בכל מדינות ה־OECD המהגרים הם חמישית מהאוכלוסייה, כך לפי הדוח המעודכן של הארגון. המספרים גדלים בגלל המשבר הכלכלי, בעיקר בקרב המדינות החלשות המייצאות מספרים הולכים וגדלים של מהגרים בשל מגיפת הקורונה שהרסה סקטורים רבים, למשל התיירות, שעליה נסמכו מדינות רבות עד פרוץ הנגיף. עשרות אלפים מהגרים ומחפשי בחודש נוהרים מאמריקה הלטינית וחוצים את הגבול המקסיקני לכיוון ארה"ב. אלפי מהגרים נוהרים לרוסיה ממדינות ברה"מ לשעבר. אלפי מהגרים ממדינות הסהר הפורה מהגרים לטורקיה, ומשם חלקם מנסה להסתנן לאירופה. האפריקאים מהגרים בספינות למדינות אירופה, רובם מבקשים להגיע לגרמניה.


לאחר שנים שהייתה סגירה קלה של הפער בהכנסות בין מהגרים לתושבי המדינות שאליהן הם מהגרים, נפסקה מגמה זו עם פרוץ הקורונה. במרבית העולם שיעור הנדבקים בנגיף הקורונה מקרב מהגרים ועובדים זרים גבוה בהרבה מזה של המקומיים. באונטריו שבקנדה המהגרים הקבועים הם כבר 25% מהאוכלוסייה, שיעורם בקרב נדבקי נגיף הקורונה הוא כ־44%. בצרפת היקף התמותה מנגיף הקורונה בקרב מי שנולד מחוץ לצרפת היה כפול מזה של מי שנולד בצרפת. בהולנד היקף התמותה בקרב מהגרים הוא פי 1.5 לעומת מי שנולדו בהולנד.

ישנן מדינות שמאפשרות נגישות לשירותי רפואה דחופה ולבדיקות נגיף הקורונה גם לזרים ללא סטטוס, בהן ישראל, בלגיה, צ'ילה, פינלנד, צרפת, גרמניה, הונגריה, לוקסמבורג, מקסיקו, פורטוגל, שווייץ וספרד, שאף ביטלה את הצורך להצטייד במסמכים מתאימים. יותר ויותר מדינות עושות פעולות יזומות בהסברה בשפת המהגרים, בקהילות שלהם, באמצעי הנגשה למהגרים ולעובדים הזרים שמתקשים בחיבור הטכנולוגי ובאמצעים הדיגיטליים המשמשים לתקשורת עם הביורוקרטיה הגלויה והסמויה. חסימת נגיף הקורונה הפכה לסכנה משקית למדינות שלא רוצות ליטול עוד סיכונים. בקנדה יש נגישות לכל שירותי הבריאות ללא קשר למעמד המטופל, כך גם בחלק ממדינות אוסטרליה.


גם בישראל


שוק העבודה והתעסוקה לחוץ בישראל בגלל ההגירה החוקית והלא חוקית, כפי שקורה בכל המדינות העשירות. היום  ישראל היא אחת העשירות בעולם, ועבור המהגרים, השכר בשקלים (המטבע הישראלי הוא החזק בעולם) הוא שכר עתק במונחי דולר או יורו. כדאיות ההגירה לישראל גוברת ככל שהשקל מתחזק. הכל כנלווה לחידוש הצמיחה המהירה, מעבר לציפיות של כל הגורמים העוסקים בסוגיה. כל אלה הביאו לחידוש הביקוש לעובדים זרים שהם חיוניים לפעילויות במשק הישראלי. הביקוש הוא בעיקר בתחומי הסיעוד לאוכלוסייה הישראלית המזדקנת, או עבודות ידניות פשוטות שאינן מצריכות ידע קודם. בשמונת החודשים הראשונים של השנה ישנה עלייה מתמדת בכניסת עובדים זרים חוקיים לישראל.

לפי אשרות, הכניסות הגיעו לשיא של 5,233 בחודש אוגוסט, ומתחילת השנה נכנסו בדרך החוקית 25,503 עובדים זרים לעומת 18,470 בתקופה המקבילה אשתקד (זה כמובן עדיין נמוך מהשיעור הגבוה יותר לפני תקופת הקורונה - 48,246 בשמונת החודשים הראשונים של 2019). העלייה במספר העובדים הזרים אינה כה ברורה על רקע האישורים המרובים הנדרשים כיום למגייסים עובדים זרים בחו"ל, לא רק במישור הכישורים וההכשרות. דרושה בדיקה ובידוד של הבאים הזרים וההתחייבות שלהם לא להיתקע פה, לא להכות שורש. ייתכן מאוד כי מספר העובדים הזרים שייכנסו לישראל השנה יעפיל גם על מספרם בכל שנת 2019 שעמד על 68,446 (בשנת 2020, בצל מגבלות הקורונה, נרשמו 26,007 עובדים שנכנסו כחוק|). מספר העובדים הזרים החוקיים עם אשרה השוהים כחוק בישראל היה בסוף שנת 2020 115,800, רובם - מעל 80% - אסייתיים, עוד כ־15% מהחלק האירופי של ברה"מ לשעבר. עיקר האסייתים עוסקים בעבודות סיעוד וטיפול באוכלוסייה הישראלית, שתוחלת החיים שלה בעלייה מתמדת והיא בעלת אמצעים. הסינים עוסקים בעבודות בנייה.

