הארנונה תקועה בעידן הספונג'ה: כך תהליך חשוב נשאר מאחור

בסיום החקיקה של תקציב המדינה נעלמה לחלוטין היוזמה לרפורמה בארנונה, שהוצגה כמכשיר חשוב לריסון מחירי הדירות והקלה ביוקר המחיה. מה שנותר הוא דוח להסדרת הכאוס בתחום, שנקבר כבר עשור אצל שרי הפנים

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
מגדלי בסר בבני ברק
מגדלי בסר בבני ברק | צילום: גילי יערי, פלאש 90
2
גלריה

גם כאשר פותחים את המעטפה שמגיעה מהעירייה ובה שובר התשלום הדו־חודשי של הארנונה, לכל היותר מציצים בשובר כדי להיזכר בשטח הדירה ולוודא שלא חל שינוי בגובה התשלום הנדרש. אבל מי מתעמק בשיטת המדידה או בתעריפים השונים של המחיר השנתי למטר מרובע בדירה בערים שונות?

ברוטו־נטו: השטח הנמדד הוא החלל בין הצדדים הפנימיים של הקירות החיצוניים.

נטו־נטו: השטח נמדד בין הצדדים הפנימיים של הקירות החיצוניים, תוך קיזוז נדיב של השטח שעליו בנויים הקירות הפנימיים של הדירה. זהו השטח שאפשר להגיע אליו עם מטאטא ומגב, ועל כן הציניקנים שבין מומחי הארנונה הדביקו לו את הכינוי "שטח הספונג'ה" (תל אביבים הירגעו – זו השיטה בעיר).

אחד האבסורדים הבולטים בתחום הארנונה המסחרית ניצב בדרך בן־גוריון, רחוב שהקטע הצפוני שלו מפריד בין רמת גן לבני ברק, ובהמשך, בחלקו הדרומי, הוא מפריד בין גבעתיים לרמת גן. בקטע הצפוני, משני צדי הרחוב, ניצבים, זה מול זה, שני מגדלי משרדים זהים לחלוטין של חברת בסר.

עו"ד הנריק רוסטוביץ', מומחה בארנונה עירונית, ערך את החישוב הבא: תעריף הארנונה של משרד ברמת גן הוא 357 שקל למ"ר בשנה, ובבני ברק הוא 326 שקל למ"ר לשנה. התעריף ברמת גן הוא לפי מדידה של השטח נטו, ואילו בבני ברק מייחסים לכל משרד גם חלק יחסי בשטחים המשותפים, שהם כמחצית משטח המשרד.

התוצאה: משרד בשטח 100 מ"ר בצד של רמת גן יחויב ב־ 35,700 שקל בשנה, ומשרד זהה בגודלו בבני ברק ישלם 48,900 שקל בשנה. בקטע הדרומי של הרחוב, המפריד בין גבעתיים לבין רמת גן, יש אבסורדים דומים.

השיטה שהוצעה: ייקור הארנונה למגורים ב־1.5% בשנה למשך עשר השנים עד 2032 ומנגנון התייקרות התעריפים, ובד בבד - הוזלת הארנונה העסקית ב־10% החל מ־2022 ומנגנון הוזלה שנתי נוסף. ראשי הערים הרימו גם גבה וגם טלפונים נזעמים למשרד הפנים.

העיסוק בארנונה נוגע בליבת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי. העיריות מכינות צווי ארנונה שנתיים, ושר הפנים מאשר או לא מאשר. שינויים מוצעים למשל בסיווגים, בפטורים ובהנחות לאוכלוסיות מסוימות. בפוליטיקה הזו, לכל שר פנים יש העדפות משלו וחישובים משלו בנוגע למאזן יחסיו עם עירייה כזו או מועצה אזורית אחרת ובנוגע לאוכלוסיות שקרובות או לא קרובות ללבו.

