בשנים האחרונות עברו קיבוצים רבים בישראל שינויים כלכליים מרחיקי לכת מאז ימי השיתופיות, ובהם תהליכי הפרטה חלקיים או מלאים. אולם, כיום גם הקיבוצים שעוד נותרו שיתופיים מבינים כי מבחינה פיננסית הקהילה צריכה להתנהל כמו עסק: צמיחה, התייעלות והשקעת משאבים נכונה, כמעט בדומה לכל חברה בשוק הפרטי. תתפלאו אולי לשמוע, אך מעטים הם שבילי הקיבוצים שבהם לא נשמעות היום שיחות על דיווידנדים או על אקזיט לעסקי הקיבוץ.

בכל זאת, מדינת סטארט־אפ אנחנו, ותהליכי ההפרטה והשאיפה ליהנות מהרווחים הנצברים מהנכסים המשותפים, כפי שרואים בקיבוצים אחרים, פתחו לחברים את התיאבון. אבל את התהליך שעברו רבות מהתעשיות הקיבוציות עוברים כעת גם הקיבוצים עצמם: הם רוצים תוכנית אסטרטגיה ויועצים ניהוליים, מחפשים השקעות ומקורות להגדלת ההכנסות של עסקי הקיבוץ ומסתכלים לראשונה על השורה התחתונה. הם מבינים שיכולת כלכלית עצמאית תסייע להם לדאוג לרווחת חברי המשק, לפתח את התשתיות ואת מבני הקיבוץ ולהגדיל את המקורות הכספיים של כל חבר בקיבוץ.

אם צריך הוכחה נוספת, מספיק להסתכל על מודעות הדרושים ולראות שהקיבוצים ממנים היום יו"ר ומנכ"ל - שני תפקידים שהיו שמורים עד כה רק למגזר העסקי ועכשיו מבוקשים גם בתנועה הקיבוצית. "הקיבוץ הוא עסק בתצורת חברת החזקות, וצריך להתייחס אליו כאל כזה", מאשרת לימור ברזילי, סמנכ"ל ייעוץ ניהולי ב־AVIV AMCG, החברה הגדולה בישראל לייעוץ ולניהול. "הקיבוצים השתנו ממה שהכרנו לפני 30 שנה, והיום הם מחפשים תוכנית השקעות נכונה, התייעלות ארגונית, שיפור תהליכים וחשיבה כמו בשוק הפרטי".

תמיד סיפרו לנו דווקא את ההפך, שהקיבוץ הוא שותפות חברתית.
"הקיבוץ הוא ארגון שכולל מפעלים, עסקים וענפי שירות וקהילה, ויש לו בעלי מניות שהם חברי הקיבוץ עצמם. צריך לנהל ולהוביל את הגוף הזה בהתנהלות תפעולית של הקיבוץ ושל הקהילה - מהמרכולית, דרך חדר האוכל ועד פינת החי", מסבירה ברזילי.

לימור ברזילי (צילום: יפעת גלבוע)לימור ברזילי (צילום: יפעת גלבוע)

"קיבוצים רוצים לראות כיצד הם הופכים להיות מרכז עסקי רווחי שנותן מעטפת קהילתית לחבריו, ולא רק מרכז קהילתי", אומר רו"ח נדב עובד, שותף בחברת עובד גובי ושות', המתמחה בייעוץ כלכלי ופיננסי ובניהול סיכונים גם למגזר ההתיישבותי. "יש קיבוצים שבזכות השקעות עבר, חלקן מלפני כמה עשורים וחלקן בשנים האחרונות, חווים היום פריחה מדהימה. יש קיבוצים שצמחו משמעותית בעקבות התנהלות נכונה והשקעות חדשות. וקיבוצים אחרים עדיין יושבים על הגדר: המפעל שלהם מדשדש, ואת רווחיהם הם משקיעים חזרה במפעל או לא משקיעים כלל, ולכן הם לא מייצרים עוד אפיקי הכנסה".

הקיבוץ שהתעשר
אחד הקיבוצים שעלה לאחרונה לכותרות בעקבות אקזיט מוצלח הוא אפיקים שבעמק הירדן. אפימילק, המפעל הקיבוצי שמפתח ומייצר מערכות ממוחשבות להגדלת תפוקה ברפתות וזוכה להצלחה מסחררת בעולם, עבר לשליטת קרן פורטיסימו בעסקת מכירה שהכניסה לקופת הקיבוץ כ־140 מיליון שקל.

