מי אני: יובל סמט בן 39 מנהל שותף ב"רייז אפ"

יודע להקשיב בהקשבה פעילה, מאמין בקואוצ'ינג ומאומן כבר הרבה שנים. גלגל התנופה הפנימי שלי הוא לתת לאדם לצמוח. אני חווה את עצמי כקצה של קרחון, מאמין בהתפתחות בלי גבולות ומדבר הרבה שפות, משפת רחוב ועד שפה של ג'נטלמן. אני חושב שמנהל מוצר צריך לגלות חמלה ואמפתיה ללקוח ולחוש מה שהוא חש.

שורשים: הוריו של אבא מפולין, שניהם היו נשואים לפני מלחמת העולם השנייה. סבא, קומוניסט גדול שהאמין באמא פולין, גויס לצבא האדום ואיבד את אשתו ושני ילדיו במחנות. סבתא נחשדה בריגול, נשלחה לסיביר ואיבדה את בעלה. הם הכירו אחרי המלחמה, התחתנו והתפרנסו מחייטות. "סמט", במקרה או לא, פירושו קטיפה. אבא נולד בוורוצלב, ובשנת 1957 הם עלו לארץ, הגיעו לחיפה ונשלחו למעברה בחבל התענכים, שם היו חמש שנים, עסקו בחקלאות, רכבו עם סוס ועגלה לעפולה כדי למכור את מעט התוצרת שלהם והתפרנסו בקושי. משם עברו לת"א וחיו בצניעות בדירה בדמי מפתח בין הנגריות של אזור יד חרוצים.

הצד של אמא ממצרים. בסוף שנות ה־ 50, אחרי הפרעות שפרצו שם, המשפחה הגיעה לישראל עם ארבעת הילדים והתיישבה ברמתיים. סבא עבד בסוכנות היהודית, וסבתא הייתה עקרת בית. אמא עזבה את בית הספר בגיל 16 והתחילה לעבוד בעבודות אדמיניסטרטיביות. עד היום היא עובדת בחברת סניטציה.

אבא גדל בתל אביב, למד בתיכון ועבד ככרסם בפס הייצור בתעשייה הצבאית. בנאדם מבריק ויצירתי, עם ידיים נפלאות, שקיבל פרסי הצטיינות. בגיל 50 הפך לטכנאי מחשבים, אחר כך הלך ללמוד ב"תדמור", הפך לטבח ועבד ב"טורקיז". ב–2012 הוא התחיל לפרסם סרטונים ברשת ופתח ערוץ יו־טיוב. יש לו כמעט עשרת אלפים עוקבים, והוא מעלה בכל יום סרטון לרשת. כשאני רוצה לתת בעבודה דוגמא למסירות, אני מספר את הסיפור שלו. ההורים נפגשו בדרך לים, כשנסעו במונית משותפת עם הנהג המפורסם שנראה כמו אלוויס פרסלי.

הילדות שלי: גדלנו בפ"ת, שאליה עברה המשפחה של אמא, בשכונה די קשה ליד השוק. דירה של 40 מטרים, שלושה אחים, אני האמצעי. ההורים נתנו לנו את החינוך הכי טוב. לא היה שקל, אבל הם גירדו כסף וקנו לנו מחשב, וזה מה שסלל לנו את הדרך. שלושתנו גרנו יחד בחדר עם מחשב. האחים שלי היו הרבה יותר בעניין שלו ממני. אמא שרה לנו שירים, סיפרה סיפורים לפני השינה ושיחקה אתנו בכל משחק שיש, ואבא עבד במפעל עד הלילה. אני שייך לדור ה"זקניאלס", ה"מילניאס" המבוגרים של שנות ה־80', שבאו ממציאות כלכלית די קשה ורצון להצליח.

הייתי ספורטאי, שיחקתי כדוריד הרבה שנים, ואז כולנו נשאבנו לאומנויות לחימה, מה שהיה יעיל בפ"ת של אז. כשאבא הפך לטכנאי מחשבים הוא קנה לנו מחשב ב־20,000 שקלים מכספי הפיצויים שלו, כדי שנוכל לבנות מודלים בתלת־מימד. הוא היה מביא לנו חלקים של מחשבים. בשלב מסוים היו לנו שלושה מחשבים בחדר, והיינו יושבים על הברכיים בחדר הקטן בקיץ, בלי מזגן, ומתכנתים.