כמה אירועים הצחיקו את חברי הוועדה. בעל מסעדה ענקית קבל על כך שכל השטח בבעלותו מחויב בארנונה מסחרית יקרה, אבל את המטבח הגדול הרי צריך לחייב בארנונה זולה בהרבה, לפי סיווג של תעשייה. קצין בכיר בשירות בתי הסוהר התייצב בוועדה, הציג גרסה מודרנית של "דילמת האסיר", וטען כך: אנחנו מוציאים את האסירים שלנו מהתאים לטיולים וספורט בחצרות הכלא, אבל התעריף של "חצר מגודרת" גבוה הרבה יותר מאשר התעריף ל"חצר לא מגודרת". אני רוצה לחסוך, אז אולי נוריד את הגדרות בחצרות של בתי הסוהר?

בוועדה נערך גם דיון בשאלה אם שרי אריסון זכאית להנחה ניכרת בארנונה הביתית שלה, שכן היא אם חד־הורית. הדיון הזה הוליד עיון ברעיון שיש מקום להכפפת פטורים והנחות למבחני הכנסה.

רעיון רדיקלי שעלה בוועדה, בתמיכת משרד האוצר – המעביר בכל שנה לעיריות מענקי איזון בגובה 3.3 מיליארד שקל – היה ביטול הארנונה העירונית והעלאה של המע"מ הכללי ב־1.5%־2%. הכספים יועברו לרשויות המקומיות לפי מפתח אוניברסלי, בקריטריונים שוויוניים, ובכך אפשר לנטרל את בעיית התעריפים, את הוצאות הגבייה ואת הבעיות של סכסוכים אזוריים, למשל יישובי ים המלח העשירים בארנונה לעומת שכניהם בדימונה, במעין צדק חלוקתי.

יש בעניין זה ויכוח מי מהמסים רגרסיבי יותר ופוגע יותר בחלשים. עוד רעיון מרחיק לכת היה לקבוע את הארנונה לפי הערכה מוסמכת של שווי הנכס ולא לפי השטח, בדיווח מעודכן בכל חמש שנים (ישמחו השמאים).

איילת שקד
איילת שקד | צילום: יונתן זינדל

ואלה שמות שרי הפנים שקיבלו את המלצות ועדת ברזילי, ובמצוות אנשים מלומדה קראו לחברי הוועדה לדיונים, שבתחילתם מחמאות לוועדה ובסופם קברו את ההמלצות עמוק עוד יותר במגירה. לפי הסדר: מאיר שטרית, אלי ישי, שהתעניין במיוחד בתעריפים ובפטורים ל"מוסדות לימוד", גדעון סער, גלעד ארדן, סילבן שלום, אריה דרעי (תומך נלהב בהנחה ניכרת למשפחות מרובות ילדים, שוויתר על הפגישה עם חברי הוועדה, והגדיל לעשות בהקמת ועדה פנימית במשרד הפנים "לבחינת המלצות ועדת ברזילי", שעקבותיה נעלמו).

כיום ההמלצות מעלות אבק במגירה של איילת שקד. הרושם של חברי הוועדה היה שיותר משראשי העיריות חוששים משרי הפנים, דווקא שרי הפנים חוששים מראשי העיריות.

על הרעיון הזה אפשר לצטט, רק בחצי חיוך: "הפוך, גוטה, הפוך". אולי צריך אפילו לקבוע ארנונה מופחתת לדירות כאלה, שהרי בעליהן אינם שוחקים את המדרכות, אינם משתמשים בגינות הציבוריות, כמעט אינם מייצרים זבל וכדומה.

בשורה התחתונה: בין שרי הפנים וראשי העיריות מתקיים מתח מתמיד בנוגע לסמכויות, והוא מגיע עד כדי מאזן אימה, וככל שיחסים אלה אינם מגיעים להסדרה מתקבלת על הדעת, אין סיכוי לרפורמה בארנונה. בלי טיפול והתחמקות של עשר שנים מדיון רציני בהמלצות ועדת ברזילי ומקבלת החלטות בבעיות היסוד בתחום שיש להן חשיבות גדולה ביוקר המחיה, הארנונה עדיין תקועה בעידן הספונג'ה.

תגיות:
ארנונה
/
שר הפנים
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף