בתחילת חודש יולי האחרון הוארכה תקופת הזכאות לדמי אבטלה לבני 45 ומעלה, הזכאים בימים כתיקונם ל־175 ימי אבטלה, ב־88 ימים נוספים, כך על פי ההטבה שניתנה להם בהסדר החדש. במילים אחרות: בימים אלה מסתיימת תקופת הזכאות של רוב בני ה־45 פלוס שמצאו את עצמם מובטלים בתקופת הקורונה. עתה הם נפלטים למשק שמצד אחד משווע לידיים עובדות אך מהצד השני עדיין דוגל בתפיסה שהעולם שייך לצעירים.

על פי מחקר עולמי שנערך בידי ארגון Generation בחודשים מרץ עד מאי 2021, 63% מהמובטלים בני 45 ומעלה לא הצליחו למצוא עבודה במשך יותר משנה. זאת, לעומת 52% ממחפשי העבודה בגילי 35־44 ורק 36% מאלה בגילי 18 עד 34. מהסקר עולה שדאגתם העיקרית של מנהלי הגיוס היא שהעובדים המבוגרים לא יהיו מוכנים לנסות טכנולוגיות חדשות (38%), לא יוכלו ללמוד כישורים חדשים (27%) ושהם יתקשו לעבוד עם דורות אחרים (21%).

הגילנות (אפליה על בסיס גיל) הבולטת ביותר נמצאת בהייטק. "אם תסתכלי על החברות הגדולות כגון אינטל ואמדוקס, תמצאי אנשים רבים בתפקידים שונים שעברו את גיל 45, לעומת חברות קטנות יותר וסטארט־אפים, ואפילו חברות כמו גוגל או פייסבוק, שם התופעה הפוכה לחלוטין", אומר אבי ניר, מנכ"ל חברת קופיוז'ן. החברה עוסקת בייעוץ לחברות, וניר הקים אותה כשהיה בן 44, אחרי שעבד כסמנכ"ל משאבי אנוש בחברות הייטק גדולות. "בעבודה שלנו אנחנו נתקלים היום יותר ויותר בסוגיות הגיל, זה בעיקר תלוי בבני כמה המנהלים של אותן חברות. אם המנהל בן 34 ומגיע עובד בן 48, למשל, יש פער ניכר לעין שבוודאי משפיע על העניין, מנגד, עומד הפרדוקס הגדול של מחסור עצום בעובדי הייטק".

בתקופת הקורונה נחשפנו לפרסומים רבים שדווקא דחפו אנשים ללא רקע טכנולוגי לעשות הסבה להייטק, איך אתה מסביר את זה?
"בישראל יש את כמות הסטארט־אפים הגדולה ביותר לנפש. לצד זאת, החברות הבינלאומיות הגדולות כל הזמן פותחות פה מרכזי פיתוח, וזה הפקטור שיוצר ביקוש גדול מאוד. נוסף לכך, אי אפשר להתעלם מהשפעות הקורונה, שדווקא עשתה טוב לחברות הטכנולוגיות שצמחו מאוד, וגם כאן נוצר ביקוש עצום ומחסור בעובדים. אותו מחסור מוביל לתחרות גדולה ולעליות שכר יוצאות דופן".

ואנחנו רואים את זה בעיקר בכתבות בתקשורת, שבהן מציגים חבר'ה בני 26 שמרוויחים כמו קבלנים.
"זה המיעוט. מכיוון שצריך לזכור שחברה גדלה לא רק על השפיץ של גאוני 8200 אלא על הרבה מאוד עובדים בתחומים שונים בתוכה, שם אגב יש תפקידים רבים שמתאימים לאנשים שעברו את גיל 45".

תפקידים מסוימים?
"אצל אנשים בגילים הללו היתרונות נעוצים בניסיון, בידע, ובעיקר בנושא של מחויבות ונאמנות לחברה, כאן פער הגילים ידוע ומוכר. הדור הצעיר של היום הם אנשים שהעבודה או החברה היא לאו דווקא בראש סדר העדיפויות שלהם. הם לא מחויבים לאף אחד יותר מדי, אלא לעצמם ולאיכות החיים שלהם. קחי את בני דורך צפונה ותראי שאנשים יותר נאמנים למקום העבודה שלהם לאורך שנים".