"אחרי שהוחלט על מכירה נוספת של 25% ממניות מפעל אפימילק שבבעלות הקיבוץ לקרן פורטיסימו, עלה הצורך בניהול תהליך קבלת החלטה מה לעשות עם הכסף מהמכירה", אומר אמיר רומנו, חבר קיבוץ אפיקים ומי שמכהן בתפקיד יו"ר הקיבוץ. "מצד אחד, רצינו להשלים תהליכים ארוכי טווח, כמו שיוך דירות, ייעוד תקציבים לתשתיות והשקעת כסף במגזר העסקי לטובת פיתוח עתידי, כי זה מנוע הצמיחה שלנו; מצד שני, רצינו גם לחלק כסף לחברי הקיבוץ, כדי שגם הם יוכלו ליהנות ממנו".

חלוקת כספים היא נושא רגיש בקיבוצים. איך החלטתם במה יושקע הכסף?
"ניהלנו תהליך של שיתוף ציבור עם גוף מלווה לצורך בניית מסלולי החלוקה, שבו בראש ובראשונה היה צריך לשקף לחברים את המצב הפיננסי ואת האפשרויות העומדות בפנינו. חשפנו את הנתונים והראינו את החשיבות של עסקים חזקים ורווחיים שיסייעו לפתח עוד עסקים שיתמכו בקהילה ויניבו לה תפוקה באמצעות חינוך, תרבות, בריאות וספורט - כל מה שאנחנו מגדירים 'ערכי ליבה' אצלנו. אחרי שהחברים נחשפו לנתונים, הם הביעו את דעתם, ואחד הדברים הבולטים שעלו הוא המשך פעילויות קהילתיות לטיפוח פני הקיבוץ, מפני שנושא האומנות הסביבתית הוא בעורקנו. ואז, כמו בכל תהליך והחלטה בקיבוץ, הלכנו לאסיפה".

היה קשה לשכנע את חברי הקיבוץ?
"אירועים כאלה יכולים ליצור הרבה תסיסה ואדוות שליליות, ופה מונח היתרון באובייקטיביות של גוף חיצוני שיכול להציג את האפשרויות בצורה מקצועית עם שתי ההנהלות של הקיבוץ - העסקית והחברתית. הסברנו באופן ברור איפה הקיבוץ נמצא, מה היכולות שלנו ואיך אנחנו רואים את העתיד, כי החברים הרי לא חשופים למידע ולא עוסקים בזה ביום־יום. הם בחרו במסלול של חלוקה, שלפיו כל חבר יקבל סכום בסיס של 60 אלף שקל וסכום נוסף המחושב לפי שנות הוותק, ויתרת הסכום תשמש את הקיבוץ לתשלום מסים עבור המכירה ולהשקעה בתשתיות ובנראות של הקיבוץ. הצלחנו להגיע להסכמה רחבה מאוד, וההחלטה עברה ברוב של יותר מ־80%".

מה הקשיים שבהם נתקלתם תוך כדי התהליך?
"האתגר המרכזי היה לעשות עבודה שמצד אחד משתפת את הציבור ונותנת לחברים את המקום שלהם להביע את דעתם, ומצד שני שומרת על היכולת של ההנהלות להמשיך לקיים את הדברים שלשמם הקיבוץ קיים. לעתים קשה לקבל החלטה מושכלת בראייה קדימה, ונוח יותר לחשוב על ה'כאן ועכשיו', אבל תפקיד ההנהלה הקיבוצית הוא להביא בחשבון את העתיד לבוא, כמו תשלומי פנסיה לחברים הוותיקים והחלטות שהתקבלו לאורך השנים שאנחנו מאמינים  בהן ומחויבים להן מתוקף היותנו קיבוץ, כדוגמת רווחה ובריאות", מספר רומנו.

אמיר רומנו (צילום: רון שלף)אמיר רומנו (צילום: רון שלף)

כסף מול ערכים
שאלת מקורות ההכנסה מלווה את הקיבוצים זה זמן רב בגלל רמת הסיכון הגבוהה שיש לקהילה המסתמכת על מיעוט מקורות הכנסה. עם השנים התרחבה הקהילה ועמה גדלו גם הוצאותיה, וקיבוצים בוחנים הכנסת שותפים לענפי התעשייה והחקלאות כדי להזרים כסף.
"קיבוצים שמאזנים את הוצאות הקהילה בחלק משמעותי מרווחי התעשייה ומענפי המשק פוגעים בסופו של דבר בקיבוץ, משום שהעסקים מכסים את הגירעון של הקהילה במקום לשמש כמקור כספי לצמיחה", מסביר עובד.

