איציק אברכהן, בן 66 מנכ"ל שופרסל

מי אני: אמביציוזי, מת על תחרות, אכפתי לאנשים שלי ודואג להם, מאותגר מרעיונות חדשים ומאמין בהוגנות ובשקיפות.

שורשים: רומניה. סבא וסבתא מהצד של אמא מבוקרשט. אמא הייתה בת שנתיים כשפרצה המלחמה, והם התגלגלו ממקום למקום. סבתא נפטרה במחנות העבודה. אלו היו השנים האבודות של הילדות שלה. בגיל 14 היא עלתה לארץ, וסבא נשאר ברומניה עם המשפחה החדשה שהקים שם. הצד של אבא מהעיר יאש, עבר את המלחמה במחנות עבודה, גם הוא עלה לארץ בגיל 14, נתפס בידי הבריטים ונשלח עם שאר המעפילים לקפריסין לשנה. ההורים שלו הגיעו אחריו.

שניהם נקלטו במסגרות חינוך לנוער, נפגשו, התחתנו והקימו משפחה במגדל העמק כשלאמא מלאו 19. היא הייתה גננת ופעילה בסניף ההסתדרות המקומי והוא הוציא רישיון על משאית וחילק קרח, התפתח, הקים חברת משאיות ואז פשט את הרגל.

פשיטת רגל: הייתי אז בן 12, ואני זוכר תקופה ארוכה ולא פשוטה כלכלית. לא הייתה לנו בעיה של אוכל או ביגוד, אבל הם התחילו לבנות את עצמם שוב מאפס, בכל הכוח. אמא לא נתנה תחושה של מחסור, אבל את המבט העצוב של אבא בעיניים לא אשכח וגם לא את המוטיבציה העצומה שלו לעשות הכל כדי לעמוד שוב על הרגליים. את זה הוא הצליח להעביר אליי.

הילדות שלי: מגדל העמק. עיירת פיתוח, כשלכולם לא היה יותר מדי, עם אווירה של חום אנושי וחברות אמת. זה היה כור היתוך נהדר, ולא ידענו שיש פערים בחוץ. אולי לא היה עושר כלכלי, אבל ההורים דחפו אותנו לחינוך ולשאיפה קדימה. הייתה לי נוכחות חזקה, כריזמה, הייתי חזק בהיסטוריה ובגיאוגרפיה. שיחקתי כדוריד, הייתי פעיל בצופים. לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול, אבל היה לי ברור שאהיה קרבי בשירות משמעותי.

מיכל: אשתי. הייתה עתודאית בווינגייט, מורה לספורט, מרכזת שכבה, מנהלת בית ספר במגדל העמק ומפקחת של משרד החינוך באזור הצפון. עם כל היכולת שלי, לא הייתי עושה את מה שעשיתי בחיים בלעדיה. היא אמא מדהימה ושותפה מלאה בעשייה שלי. היא ילידת ניצני עוז, וכשעברה למגדל העמק למדה שלוש שנים מתחתיי והייתה חניכה שלי בצופים. הקשר הפך למשמעותי כשהיא הייתה בסוף התיכון ואני קצין צעיר. אנחנו יחד 55 שנים, יש לנו שלושה ילדים וחמישה נכדים. לפני שנתיים עברנו מהצפון לתל אביב כדי להיות קרובים אליהם.

קריירה צבאית: התגייסתי לצנחנים, משם לבה"ד 1, ובעקבות מלחמת יום כיפור עברתי לגולני. נשאבתי לצה"ל בלי להתכוון, עברתי מתפקיד לתפקיד. הייתי מפקד בסיס טירונים, סגן מפקד החטיבה, הקמתי את החטיבה הדרומית בעזה ב–88', ואז טסתי עם מיכל ושתי הבנות הגדולות לשנת לימודים בפו"מ האמריקאי בקנזס. זו הייתה שנה מדהימה, שבה בפעם הראשונה הן ראו אותי בבית יום־יום.

כשחזרנו לארץ מוניתי למפקד חטיבת יהודה, בין היתר הייתי ממונה על העיר חברון. זו הייתה תקופה פעילה מאוד. בהמשך הייתי סגן מפקד עוצבת הגליל ואז טסתי עם המשפחה לשלוש שנים לשווייץ, כנספח הצבאי וראש משלחת משרד הביטחון, הייתי אחראי על אוסטריה, סלובקיה וסלובניה. בגיל 42 פרשתי מהשירות.

אזרחות: שאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות? התלבטתי אם להתמודד על ראשות עיריית מגדל העמק, לנהל משרד ממשלתי או להיכנס לעסקים. אולי כי הקמתי פיצוצייה במגדל העמק ואמא הקימה אחת משלה, החוש העסקי היה שזור גם בי, והחלטתי לנסות את זה. ככה הגעתי לשופרסל. מהרגע שהשתחררתי החלטתי לחתוך בתער את האגו, הכיבודים והמעמד שאליהם הורגלתי בצבא, ולא נתתי שינחיתו אותי ישר בתפקיד בכיר, אלא התחלתי מלמטה. קצבתי לעצמי זמן, שאם במסגרתו זה לא היה מצליח, הייתי עוזב.

שופרסל: התחלתי כמנהל אזור חיפה, ואחרי שנתיים נתנו לי לנהל את כל החנויות השכונתיות של החברה. אחרי שנה נוספת החליטו היו"ר אברהם ביגר והמנכ"ל אפי רוזנהאוז למנות אותי לסמנכ"ל תפעול. העובדה שצמחתי מהשטח נתנה לי את האפשרות להכיר את החברה מלמטה ולא ליפול מקצועית מאחרים, ועשיתי זאת בזמן קצר מאוד. שמונה שנים הייתי בתפקיד, ממונה על כ־10,000 עובדים, ובארבע האחרונות קיבלתי עליי גם את האחריות על שרשרת האספקה ואז הגיעה המחאה החברתית, שהביאה לשינויים בהנהלה שבעקבותיהם מוניתי למנכ"ל.

המחאה החברתית: המינוי הגיע באחת התקופות הכי סוערות שידעה החברה. שאלו: "מאיפה באת לנו" ו"איך תתמודד עם זה בכלל?", קבלת פנים קרה. הבנתי שצריך לעשות שינויים דרמטיים בכל החזיתות - לקוחות, ספקים, עובדים, התדמית הגרועה של עושקי הציבור ואווירת אנטי נוראית. הכל היה על הכתפיים שלי, פרנסה של אלפי עובדים, אחריות גדולה. בעבודה מאומצת ובהתמדה, כולנו התגייסנו, עברנו את התקופה הקשה והצלחנו לפרוץ בכל הכוח.

קורונה: זה משבר שונה. בסגרים לא נתפסנו כמי שעשו סיבוב על הציבור, להפך, קיבלנו המון מחמאות. אנחנו נתפסים כמי שעבדו בשביל הלקוחות. ראו בנו את הרשת של המדינה, שלא רק שלא ניצלה את המצב והעלתה מחירים, אלא הורידה אותם. בסקרים שהתפרסמו בתקופת הקורונה קיבלנו נקודות זכות.

סניף שופרסל  (צילום: סיון פרג')סניף שופרסל (צילום: סיון פרג')


סגר: עשינו את כל ההכנות לאפשרות של סגר, אבל אני מקווה שהציבור יתעשת וילך להתחסן. אני התחסנתי בחיסון השלישי ודאגתי שגם אמי תתחסן. לא טוב שהמשק ייסגר, כי הפגיעה הכלכלית הופכת לנפשית. עדיף מדינה בריאה ותחרות בריאה על פני אנשים מתים. שורת הרווח לא מעניינת פה.

תמחור חנויות במרכזי הערים: כולם מתלהבים עכשיו מקמעונאות. אנחנו מברכים על תחרות ועל שחקנים חדשים שנכנסים לתחום, ונדע איך להתמודד איתם. בשנה האחרונה ירדו המחירים בשופרסל, ונעשה את הכל כדי שלא יעלו. בלי קשר למתחרים.

ניצול החקלאים: לא תשמעי מהחקלאים מילה רעה עלינו. אנחנו משתפים איתם פעולה, ויש לנו אינטרס שירוויחו. הממונה על ההגבלים אספה אצלנו נתונים במשך שנתיים ומצאה שאין אצלנו רווחיות עודפת, בעיקר בהשוואה לחברה המרכזית, לשטראוס, לתנובה ולכל האחרים. כנראה עיקר הבעיה היא מול הקמעונאים האחרים והממשלה, עם מחירי המים, התמיכות והעובדים הזרים.

מובן שיש להם את הבעיות הפנימיות שלהם והם לא מנוהלים בצורה סדורה. כשאין עגבניות צועקים שיש יבוא, וכשמישהו מרוויח מעגבניות, אז כולם פתאום מגדלים עגבניות והמחירים יורדים. בכל שנה אני מסייר אצל חקלאים מהעוטף ועד מטולה, יושב איתם, מקשיב, שומע מה מפריע להם - ומערכת היחסים שלנו טובה. 94% ממכירות הפירות והירקות שלנו הם מתוצרת הארץ, השאר יבוא. ורק מה שיש בו צורך.

רפורמה ביבוא: רפורמה ופתיחת השוק ייטיבו עם ציבור הלקוחות ויגבירו את התחרות. אני לא פוסל יבוא מקביל אם היבואנים לא יורידו את המחירים. הם מכירים את נקודות החולשה שלהם, ומי שישאיר את הרווחיות אצלו ימצא מוצר שיגיע במקביל. מצד שני, יש בורסות עולמיות וחלק מחומרי הגלם עולים, ומי שנפגע הם הספקים הקטנים שחוטפים גם את עלויות השינוע הגבוהות. הגדולים נהנו עד היום משקל חזק ומחומרי גלם זולים, ופתאום הם מוצאים את עצמם בסיטואציה אחרת והרווחיות הגבוהה מאוד שהתרגלו אליה נפגעת.

בינתיים הם כובשים את הרצון לעלות מחירים, אבל אני חושב שזה עניין של זמן. הם מסתכלים על נתוני הרווח הגבוהים של הקולגות מחו"ל וצריכים להחליט אם הם מוכנים להרוויח פחות, לא יודע להיכנס לראש שלהם. בינתיים אף אחד מהם לא פנה אליי להעלות מחירים. הם מחכים לראשון שיעשה את זה. לא פעם העברנו מסרים שלא נאפשר עליית מחירים. כל ספק יצטרך לנמק למה הוא מבקש להעלות מחירים, ואנחנו נשקול אם נמשיך או נפסיק לעבוד איתו. נגמרה התקופה שבה כל השנה המחירים עלו בין 4% ל–6%.

התרחבות: אנחנו מחפשים לגדול באמצעות חנויות פיזיות, אבל גם באמצעות BE, שמציגה תוצאות טובות, למרות קבלת הפנים הקרירה שקיבלנו. הארנק הדיגיטלי, בשיתוף פייבוקס, יציע ללקוחות קנייה נוחה ומשתלמת יותר. הנון פוד והכניסה לשוק המוסדי, זה תחום שפורח בעולם ומתאים ליכולות הלוגיסטיות שלנו, אנחנו חייבים להיות שם.

חולשה באונליין: בחישוב חצי שנתי הייתה עלייה. הבעיה הייתה עם הצעירים, המלקטים, שישבו בבית, קיבלו חל"ת ולא באו לעבודה. בסוף יוני זה הסתיים והתחילה חזרה לעבודה. עדיין חסרים 500 עובדים, ואם לא היה מחסור כזה, התוצאות היו טובות יותר כי לא היינו מסוגלים לקלוט הזמנות בגלל בעיית כוח אדם. כשיהיו לנו מחסני ליקוט אונליין אוטומטיים, לא נצטרך את ההון האנושי.

מינוי יו"ר: הטענות כאילו הייתי מעורב במינוי יו"ר שיהיה נוח לי הן שקר, שקר וכזב. לא מיניתי את רפי ביסקר או את מאוריסיו ביאור וגם לא בחרתי את היו"ר הנוכחי. נשאלתי בוועדה מה חשוב, ואמרתי שחשוב שתהיה הרמוניה בין כולם ועשו מזה חגיגה. לא היה ולא נברא.

פנאי: איי־איי־איי. אין הרבה מדי. אשתי ממונה על ועדת תרבות. אנחנו הולכים להופעות ולהצגות, ואני מקפיד על בילוי עם הנכדים.

תפיסת העתיד: בינתיים אני קם בכל בוקר לעשייה שלי, וכשיהיה משהו להודיע - אודיע.