חשבתם שרוחות המלחמה המנשבות בין אוקראינה לרוסיה נוגעות רק לאזרחי שתי המדינות? חשבו שנית. האיום הרוסי לפלוש לאוקראינה מייצר אפקט כלכלי דרמטי, בין השאר, על מחירי התוצרת החקלאית המיובאת לישראל מהארצות הללו עם דגש על גרעינים וביצים. המשמעות עבור תושבי ישראל עלולה להיות עלייה כואבת במחירי המזון . זו לא נבואה בעלמא. כבר חווינו זאת על בשרינו ולחמנו בעבר. 

ב-2014, בסבב הקודם להתגברות המתיחות בין שתי המדינות, התרחשה עליית מחירים מסיבית של החיטה והתירס בעולם. רוסיה ואוקראינה מייצאות ביחד כ־29% מהחיטה בעולם, ואוקראינה הינה היצואנית השלישית בגודלה בעולם של תירס. סביר להניח כי הסלמה משמעותית יותר תוביל לזינוק נוסף במחירי סחורות אלה, דבר שיוביל לעלייה נוספת של מחירי המזון הן בארץ והן בעולם.

שלא לדבר על הייבוא ארצה של סחורות חקלאיות נוספות. 15% אחוז מהחיטה המיובאת ארצה הינה ייבוא מאוקראינה, ייבוא של חמאה וממרחי תוצרת חלב, גבינות מעובדות, פירות יבשים, ירקות קפואים וכמובן דגים. כלכלנים רבים מזהירים כי פלישה אפשרית של רוסיה עלולה להגביר את השיבושים בשרשראות האספקה שתוביל לעלייה במחירי הנפט והגז שיגבירו את הלחצים האינפלציוניים בטווח הקצר.

חשש נוסף נוגע לשאלה מה יקרה לנמלים אוקראיניים ורוסיים בים השחור, שהם שערי היצוא המרכזיים למשלוח תבואה ותוצרת חקלאית לארצנו. כל נזק אשר ייגרם לתשתית של נמל או הפרעה למשלוחים, עלול להשפיע באופן מתמשך עד לעונות הקציר בעתיד הלא רחוק. 
ואצלנו בארץ ה"עסקים כרגיל". 


ממשלת ישראל חיה במגמה הפוכה. במקום לחזק ולשמר יכולת ייצור מקומי והבטחת בטחון מזון בעת משברים כאלה או כפי שהיה בגל הראשון בקורונה, הרי שבחוק ההסדרים האחרון היה ניסיון מצדו של שר החקלאות לבטל את התכנון בענף ההטלה. משמע, במקום גידול של חקלאים מישובי גבול הלבנון, שיספקו תוצרת טרייה ורציפה ברוב ימות השנה, יעבור המנדט לידי שליטתם של טייקונים ויבואנים בלעדיים בעיקר מאוקראינה והענף יהפוך לשוק ריכוזי ותלותי בייבוא. 

את זה לא רק אני גורס, אלא גם מומחים באוניברסיטה העברית, שקבעו כי רפורמת החקלאות בצומח אותה מנסה לקדם שר החקלאות, תביא לתלות עצומה של המדינה בייבוא תוצרת חקלאית בהשוואה להיום ובנוסף תפגע אנושות באזורי קו העימות עם דגש על חקלאי עוטף עזה, הגליל והגולן.

נדמה שאנו מתעקשים לבצע שוב ושוב את אותה הפעולה של החלשת הייצור המקומי ומצפים לקבל תוצאה שונה כל פעם מחדש. זה לא יקרה. נקודת המוצא חייבת לראות את החקלאות הישראלית ככזו שנותנת את החוסן התזונתי והעצמאות הכלכלית של ישראל. עלינו ללמוד וליישם את מדיניות ה-OECD כלפי החקלאות שבמרכזה שלושה עקרונות מרכזיים: חיזוק חוסנה של החקלאות המקומית, חיזוק הגנת הסביבה ושיפור איכות החיים במרחב הכפרי . 

לעומת זאת, ברפורמה המוצעת בחקלאות המטרה היא אחת: הורדת המחיר לצרכן בטווח הקצר בכדי לגזור רווח פוליטי. לנו ברור שבטווח הארוך חשיפה לייבוא, אשר מעמידה את החקלאי הישראלי בתחרות לא הוגנת בצד התשומות אל מול חקלאי טורקיה וירדן, תביא לסגירת המשקים החקלאיים בעשרות גידולים ולתלות בייבוא. 

התוצאות של זה יהיו שהצרכן הישראלי ישלם ביוקר ברשת השיווק, והמדינה תהיה ללא ייצור מקומי של תוצרת טרייה של פירות וירקות, דבר אשר יורגש מיידית במשבר העולמי הראשון, ויתבטא במחסור במדפים ובעליית מחירים. בעידן שבו ביטחון המזון כולל לא רק כושר ייצור מקומי אלא גם תלות בייבוא, השפעת מגפות, שרשרת אספקה וטרור ביולוגי נדרשת גישה זהירה ומאופקת. 


כמי שנולד וגדל במושב בעוטף עזה אני מכיר מקרוב את הנחישות בה ממשיכים לגדל עגבניות, פלפל, אבוקדו ובננות, תחת ירי רקטות ושיגור בלוני אש. קוראים לזה ציונות. ודור ההמשך בעוטף עזה ממחיש זאת הלכה למעשה יותר מכולם. כך מייצרים רצועת ביטחון אזרחית וביטחון תזונתי לעתיד. 

הלכה הקורונה, באו רוחות מלחמה ונדמה שלא למדנו כלום. אנו בעד רפורמה בחקלאות ואף הצגנו מסמך מאוזן שמטיב עם הצרכן והחקלאי ומתנגדים לרפורמה שתפגע בחקלאות בעוטף עזה, בגליל ובגולן .

אנו שבים וקוראים לראש הממשלה נפתלי בנט להחזיר את כולם לשולחן המשא ומתן, ולגבש יחד רפורמה מאוזנת אשר תבטיח את רציפות העיבוד עד התלם האחרון, שמירת השטחים וביטחון המזון לדורות הבאים. אסיים בדבריו של מפקד אוגדת עזה לשעבר, האלוף במיל' ישראל זיו: ״אם לא תהיה פה חקלאות יצטרכו להעמיד פה עוד אוגדה, החקלאים הם החיילים והקצינים בצבא הקיום שלנו״.

הכותב הוא מזכ"ל תנועת המושבים ויו"ר התאחדות חקלאי ישראל