ריצה למען מטרות טובות, כמו יוזמות ספורטיביות שצצות מפעם לפעם כדי לגייס תרומות עבור עמותות וארגונים, כבר לא ממש מרגשים אף אחד. בישראל פועלות כמה וכמה קבוצות ספורט שרצות ומתאמנות לטובת מגוון מטרות חשובות. אבל לא הרבה קבוצות כאלה יכולות להתגאות בעובדה שגייסו לא פחות מ־7 מיליון שקלים, במקרה הזה למען ילדים חולי סרטן, ועוד היד נטויה.
איך הכל התחיל, ומה מביא אנשים מן היישוב לאתגר את עצמם בתחרות קשוחה אף יותר מאיש הברזל? תשאלו את אלון כהן, מנכ"ל פרינטר סנטר, קפטן הנבחרת וחובב ספורט מושבע, שהחל להשתעשע בכל מיני מרתונים ותחרויות מאתגרות אחרות בהרי ירושלים, עד שהבין שמרוץ קשוח יותר קיים בעולם. "היינו חמישה פסיכים מהקרוספיט. התאמנו חצי שנה, והבנו שיש פה מרוץ אתגרי שמעמת אותך עם הפחדים הגדולים ביותר שלך. מצבי קיצון של קור, גובה, אתה עלול להתחשמל, ואפילו חלילה להיפצע, אבל כל זה רק אתגר אותנו יותר". להבדיל מתחרויות, כאן אין משמעות לתוצאה, אלא למאמץ הקבוצתי, ועל כל קבוצה להתחיל ולסיים בהרכב מלא. "התחלנו לחשוב על כך שזה קטע מחבר מאוד בין אנשים ומוציא מהם דברים אחרים", מסביר כהן. "תחשבי על עובד שמסתובב ליד הבוס שלו: ביומיום הוא מתנהג כמו שמצפים ממנו, אבל במצבים מאתגרים הוא שוכח שהוא הבוס, וכך נחשפים צדדים אחרים".
כהן פנה לקהילת העסקים הקרובה אליו, ובהרצאה שהעביר באחד הכנסים הוא הצליח לגייס 16 מנהלים בכירים שירוצו וייצאו איתו לדרך. "רוב הקולגות שלי מגיעים מתחומי הטכנולוגיה ומערכות המידע, וכיוונתי גם לאנשים שספורט אתגרי עשוי להתחבר אליהם. גייסתי אותם, ויצאנו לדרך מתוך הבנה שאנחנו עומדים לגייס כסף עבור גן הילדים הזה. בשנה הראשונה הצלחנו לגייס 120 אלף שקל ועפנו לשמיים. מי היה מאמין אז שנגיע לסכומים שאנחנו מגיעים אליהם היום".
כשכהן אומר שצריך לגייס סכום מסוים של כסף כדי להישאר בנבחרת, הוא לא משקר. גיוס האנשים צריך להביא בחשבון כמה פרמטרים. "אנחנו מגייסים נבחרות של 50 אנשים. לקו ההתחלה מגיעים 40, והם נופלים מכל מיני סיבות, למשל כושר גופני שאינו מספיק או אי־עמידה ביעד התרומות של כל משתתף בנבחרת, שעומד על 30 אלף שקל. המטרה היא לגייס אנשים מכל מיני מגזרים ולא רק מהמגזר הטכנולוגי. יש לנו מנתחים, עורכי דין, ואנשים מתחומים שונים שאנחנו מזהים שיש להם את הדנ"א של הנבחרת שלנו והם יכולים להביא תרומות".
כהן מוסיף שהאתגר התחרותי מתנהל בדיוק כמו עסק, "וזו הסיבה שאנחנו מצליחים בכל שנה לשבור את השיאים של עצמנו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה כספית. מי שלא עומד ביעדי גיוס הכספים, לא נוסע. בחו"ל, לצורך העניין, יעד הגיוס הוא 300 פאונד לכל מתחרה, שמקבל גם כרטיס מסובסד לתחרות. אצלנו היעד הוא 30 אלף שקל ואנחנו מממנים לעצמנו הכל מכיסנו הפרטי".
הראיונות לנבחרת נעשים ממש כמו ראיונות עבודה, ויש תוכנית אימונים. מי שמתקשה בגיוס, מקבל עזרה והדרכה מהקבוצה, שמתנהלת כמו מנטורינג אחד גדול למנהלים. "לפני שנה הגיע מנתח פה ולסת שהציע לגייס חברה של כלי רכב ולעשות בדרום הארץ מרוץ מכוניות. כל אחד שילם 1,500 שקל דמי השתתפות, וביום אחד הוא סגר את היעד של 30 אלף שקל. מובן שיש אנשים שמצליחים לעשות מסיבות התרמה ואירועים, ויש כאלה שצריכים לאסוף שקל לשקל ולמכור ברחוב נרות לחנוכה.
