מבדיקה שערכו בארגון JGive לפילנתרופיה ונתינה (עמותה שהוקמה במטרה לשנות את תרבות הנתינה בישראל ולישראל) לגבי היקפי וסכומי התרומות בשלושת החודשים האחרונים (מרץ־יוני) השנה מול השנה שעברה, עולה כי חלה צניחה כללית של 10% בסכום התרומות ובהיקף התרומות ישנה ירידה של 23%. עבור עמותות רבות ירידה כזו בהיקפים משמעותה הפחתת פעילות ומתן מענה חסר עד כדי סגירה של העמותה.
מבט לעומק הנתונים מעלה ממצאים מדאיגים: כך למשל בתחום החינוך צנחו התרומות מ־17,908 ל־11,744 - ירידה של כ־35%, ובסכום התרומות חלה ירידה מ־11,118,481 ל־9,635,250 שקל - ירידה של כ־15%. בתחום הרווחה ישנה ירידה מ־19,521 תרומות בשנה שעברה ל־10,924 - ירידה של 45%, ובסכום - מ־8,915,333 ל־5,804,300 שקל - ירידה של 35%.
"את התופעה הזו חשנו בדיוק לפני שנה כשהיינו בעיצומה של הקורונה", אומר מנכ"ל JGive אורי בן שלמה. "הרבה מאוד אנשים הבינו שיש אירוע חריג וראינו את ההירתמות של הציבור בשיא המשבר, אבל ברגע שהחלה חזרה לשגרה אנשים חזרו לבצע רכישות במקומות שנפתחו מחדש והסיפור החברתי קצת נשכח".
בן שלמה מסביר שהם אינם יודעים לשים את האצבע בדיוק על הסיבה לירידה, אבל המצב בשטח הוא שהעמותות מקבלות פחות כסף, בעיקר בתחומי החינוך, "התחום הכי חשוב". "אנחנו רואים שעמותות בתקופה זו פועלות בצורה אקטיבית, יוזמות ויוצאות לקמפיינים ומגייסות יותר כסף אבל ישנה עייפות חומר. קמפיין גיוס המונים זה לא רק הדסטארט ופרסום בפייסבוק, זה דורש הרבה מאוד התארגנות, משאבים, מתנדבים".
"מה שקרה הוא שישנן עמותות שהייתה להן תשתית מסודרת ומאורגנת להפעלת מתנדבים או היערכות לזמן חירום. עמותת אנוש למשל, ששנתיים־שלוש לפני הקורונה כבר בנתה לעצמה היערכות של מערך לחירום. לא כל הארגונים עשו זאת, ופה ההבדל. ראינו עמותות שסגרו את הפעילות שלהן או ארגונים שיצאו לחל"ת ולקח זמן להחזיר את המערכת.
"רוב ארגוני הרווחה פעלו כי היו צריכים אותם בעת חירום, ובארגונים אחרים כמו בחינוך למשל ראינו ירידה בפעילות ובהכנסות. חלק מהמתנדבים לא חזרו לאותם ארגונים אלא מצאו מקום אחר. המצב הכלכלי מן הסתם השפיע על התרומות ואי אפשר להתעלם מזה, יש ירידה בתרומות ובהכנסות, כיוון שהסיטואציה היא כרגע שכולם מתכנסים פנימה כדי לעשות חישוב מסלול מחדש ודיוק מהלכים".
בר מסבירה שלחל"ת הייתה השפעה גדולה על המלכ"רים בדיוק כמו על שוק העבודה. "כמו שהעולם העסקי שלח את העובדים שלו הביתה, גם המגזר השלישי נאלץ לפעול כך וזה מהלך כלכלי גדול. כדאי לזכור שבמגזר השלישי יש מיליארדים של הכנסות למדינה, מאות אלפי עובדים, וגם הכוח ההתנדבותי עצום. מעל 23% מאזרחי ישראל מתנדבים, אנחנו מדברים על מסה ומשאב אנושי שמחזירים לקהילה, ויש פה השפעות כלכליות שלא מספיק מדברים עליהן".
"כשהיו מענקים לעמותות, אנחנו כעמותה קטנה לא קיבלנו שקל מהמדינה, כי לא עמדנו בקריטריון סף שהיה מעל תקציב של חצי מיליון שקל", אומרת ד"ר אדוה ברקוביץ' רומנו, מנכ"לית עמותת תודעה, העוסקת במאבק בתופעת הזנות ומפעילה מגוון תוכניות חינוכיות במטרה למנוע ניצול מיני ולקדם אחריות אישית וחברתית. "מדברים על פוסט־קורונה ואנשים חושבים שזה נגמר, אבל ישנה עדיין ירידה ואני לא ישנה בלילות. מצד אחד יש לנו מעט מקורות מימון מהממשלה, ומנגד אני קודם כל מוציאה כסף ורק אחרי זמן מה מקבלת החזר. אין לי שבב של מרווח".
גם קרן עולל, שמפעילה את הפרויקט "תינוקות של החיים", המספק מזון וציוד לתינוקות במשפחות חסרות אמצעים ולאמהות חד־הוריות במצב סוציו־אקונומי נמוך, מתמודדת עם משמעויות הקורונה בכמה היבטים.
