אף שאת הגלידות בחברה מייצרים לפי מתכון אמריקאי מדויק, לדברי טוקר עדיין חייבים לטעום כל הזמן. "יש המון דברים שרק בטעימה אפשר לעלות עליהם", היא מסבירה, "כמו למשל אם יש פתאום בגלידה טעם לא שייך. כבר יצא לנו שפסלנו והכנו מחדש".
במסגרת עבודתה, לעתים מתקשרים לטוקר אנשים שמתגעגעים לטעם כזה או אחר שכבר לא מיוצר. "יש לנו את הפרויקט 'בית קברות לטעמים', שבו אנחנו מוקירים את הטעמים האהובים עלינו שכבר אינם", היא מספרת. "כל שנה אנחנו מחיים טעם שכבר לא קיים. אנחנו שואלים את הלקוחות איזה טעם היו רוצים, ולפי תשובות הרוב מחליטים מה להחיות. השנה, למשל, חזר הטעם 'צ'רי גרסיה' - גלידת דובדבנים עם דובדבנים ושוקולד".
הסנדלר יחף
גולדברג מודה שאצלו בבית אין גלידה. "הסנדלר הולך יחף", הוא מציין. לדבריו, אחד הדברים שמרגשים אותו הוא העובדה ש"אני הייתי הראשון שטעמתי את הגלידה, שהייתי חלק מתהליך ההכנה של אותה הגלידה. לפעמים, כאמור, לוקח הרבה מאוד זמן עד שמגיעים לטעם הרצוי. כשזה מצליח, זה מרגש ומספק".
מרעיון למציאות
ביום של טעימות, לדברי גוטקין, הוא מגיע בקלות לטעימות של חצי קילו. "אנחנו יכולים לפגוע בטעם אחרי יום, מצד שני אפשר להגיע לטעם המיוחל אחרי הרבה ניסיונות, וזה יכול להימשך אפילו חודשים", הוא אומר. "בקיצור, אין יום שבו אני לא אוכל גלידה".
התרעות פיקוד העורף