זה נכון, אני בת 44, ובמקום העבודה הנוכחי אני נמצאת כבר עשור.
"היום אנשים שצעירים ממך בעשר שנים יגידו לך: 'עשר שנים באותו מקום עבודה? את נורמלית?'. אם אני רוצה שאנשים לא יעזבו בעוד שנה־שנתיים כי הם קיבלו הצעה וברחו, אני צריך לשנות את סדר העדיפויות שלי".

איפה המדינה בעניין הזה?
"יש פה כמה פרדוקסים. המדינה צריכה לעשות שני דברים בלבד, הכשרה מקצועית במקום דמי אבטלה אינסופיים. אם כל חברה הייתה קולטת אנשים בני 45 פלוס כולל הכשרה, והמדינה לפחות בשנה הראשונה הייתה משתתפת בחצי מהשכר שלהם, המצב היה שונה לחלוטין. במקום לשלם על אבטלה, לשלם על עבודה".

עד כמה קשה לאיש הייטק שעוזב כעת תפקיד, והוא בן יותר מ־45, למצוא משהו חדש?
"תלוי היכן הוא נמצא בתוך הדבר הזה שנקרא הייטק. אנשים שנמצאים במקצועות מבוקשים כמו סייבר ואבטחת מידע הם אנשים שכל הזמן רודפים אחריהם. עובדת בת 32 בתחום הסייבר יודעת שאם היא רק תרים את הראש לחפש יקפצו עליה. אנשים מבוגרים יותר בדרך כלל מחפשים יותר יציבות, מדובר באנשים עם משפחות, שנמצאים בשלב אחר בחיים, והם לא ימהרו לעשות שינוי".

המגמה השמרנית הזו אופיינית רק לישראל?
"ישנה מגמה דומה כללית בעולם, אבל צריך לזכור שיש שוני בין תרבויות ומדינות. בארה"ב למשל אדם רואה את עצמו כמשאב כלכלי שמנהל את הקריירה שלו, ללא סנטימנטים. היכן שייתנו לו יותר - לשם הוא ילך. באירופה האנשים יותר שמרנים ומחפשים יציבות. ישראל היא מיקרוקוסמוס שהכל מתנקז בה בעוצמות גדולות. צריך לזכור שעובדי ההייטק הם בסך הכל 10% מהשכירים במשק ולא 50%. במידה רבה הם נותנים את הטון כי הם בתקשורת וגם כי 25% מתשלומי המס בישראל מגיעים מהם. אבל יש מחסור גם בתעשיות אחרות, בנהגי אוטובוסים ומשאיות למשל, ידעת את זה?"

קצת על אוטובוסים, אבל לא מעבר לכך.
"אני אומר לחברות, תסתכלו על אנשים יותר מבוגרים, יש להם ניסיון, הם יותר שקולים, ואולי צריך גם להכשיר מנהלים צעירים וללמד אותם לנהל אנשים מבוגרים יותר, זה חלק מאינטרס של המדינה. ראית פעם פרסום של הממשלה שיוזמת לשכנע לקלוט אנשים בטווח הגילים הזה? לא, את תמצאי רק את הצעירים שעשו אקזיט. ולעורר את הנושא הזה תקשורתית גם זה חשוב".

אבי ניר  (צילום: דניאלה קונטיני )אבי ניר (צילום: דניאלה קונטיני )


השמה שווה כסף

אם כבר מדברים על הכשרה, היועץ העסקי אמיר כהני, מייסד־שותף של AUREN INTERNATIOAL, פירמת ייעוץ עסקית בינלאומית, טוען כי הכשרה אינה מספיקה ונדרשת רפורמה בתחום, שתספק קורסים מקצועיים מתקדמים, המותאמים לצורכי החברות על פי הנחייתן. "מדינת ישראל אמרה נעשה הכשרות מקצועיות, אבל פה מתחיל האבל הגדול - היא מפספסת את המטרה. קורס של חודשיים אינו הכשרה מקצועית שמאפשרת השתלבות בעבודה".

