה. למרות זאת, הגיעה העת לאותת לשווקים (במיוחד לשווקים הפיננסיים) כי לא לעולם חוסן, בדומה למה שעשתה שרת האוצר האמריקאית.
וייתכן שהנגיד חושש מהעלאת הריבית בגלל מלכוד המשכנתאות. הוא עודד מקבלי הלוואות לדיור להגדיל את רכיב הפריים (הריבית הבסיסית), והחלטה שלו על העלאת הריבית תגדיל מיידית את החזרי המשכנתה החודשיים ותגרור ביקורת.
4. התובנות של שר המודיעין
הדאגה העיקרית של שר המודיעין אלי כהן במהלך מבצע שומר החומות הייתה שמערכת היחסים השברירית שנרקמה עם נסיכויות המפרץ ומדינות כמו סודן לא תיפגע. לשמחתו זה לא קרה: "מערכת היחסים של מדינות ערב המתונות עם חמאס והאחים המוסלמים רעועה לא פחות משלנו. בשיחות שקיימתי עם גורמים במדינות אלה הם גילו הבנה למניעים שלנו, ומערכת היחסים חזרה לתקנה. מדינות כמו איחוד האמירויות, סעודיה, בחריין, מצרים ועומאן הן פרו־מערביות באופיין ושוללות את האחים המוסלמים, שהם גם אויבים שלהן.
אף אחד לא הזיל דמעה על מה שקרה להם", אומר כהן.בהמשך נחזור לסוגיות הביטחוניות, אך עוד קודם לכן לכהן יש שפע של התייחסויות לנושאי כלכלה אקטואליים, שבהם הוא בקי כמי שכיהן כשר הכלכלה וכיו"ר ועדת הרפורמות בכנסת.
"המדינה, דרך מינהל מקרקעי ישראל, לא צריכה להתעשר ממכירת קרקעות על חשבון מחוסרי דיור. זה מוביל לכך שהיקף התחלות הבנייה אינו גדל, וזו מתכונת בטוחה לעליית מחירים. כדי לשנות את המגמה יש להוזיל את מחירי הקרקע ולהגדיל את התכנון והשיווק. הורידו את הרגל מהגז, וזה מונע להגיע להתחלות בנייה של לפחות 50 אלף דירות בשנה. בשנה האחרונה מחירי הדיור עלו ב־4.5%, ואם לא יהיה שינוי דרסטי וקצב התחלות הבנייה לא יגדל, מחירי הדירות ימשיכו להמריא".
"אנחנו פועלים לחזק את המדינות המתונות שיחליפו את השוק הטורקי. מדינה כמו טורקיה הפועלת נגדנו בזירה המדינית יכולה לשכוח מאיתנו. עדיף לחזק את הקשר עם מצרים, וכבר ביצענו איתם עסקאות בהיקף העולה על 100 מיליון דולר".
התרעות פיקוד העורף