למדתי בתיכון מחשבים וכימיה ורציתי להיות פרמדיק - הכי קרוב לאבא, שהיה חובש בצנחנים במלחמת יום כיפור וב"שלום הגליל". אמא שלחה מאחורי גבי טפסים לממר"ם, וכשהגעתי לשם הייתי מדוכא, כי לא הבנתי שהצבא יכול להיות קפיצת מדרגה לחיים. הייתי קצין הפעלה, ילד צעיר עם תקציבים גדולים, ושם התחלתי את הקריירה שלי כמנהל מוצר. יצאתי לקורס קצינים, והקצונה עזרה לי למצוא את המנהיג שבי. אחרי חמש וחצי שנים השתחררתי, ויום למחרת התחלתי את שביל ישראל.

קריירה: בגלל הספורט רציתי ללמוד פיזיותרפיה, והיה לי חלום לחבר אליה את הטכנולוגיה. מישהי מהתיכון סיפרה לי שכבר אז כתבתי על פתק שאקים סטארט־אפ עם האחים שלי. אני אוטודידקט, מעולם לא למדתי באוניברסיטה. כשחשבתי להתחיל ללמוד לפסיכומטרי, חבר התקשר ואמר לי "בוא לקומברס, תטייל בעולם", וככה התגלגלתי להייטק ואני שם כבר 17 שנים. הסתובבתי בעולם, למדתי הרבה, אבל עזבתי כשהבנתי שלא משנה כמה אצטיין - שם אני עץ נטוע בתוך דלי.

אחי הקטן משך אותי ל"לוגיה", ספקית התוכן של סלקום, שם פגשתי את רוברט אנטוקול, שייסוד את "פלייטיקה" והפך לאבא מקצועי. טסתי לדרום־מזרח אסיה: הודו, פיליפינים, וייטנאם, וראיתי שם עוני מרוד, ילד שיצא מבור ביוב, פערים בלתי נתפסים בין העושר והמערביות של מנילה, לאנשים שחיים במזבלה.

ואז נתקלתי בספר "עולם ללא עוני" של מוחמד יונוס, זוכה פרס נובל לשלום, שנלחם בעוני בבנגלדש בעזרת מתן הלוואות. אמרתי ליעלי "אורזים וטסים לבנגלדש", רק שלא יכולנו להיכנס לשם. היה לי ברור מה שאני הולך לעשות כשאהיה גדול וכשהתחלתי את הקואוצ'ינג. היה לי ברור מגיל 26 מה אני רוצה לעשות בדיוק. כתבתי תוכנית לשבע שנים קדימה והיא עדיין רלוונטית.

יעלי: אשתי. מורה ליוגה ומטפלת ברפלקסולוגיה. היא נולדה בבוגוטה, כשהמשפחה הייתה שם בשליחות, עלתה בגיל שלוש והתפתחה לספורטאית מכשירים מחוננת. היא עשתה קריטריון אולימפי ב־96' ולא טסה לאולימפיאדה, מה ששבר אותה. היא עברה לברזיל, וכשחזרה היתה מד"סית בווינגייט. הכרנו במסיבה כשהייתי בן 24 והיא בת 25, גידלנו זוגיות צמודה, וכשהוריה טסו לאורוגוואי היא נשארה בארץ ועברנו לגור יחד. היא עבדה בבטר פלייס עד שעברנו לשוודיה, וכשחזרנו היא מצאה את היעוד שלה ושינתה כיוון, ואני גאה בה מאוד. יש לנו זוגיות מעולה, אנחנו גרים בת"א, ויש לנו את עמית ואיתן.

אנלייזד: רציתי להקים משהו עם האחים שלי. מיד אחרי שיעלי ואני התחתנו יצאנו לסופ"ש רומנטי, והתאפקתי עד שחזרנו הביתה להגיד לה שאני עוזב את לוגיה, את הסמנכ"לות והמשכורת היפה, והיא בטח לא הבינה מה נפל עלי. יום למחרת ישבתי על קפה עם אחי הגדול, שעבד בפייפאל בסן חוזה, והחלטנו להקים חברת ייעוץ. ההתמחות שלו הייתה ניתוח של מידע פיננסי, ובאמצעותו לדעת מי מנסה לרמות ברכישה ומי לקוח לגיטימי. הבנו שיש צורך בעולם לידע הזה, והחלטנו לכוון אותו לסליקה בכרטיסי אשראי. אחרי ארבעה חודשים חברת קלארנה השוודית רכשה אותנו. עשינו אקזיט ונשארנו עם אחוזים בחברה.

שוודיה: נשארתי בחברה מתוך הסכמה שנמשיך לנהל אותה ברוח של סטארט־אפ. אחרי 55 טיסות לשוודיה החלטנו לעבור לשם. אחי התחתן עם שוודית, ואנחנו התמקמנו בשטוקהולם והיינו שם שלוש שנים. החוויה בחברה עם צמיחה פנטסטית כמו קלארנה זה כמו לרכוב על גל בצונאמי - כשאתה מרגיש שאתה בשליטה, בא גל יותר גדול. היו תחתיי 450 עובדים, אבל מוחמד יונוס היה לי באחורי התודעה, ורציתי להשפיע ולעשות טוב לעולם, למנף את הידע שרכשתי שם לשינוי חברתי.