אז למה הכוונה?
"הרעיון הוא לקחת חברות עסקיות מכל התחומים, בעולם התוכנה, התעשייה המסורתית ועוד ולסייע להן לבנות בית ספר על פי הצרכים שלהן, על פי הדברים העדכניים ביותר שהן צריכות וחוזות שיצטרכו בשנים הקרובות. הן יבנו את תוכנית הלימודים והמדינה תממן. עובד שמקבל דמי אבטלה ויושב בביתו יכול להשתלב בתהליכי ההדרכה הללו בתהליך הכשרה ארוך, שייתן לו את הכלים המותאמים ביותר ואת מקום העבודה שיחכה לו בסיומה של ההכשרה. יש פה תמריץ למעסיק, המעסיק גם לא נפגע מבחינת עלויות, והעובד - גם קיבל תהליך הכשרה ארוך וגם עבודה. וכך כולם מרוויחים. מה שקורה היום הוא שהמדינה שולחת אנשים לקורסי הכשרה משנת תרפפ"ו".

זה ריאלי?
"אני מאמין בזה, אבל מבין שיושבים בעלי עניין ואינטרסים בממשלה שיודעים לצאת בהכרזות אבל לא לכוון את הכסף למקום היעיל. אני הייתי מעודד מעסיקים לקחת עובדים מבוגרים שמביאים איתם חוכמה. פעם זקן השבט היה האיש המכובד והיום מבוגרים הפכו להיות מטרד. 45־55 אינם גילים מבוגרים, מדובר בידיים עובדות שמעסיק יכול להפיק מהם יתרונות לאורך זמן".

רו"ח אורי בארי, יו"ר קבוצת אליוט (קבוצת משרדי רו"ח ויועצים עצמאיים) מסכים לדבריו של כהני, ומוסיף: "אגף ההכשרות הוא אגף שייבשו בשנים האחרונות, ואת מיליוני השקלים שאישרו בו צריך להעביר למעסיקים ולא להקים מפעלי הכשרה מקצועית. מרוויחים מכך כסף, ואחר כך העובדים הולכים לחפש את עצמם ולא מוצאים מי שיעסיק אותם. המטרה היא לעודד את העסקים עצמם להקים את ההכשרות המקצועיות הללו. כי מרכזי הכשרה מקצועית לא מעודדים השמה, אני מתעניין קודם כל בהשמה, כי השמה שווה כסף".

אמיר כהני (צילום: עדי ארד)אמיר כהני (צילום: עדי ארד)


אתה מתכוון לא רק להייטק.
"ממש לא. אומנם ענף ההייטק אוהב יותר צעירים, אבל 90% מהמשק הם משק רגיל שמחפשים בו אנשים עם ידע, עם אחריות. לאנשים בגילים האלה יש יתרונות רבים, אין להם ילדים קטנים שצריכים להגיע לגן, והם אנשים צעירים, עם ידע, ניסיון וברוב המקרים גם מקצוע. המשק צמא לכוח אדם, אני רואה את זה אצלי במשרד, אצל הקולגות שלי, אצל הלקוחות שלי, המשק זקוק לעובדים ולא מוצא".

בארי מציע אפשרות נוספת לבני 45 ומעלה שמוצאים את עצמם מחוץ לשוק העבודה והיא יזמות עסקית ללא סיכון. "אני לא אומר לאנשים לכו תפתחו מסעדה, אבל כן חושב שצריך לעודד אנשים שצברו ידע וניסיון כל אחד בתחומו לקחת את האחריות בידיו, הם צריכים לקבל עזרה ביזמות עסקית, אם מישהו השתחרר מהצבא בגיל 45 והוא עסק בנושא בטיחות, שיפתח עסק שנותן ייעוץ בנושא בטיחות. בהתחלה תהיה לו מעט הכנסה ולאט־לאט היא תגדל".

אורי בארי  (צילום: יחצ)אורי בארי (צילום: יחצ)


צריך אופי מסוים כדי להיות עצמאי.
"צריך בעיקר ליווי נכון, רוח גבית, עזרה במימון וייעוץ שיווקי ועסקי".

העתיד בחינוך

תחום החינוך משווע לידיים עובדות. מחפשים בו כוח אדם משופר, ללא עבר פלילי. אך גם כאן אין דרישה, למרות המחסור. "אני לא מבינה איך היום, כשיש המון חוגים שלא נפתחו בגלל הקורונה, אנשים שעובדים עם ילדים פשוט לא עונים למודעות", אומרת לוסי חדידה, מנכ"לית ארגון גנים ברמה אחרת, שמספרת שיש מחסור עצום בעובדים בתחום החינוך לגיל הרך. "את המועמדים שמגיעים ממודעות הדרושים אני בקושי יכולה לספור בשתי ידיים", היא אומרת.

חדידה בעצמה ניהלה עד לפני כמה חודשים גן שפעל במשך 20 שנה ונאלץ להיסגר בשל מחסור בכוח אדם. "זה עצוב כי זה תחום שנמצא בעורקיי ואני עובדת בו מגיל 18", מספרת חדידה. "ואני יודעת שבוודאי אנשים תוהים על התנאים. אז תני לי לומר לך שיש משכורות טובות שיכולות להגיע ל־50, 60 ואפילו ל־70 שקל בשעה, לתמריצים והעלאת שכר למתאימים, ואת כל ההכשרה אנחנו מעניקים ללא כל תשלום. הידיים שלנו פתוחות לרווחה, ומי שמרגיש שיש לו את האהבה והגישה הנכונה לילדים - אנחנו פה".

גם במגזר השלישי מחפשים עובדים, מנהלים לשעבר, אנשים שניהלו עסק עצמאי שנאלץ להיסגר והם מחפשים שינוי כיוון, גם אם הם בני 45 ומעלה. "דרך הניהול דומה אם ניהלת חברה או עסק עצמאי, וכשאת נכנסת לתפקיד בעמותה או ארגון את יכולה להעשיר אותה בכלים שכבר צברת בניסיון חייך", אומרת רונית בר, מנכ"לית המועצה הישראלית להתנדבות. "אני עבדתי גם במגזר הפרטי, גם במגזר הציבורי וגם במגזר השלישי, ומכל זירה שהייתי בה הבאתי משהו לתפקיד שאני ממלאת היום. יש פה הרחבה שמנהל עושה ומביא אותו לתפקיד הבא".

בר מסבירה שגם התנדבות היא פתח למצוא אפיק חדש בחיים. "יש מחסור במתנדבים בטווח הגילים של 45־55, אותם אנשים, אם יתנדבו, יקרו להם דברים נפלאים. הם ירחיבו את המיומנויות שלהם, מכיוון שכשאתה מגיע להתנדב אתה משפר את עצמך על הדרך. אתה מקבל מיומנויות חדשות ורשת קשרים חדשה. נוסף לכך, העמותה או הארגון מרוויח כפליים, לא רק מתנדב אלא כזה שיש לו ניסיון ותפקיד לשעבר וידע רב שהוא מביא עמו להתנדבות. אם אני מחפשת היום אדם למשרה, ויש לי מתנדב שמכיר את הארגון שלי ועושה בו דברים, קל לי להציע לו עבודה".

לוסי חדידה (צילום: לילך גל)לוסי חדידה (צילום: לילך גל)

רונית בר (צילום: שלומי אמסלם)רונית בר (צילום: שלומי אמסלם)


התנדבות יוצרת תעסוקה?
"בהחלט. ואנחנו עובדים על מחקר כזה בשנה הקרובה שיוכיח את הקשר בין התנדבות לתעסוקה. בכל מיני היבטים. ואני קוראת לכל מי שמחפשים עבודה, תצאו מהבית, תתלבשו, תכירו אנשים אחרים, יש לכם מה לתת לחברה. ההתנדבות תשאיר אתכם רעננים ופרודוקטיביים".