הביקוש לידיים עובדות גבר על רקע החל"ת הנדיב שהתארך מעבר לנדרש והביא לכך שהרבה ישראלים לא רצו לחזור לעבודה והרבה לא יכלו לחזור לעבודה כי למעשה מקום העבודה או המשרה שלהם פשוט נעלמו. הישראלים הוותיקים ברובם כלל לא מעוניינים בעבודת ידניות רוטיניות ולא מעניינות, הם מעדיפים חיי רווחה באמצעות מנגנון הביטוח הלאומי של מדינת הרווחה או עבודה צדדית לא מדווחת, ללא תלוש שכר, שהתפשטה כאש בשדה קוצים בשנות הקורונה. במדינות דרום אירופה, ישראל וקנדה, העובדים הזרים הם מחצית מהעובדים בעבודות ביתיות, כך לפי דוח של ה־OECD.


המסתננים במספרים


נגיף הקורונה גרם להמשך הירידה במספר המסתננים השוהים בישראל, בעיקר מאריתריאה (71%) וסודן (20%). נכון שגם חלקם חוסנו, אך אם הישראלים המבולבלים מתקשים להציג תעודת חיסון או תו ירוק, לבטח מתקשים גם המסתננים. למעשה דרישות הבריאות הפחיתו את יכולתם של המסתננים לנוע ולמצוא עבודות קבועות או מזדמנות. מספר המסתננים שנכנסו לישראל ירד בשנת 2020 ב־1,074, ובכך נמשכה מגמה רצופה מאז השיא של 2012, עת שהו כאן 50,000 מסתננים. אשתקד מספרם היה 30,500. עוד שהו בישראל 6,100 ילדי מסתננים שגדלים גם במערכות הישראליות ויהיו כוח עבודה שפיר יותר מהוריהם בתוך מספר שנים. ארץ ישראל גם מבורכת ב"תיירים" ששוכחים לצאת אותה לאחר שלושת חודשי האשרה שקיבלו. מספרם של "השוכחים" ירד בשנת 2020 בכ־10,000 והיה 48,000, לעומת השיא של 139,000 בשנת 2001, כלומר ירידה של 91,000 "תיירים" בין התקופות. עיקר "התיירים" השוכחים שהם צריכים לעזוב - כ־37,300 -  הם מברה"מ לשעבר 1,700 ממצרים, כ־1,700 מוונצואלה המתפרקת וכ־700 מהמדינה החדשה שהקמנו עמה יחסים דיפלומטיים, מרוקו. אם נסכום את  כלל העובדים הזרים ואת ילדי המסתננים, נמצא ששוהים בישראל 195,500 שאינם ישראלים.

תור לחיסוני עובדים זרים (צילום: אבשלום ששוני)תור לחיסוני עובדים זרים (צילום: אבשלום ששוני)


זאת ועוד: לפני חמש שנים העריך הרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט כי מספר השוהים הבלתי חוקיים, שב"ח, הוא 50,000־60,000. כלומר, בישראל פועלים כרבע מיליון זרים כחוק ולא כחוק. ישנה העלמת עין של הממשלות בישראל כלפי הלא חוקיים, פשוט כי אנחנו רעבים לידיים עובדות, בעיקר של עובדי כפיים, בעוד מספר הגבירים והגבירות הישראלים גדל בהתמדה. הממשל הישראל נשבר: רק החודש אישר כניסת עוד רבבת פועלים מעזה, שיא מאז ההתנתקות לפני 16 שנים. כדי לא להתבזות לגבי השינוי במדיניות, קוראים גם לפועלי הבניין שייכנסו "סוחרים". כיבוס מילים.

בהמשך, אם השקט ומעשי הטרור ידעכו, ייכנסו עוד פועלים/סוחרים לענפי החקלאות והתעשייה המסורתית. לעזתים זה כסף אדיר בעוד עבור הישראלים זו הצלה. ישראל שילמה לכלל העובדים הזרים שכר בהיקף של 1.6 מיליארד דולר ברבע השני של השנה. מספר זה כולל את התשלום עבור פלסטינים. בכך חזרנו לרכוש שירותי עבודה מזרים בהיקף שהיה בשנת 2019, טרם נגיף הקורונה.


היתרון הפלסטיני


היתרונות של העובדים מיהודה ושומרון לעומת מהגרי עבודה מעבר לים גדלו בתקופת הקורונה. שיעור התחלואה בקרב הפלסטינים בשליטה, ישראל עוזרת לרשות הפלסטינית לחסן את העובדים הבאים לישראל ואת שאר האוכלוסייה. הפלסטינים, רובם ככולם, חוזרים בתום יום העבודה המייגע לביתם מעבר לקו הירוק. גם אם יחלו יישארו במקום מגוריהם, לעומת עובדים זרים חולי קורונה אחרים שייתקעו בישראל. בעולם נדרשים מקומות מגורים לעובדים הזרים, מה שמגביר את עליית המחירים בשוק הדיור, אף שהמהגרים גרים בצפיפות איומה.