שי גוטמן, סמנכ"ל טכנולוגיה וחדשנות ב־UPS ישראל, סוגר את השנה השביעית בנבחרת ומסביר מה לו ולבוץ: "אני חובב ספורט, ועשיתי כמה תחרויות של אנשי ברזל. אבל כשאלון הגיע אליי עם הרעיון המטורף הזה, הבנתי שיש פה, מלבד לאתגר האישי, גם ערך התנדבותי שלא מסתכם רק בגיוס הכספים. אנחנו מעורבים גם בחיי הילדים עצמם ובחיי המשפחות שלהם. עשינו תוכנית מנטורינג לבוגרים מחלימים מסרטן שרוצים לחפש עבודה או להתניע מחדש את הכושר ולחזור לחיים. הולכים איתם ללונה פארק ועוד. יש פה הקבלה גדולה מאוד לאתגרים העסקיים שאיתם כל אחד ואחת מאיתנו מתמודדים עמם בעבודה, ודרייב של לסמן מטרות ואתגרים ולשבור את השיאים מחדש. ויש פה גם ערך חברתי וחוסן שאנחנו מפתחים כקבוצה מאוחדת. האוסף האנושי שמרכיב את הנבחרת, שבא מצמרת הניהול במשק הישראלי מדיסציפלינות רבות כל כך, הוא הכוח הגדול של הנבחרת. הזכות היא שיש לעמותה את הנבחרת הזו, והלוואי שישכפלו את המודל הזה לעמותות נוספות בארץ".
אל תחשבו שאין נשים בחבורה. עדי זמיר, מנהלת Amoon-Roche - שותפות עסקית בין חברת רוש העולמית לקרן אמון הישראלית, לפיתוח טכנולוגיות דיאגנוסטיקה חדשניות בישראל, שייתנו מענה לצרכים קליניים גלובליים - משתתפת זו השנה הרביעית בנבחרת. היא מספרת שהגיעה אליה ונשארה בה קודם כל בזכות החברים.
"כשדיברתי עם אלון על הצטרפות, אפילו לא רצתי קילומטר אחד. שי בנה לי תוכנית, ואני בכלל שנאתי ריצה, אבל המשכתי להתמיד בזכותם. יש פה קטע חברתי חזק, אתגר שהוא פיזי ומנטלי. בשנה הראשונה, למשל, אפילו לא ידעתי איך מביאים את הכסף. בסטארט־אפים אני יודעת לגייס כי המנגנון עובד אחרת. פה, בהתחלה הייתי מפרסמת מארזים למכירה, ואיש לא היה קונה. אבל לאט־לאט התחברתי לרעיון העמותה, בעיקר כאמא שמבינה עד כמה השגרה החינוכית והחברתית חשובה לכל ילד באשר הוא. למדתי שיש את הדרכים המקובלות יותר לגייס: ללכת לארגונים ולהגיש בקשה לתרומה, ויש כאלו שעושים מאץ' לכסף. יש מי שמארגנים פעילויות משלהם וקונים כרטיס שהוא תרומה. יש לנו מכירת מארזים בחנוכה ובפורים, יש בתי ספר וגנים שמשתפים איתנו פעולה, וזו המון התעסקות. אנחנו לוקחים את זה על עצמנו ובונים מערך שילוח איך להביא לכולם. אנחנו משלבים בזה את הילדים. את כל הזמן עובדת בזה, ואת פוגשת אנשים ומספרת להם".
גוטמן: "הדינמיקה חשובה במאמץ לגיוס ולתרומה. את יכולה לבוא ולתרום וללכת הביתה, אבל פה יש תהליך שאנחנו בונים ויוצרים מאפס. מה שהופך אותנו לשותפים חשובים בדבר הזה. והבוץ? הוא רק הצ'ופר בסוף".
גם אריאל סלפטר - עד לפני כמה ימים - סמנכ"ל חטיבת ה־One Commercial Partner וחבר הנהלה במיקרוסופט ישראל, ובקרוב בכיר בחברת גוגל - משתתף בנבחרת זו השנה השישית. הוא הצטרף אליה לאחר שהתנדב כמה שנים בעמותת אתגרים והבין שהחיבור לאנשים הוא קלף מנצח. "אנשים רואים את הנתינה ומרגישים חלק מזה. ההבנה שאנחנו פה בעולם לא רק כדי לעבוד קשה, להתפרנס ולהצליח, אלא גם כדי להוקיר ולסייע ככל שביכולתנו לאלה שלא שפר עליהם מזלם. וזו גם הדרך לחבר את העובדים שלי לכך. העובדים של מיקרוסופט הצליחו להרים תרומה של יותר מ־70 אלף שקל מכיסם הפרטי, להתחבר לעמותה, לדבר עם אמהות לילדים חולים. יש גלגל תנופה של עובדים בתעשיית ההייטק שמחפשים לעשות משהו מעבר. וכמובן, באופן אישי אני גם ספורטאי, וככזה אי אפשר לא להנות מהטירוף שקורה פה. מדובר בתמהיל אנושי מכל רחבי הקשת ומכל רחבי הארץ. מבאר שבע ועד חיפה, וכל הדרך באמצע, אנשים מביאים את הצבע שלהם - וזה מה שיפה. אנשים שונים עם מטרות שונות, שכולם נרתמים לעשייה ולתרומה".
גן הילדים הסטרילי שנחנך בשנה האחרונה מומן ביותר מ־60% מתרומות שגייסה הנבחרת. "גן הילדים נמצא מול סורוקה, ומשרת שליש מהילדים החולים בסרטן במדינת ישראל, באזור הדרום" אומר כהן. "מדובר בגן דו־לאומי, והמטרה הבאה היא גן רב־לאומי בירושלים וגם חיפה על הפרק. שמנו לנו למטרה שעד 2026 לא יהיה ילד חולה בישראל שזקוק לגן הסטרילי הזה ולא תהיה לו את האפשרות לקבל את השירותים הללו. המטרה היא לא רק להקים את גני החלומות, אלא גם לסייע למחלימים מעל גיל 17 להשתלב מחדש בחיים, להמשיך להתנדב בקייטנות, וכמובן - להגביר את המודעות לגדולים מהחיים".
התרעות פיקוד העורף