"בשלבים הראשונים של התפרצות מגיפת הקורונה התרומות מקרנות, תורמים גדולים מחו"ל ופילנתרופים הולכות ויורדות ואפילו נפסקות", אומרת מנהלת "תינוקות של החיים" ליטל שטיין דבי. "גיוס הכספים הקלאסי שנעשה ע"ל ידי טלפניות או מדלת לדלת לא רלוונטי בימי הקורונה, ולכן גיבשנו אסטרטגיה חדשה בהובלת 'נתינה בקליק' - והיא גיוס תרומות מתורמים קטנים בדיגיטל. ביצענו הערכה מחדש, תכננו קמפיינים והצלחנו להגיע להגדלת התרומות בכל חודש, עד שבחודשים האחרונים אנחנו רואים התעוררות גדולה של תורמים שרוצים לסייע ולעזור, לצד חברות גדולות ששבו לפעילות בעקבות חזרת המשק לשגרה, שתורמות ציוד ושווי כסף".
"אנשים וגופים עוד לא התעשתו מהסיפור של הקורונה. שנת הקורונה הביאה איתה כל כך הרבה כספים בלתי צפויים, שבאיזשהו מקום הם משמשים היום סוג של ריפוד לירידה שקיימת, כולל תרומות מחו"ל", אומרת ראש התוכנית לתואר ראשון בחינוך במסלול האקדמי במכללה למינהל ומנכ"לית ההתאגדות למרכזים קהילתיים בישראל אתי איסלר. "בעוד בתקופת הקורונה הפילנתרופיה התמקדה בעיקר בתחומי החינוך והחברה, אנו רואים שבפוסט־קורונה אין את ההתגייסות הזאת. היום מדווחים הארגונים החברתיים על קושי בגיוס כספים, וגם כשיש גיוס הוא מאוד מסומן".
ולא רק בחינוך ובחברה ישנה ירידה מדאיגה בתרומות ובמשאבים. גם בעמותת SOS חיות חשים בירידה במשאבים, בתרומות, בהתנדבות ובאימוצים. "הצורך גדל כי כמות הפניות שלנו לעזרה רק עולה. כשיש לנו פחות מְאמצים, פחות מתנדבים ופחות תרומות אנחנו יכולים לעשות פחות", אומרת מייסדת ויו"ר SOS חיות ריקי בצרי".
כדאי לומר שמדינת ישראל ניצבת בחמישייה הפותחת במדדי הנתינה העולמיים ועל כן המצב אולי מדאיג יותר, כיוון שהוא מרמז על משבר כלכלי עמוק מכפי שניתן לראות מעל פני השטח. "בסך הכל הציבור הישראלי אוהב ורוצה לתרום ויש מבחינת הציבור הרחב נכונות לתרום", אומר אורי בן שלמה. "תרומה ממוצעת של אדם פרטי עומדת על 200 שקל. הבעיה כעת היא בעיקר בקרב בעלי ההון ותאגידים, שביחס לעולם תורמים הרבה פחות בישראל בפרט בתקופה זו, ולא כי הם לא רוצים אלא בעיקר כיוון שקיימים חסמים ממשלתיים כמו מיסוי וכיוצ"ב שמקשים עליהם".
"מבנה המיסוי בישראל לא ממש אפשר את זה, בשונה ממה שקורה בארה"ב, שם אפשר לבנות קרן פילנתרופית ולקבל זיכוי מיידי. אחרי שיחות עם רשות המסים החליטו לאשר את המודל הזה בישראל, וזו אולי קרן אור משמחת שכדאי להביא לתשומת לבם של תורמים. אנשים שעשו אקזיט יכולים לפתוח בישראל קרן פילנתרופית ולתרום.
"בנוסף, אנחנו כארגון שואפים לתת כל מיני כלים לתאגידים ולעובדים שלהם שיעודדו תרומה. ישנה תוכנית שמסייעת לתאגיד לספק החזר מס באופן אוטומטי לעובדיו בגין תרומה (הכל עובר דרך רשות המסים והפרויקט נתמך על ידי הרשות לחדשנות - ט"ל), וגם מעודדת אותו לתרום יותר על ידי כך שהוא מבטיח מאצ'ינג על כל תרומה של עובד (דרך אחריות תאגידית), ועוד שלל פתרונות חכמים ויעילים לטובת תרומה גדולה יותר, חכמה יותר, מהירה יותר ונכונה יותר עבור כל תאגיד. חשוב שהמדינה תפעל לייצר תוכנית ממשלתית לעידוד פילנתרופיה, הן בהסרת חסמים והן בהגברת מודעות".
"כיוון שאנחנו חשופים כל הזמן לנתונים, אנחנו רואים שישראלים משקיעים בעיקר בביטחון, בבריאות ובטכנולוגיה, אבל אסור לנו לשכוח את החשיבות של החינוך, של דור העתיד, של ההשקעה בפריפריה, בחברה. הירידה בנתונים ובהכנסות לעמותות הללו מטרידה. אסור לנו להזניח את זה, כי בסופו של דבר זה העתיד של כולנו".
התרעות פיקוד העורף