בישראל, הנמצאת במצוקת דיור, אין צורך בדיור. העובדים הפלסטינים לרוב אינם מקימים משפחות בישראל ולא משאירים את צאצאיהם בתוך גבולות הקו הירוק כמו שעושים עובדים זרים אחרים כגון המסתננים. אין צורך להקים בתי ספר לילדיהם כמו לילדי עובדים זרים. מרביתם גם דוברי עברית, עוד מהתקופה שהגבולות היו פתוחים לחלוטין, בניגוד למדינות אחרות שמשקיעות ממון רב בלימוד השפה המקומית, בשיעורים סדורים ולעתים גם מקוונים בגלל נגיף הקורונה, בישראל אין בכך צורך. מנגנון גיוס הפלסטינים מאפשר גמישות בשוק העבודה. אם הביקוש גדל, מגדילים את מספר הרשאים להיכנס לישראל. אם יש האטה, מפחיתים  את מספר האישורים. במדינות אחרות אין מנגנון ויסות אוטומטי כזה, ממש מעבר לפינה. מהגר עבודה או מבקש מקלט לא חוזר למולדתו אפילו אם הוא חי בתנאי עוני וחיים עלובים במדינת היעד שאליה כבר הגיע. המשמעות היא כי ככל ששיעור האבטלה בישראל יורד, בספטמבר כבר ירד ל־5.3%, הגברת הגירת העבודה לישראל למעשה תכביד על המשך הירידה בשיעור האבטלה כי מנגנון הוויסות הפלסטיני שתואר לעיל מקשה על המדידה. גם מספר העובדים הפלסטינים במפעלים וביישובים ביהודה ושומרון הם וסת.  בשוודיה לזרים אין לאן לחזור, לכן 58% מכלל הבלתי מועסקים החדשים בתקופת הקורונה, הם מהגרים. עסקים רבים בישראל למדו בתקופת הקורונה להתייעל, יותר מחשוב, יותר עבודות מקוונות, יותר עובדים רבי־משימות, אבל בעניין ניקיון ואחזקה, כולם זקוקים לעובדי כפיים, כן, במקרה שלנו פלסטינים. אם עבודת הפלסטינים תתרחב גם להארחה, למסעדות ולמלונות, יהיה בכך סיכון בשל נגיף הקורונה. אלה מקומות בעלי פוטנציאל הדבקה גבוה יותר. מטבע הדברים, העובדים הפלסטינים, כמו מהגרים אחרים בעולם, נוטים ללכת פחות לבדיקות רפואיות בגלל העלויות הכרוכות בכך, בגלל ליקויים בידע הנדרש וביכולת הנגישות לשירותי רפואה נדרשים.


מדינת ישראל לא יכולה ככה סתם להגדיל את מספר האשרות לפלסטינים, היא חייבת לעשות פעולות נלוות: להיעזר במלכ"רים כמו במדינות אחרות כדי להנגיש בשפה הערבית את כל הקשור לבדיקות הקורונה ולמידע אחר על המחלה, על חשבון מדינת ישראל. היום אמצעי התקשורת, דרך הרשתות החברתיות, מקילים את הפעולה שהייתה סבוכה בעבר. גם עבור שאר מהגרי עבודה בישראל, על חשבון התקציב, חייבים להגביר את הנגישות והידע לנעשה בתחום הנגיף שאינו מתכוון לעזוב בקרוב, שירותי תרגום חיוניים אפשר לעשות גם באמצעות מלכ"רים לעובדים מתאילנד, הפיליפינים, הודו, סין, סרי לנקרה, נפאל, טורקיה ורומניה. זה לא רק הומני ומתבקש, אלא חיוני לטובת כלל האוכלוסייה. במקביל צריכה להיעשות עבודת הסברה בקרב הישראלים הוותיקים כדי להפחית את העוינות כלפי "הנוכרי", "הזר". עיקרה של שנאת זרים כבר כרוכה בעבודה קשה שדרושה בה סבלנות לאורך שנים, כאשר הקונפליקט הישראלי־פלסטיני ברקע. המשימה הפכה לקשה לאחר המרד הערבי של תשפ"א. כן, אפילו עם רע"ם חברת הקואליציה המלאכה מייגעת וכמעט בלתי אפשרית.

על רקע חוזקה של ישראל צפויה השנה הקרובה להיות מאופיינת בעלייה בשיעור העולים לישראל, יותר עובדים זרים ברישיון, יותר "תיירים" שישכחו לעזוב, יותר פלסטינים מיהודה שומרון ורצועת עזה ויותר סינים לענף הבנייה. נקווה שלגל זה לא יצטרפו גם מסתננים.