ישראל: כשחזרנו לקחתי שנת שבתון. נפגשתי עם אנשים והתחלתי ללמוד את הצרכים של השוק ואיך אפשר לפתור אותם בעזרת טכנולוגיה. הייתי בפגישה אצל רונלד כהן, אבא של תמרה, והכרתי אותה שם, ואת יפתח הכרתי במקביל. שלושתנו רצינו לחולל שינוי חברתי, וככה הגענו לרעיון של רייז אפ.

רייז אפ: פלטפורמה שנותנת לישראלים היום - ובעתיד בכל העולם, לשנות את הסיפור שלהם עם כסף. בעולם יש את העשירים מאוד, שיש אנשים מנהלים עבורם את הכסף, ויש את אלה שאוהבים להתעסק בהשקעות, אבל הרוב המוחלט נלחם לסגור את החודש ולדאוג שהתזרים שלו יהיה חיובי. אנחנו רוצים שאנשים יהפכו מכאלה שהכסף מנהל אותם, לאנשים שמנהלים את הכסף, ולשם כך אנחנו מביאים שילוב של תוכן, קהילה וטכנולוגיה.

למדנו מעשרות אלפי אנשים שהסיפור עם כסף הוא לא אתגר פיננסי אלא מסוגלות עצמית. ארבעת המרכיבים שלה הם פשוטים: תחושת שליטה, תחושת תמיכה, הצלחה אישית, ולראות אנשים אחרים מצליחים כמוך. האפליקציה מנתחת את ההיסטוריה הבנקאית ובעזרתה אפשר לצפות כמה כסף פנוי יישאר אחרי ההוצאות הקבועות, ואיך לשמור על תזרים חיובי. נשיק את רייז אפ בשווקים נוספים כבר השנה, עם משקיעים מדהימים, נהיה סופר־אגרסיביים ונעזור לכמה שיותר אנשים לצמוח.

קהילה: לרייז אפ יש קהילה בפייסבוק של 16 וחצי אלף אנשים שצומחים ביחד ומנהלים שיחות על כל דבר שקשור בכלכלה והוצאות. כשאת הולכת לפגישה בבנק ויש לה קהילה שתומכת בך ומייעצת לך, ויש בה כאלה שמתמודדים עם אותו קושי, זה קל יותר. אנחנו רוצים להיות בכל משק בית בישראל וכבר מנהלים שת"פ עם עיריות בת ים וירושלים.

ארז טל: בחרנו בו לקמפיין שלנו כי הוא דמות מדהימה מבחינת בניית אמון, והתחברנו ערכית כבר בפגישה הראשונה. הוא גם איש עסקים מוצלח, והוא רואה את היכולת להשפיע על החברה הישראלית דרך רייז אפ.

רפורמת הבנקאות הפתוחה: אנחנו שמחים מאוד שהיא עברה, אבל החשש שלנו הוא שהבנקים, שלא יודעים לתת שירות לשחקנים אחרים, כמונו, יערימו קשיים, ושלא נוכל להיכנס למערכות שלהם. יש צורך בוועדת מעקב לוודא שהם עומדים ביעדים של הרפורמה.

יוקר המחיה: יצאתי עם הבת שלי ועם רשימה של 33 פריטים שגיבשנו בקהילה, לעשות קניות בסופר. אני מילאתי עגלה במותגים, והיא בפריטים לא ממותגים. ההבדל במחיר היה 27%, שזה בלתי נתפס. צריך לגרום לאנשים למלא את העגלה שלהם בסופר בלא מותגים, ולהשאיר את עגלת המותגים בקופה לאות מחאה.

פנאי: אוהב טבע, ספורט וטיולים עם המשפחה.
צופה פני עתיד: אני יכול לומר בשמחה שנתקלתי כבר בכמה יזמים ויזמיות שרייז אפ הייתה ההשראה שלהם, וכבר עשינו טוב. אני רוצה שנהיה דוגמא איך אפשר לבנות חברה סופר־מוצלחת עסקית, שמעודדת מוביליות חברתית בישראל ובכלל.

מהייטקיסט למנהל סטארט אפ עם ערך חברתי: הכירו את יובל סמט

יובל סמט גדל בחדר אחד עם שני אחים וזוכר את היום שבו אביו קנה עבורם מחשב מהפיצויים שקיבל. הוא היה כבר על המסלול המהיר להייטק, ואז קרא את הספר ששינה את חייו