נדב עובד (צילום: עצמי)נדב עובד (צילום: עצמי)

"אבל מה קורה בעת משבר, כאשר העסקים לא יכולים לכסות את ההוצאות, למשל אם יש ענף שחווה ירידה או אם מתרחש אירוע כמו הקורונה בקיבוצים שהם מבוססי תיירות? על הקיבוצים לעסוק בשאלה 'איך להפוך את הקהילה לישות כלכלית עצמאית שמקטינה את ההסתמכות שלה על העסקים בקיבוץ והיא יעילה יותר מבחינה כספית?'".

ואיך עושים את זה?
"נדרשים כאן קפיצת מדרגה בשיפור תהליכי העבודה, שינוי החשיבה לעסקית־ארגונית וניהול כל יחידות השירות של הקיבוץ בצורה אפקטיבית. אם בעבר הקימו עסקים רק כדי לספק עבודה לחברי הקיבוץ, היום מבינים שצריך להגדיר להם מטרות", מציינת ברזילי. אבל לא כל יחידה בקיבוץ היא כלכלית. יש כאלה שמושתתות על ערכים, כמו פינת החי.

ברזילי ממשיכה: "שיפור התהליכים אינו בשביל להעלות מחירים וליצור עוד רווח, אלא בשביל למנוע בזבוז, לנצל משאבים ולמנף את התקציב למקומות טובים יותר. פינת החי תישאר חינוכית אם יגדירו אותה ככזו. והמרכולית לא צריכה להעלות מחירים ולעשות רווח על גבו של החבר, אלא לשמור על איזון, לצמצם הפסדים ולהעלות את רמת השירות. אנחנו רואים הרבה מאוד כסף שמתבזבז על פחת ועל קבלת החלטות לא נכונה, ואת הכסף הזה ניתן לחסוך ולנתב לרווחת הקהילה. למה שלא ייקחו אותו ויקימו מועדון לסרטים ולהופעות תרבות?".

עובד מוסיף: "מעבר לצמצום הפסדים, כל קיבוץ צריך לחשוב איך ניתן לפתח את העסקים, כדי שימשיכו לשרת את הקהילה ויגדילו את היכולות הכלכליות שלה. לדוגמה, אפשר להחליט שהשכרות המבנים לענפים קטנים ולמגורי תושבי חוץ יהיו משויכות לקהילה, וכך יהיה לקהילה מקור כספי קבוע והיא לא תסתמך אך ורק על העסקים בקיבוץ שיעבירו תקציב".

על ריכוזיות וחופש
"כשאנחנו מלווים קיבוצים, אנחנו לא הופכים אותם לארגון פרטי שכל מטרתו היא להשיג כסף לבעלים", מציינת ברזילי. "אנחנו רק רוצים שינהלו את הקהילה באופן אפקטיבי כדי לא להפסיד כסף. אין צורך להפסיק את הסבסוד של המרכולית, אבל שעות הפתיחה שלה צריכות להתאים לאורח החיים של חברי הקיבוץ כדי לחסוך בהוצאות חשמל ושכר עובדים לצד הערכת כמויות נכונה שתצמצם את הפחת".

בתפיסה הקיבוצית יש עוד ענפים שלא אמורים להיות רווחיים, כמו המכבסה או מערכת הבריאות. עובד מסביר: "התפיסה של ההנהלה הכלכלית היא שהקהילה צריכה לספק את השירותים של חדר האוכל המסובסד, מרפאת השיניים והמכבסה. המשאבים לכך יכולים להגיע מצמצום העלויות וההוצאות או מהגדלה של מקורות רווח בענפים קיימים".

מה למשל?
"מתן שירותים לאנשים מן החוץ, כמו מכירת מזון מחדר האוכל, שירותי כביסה במכבסה או רפואת שיניים במרפאת השיניים. דוגמה נוספת היא תחום החינוך בקיבוץ, שאינו ענף רווחי בשל מרכיבי הוצאותיו, אבל יש קיבוצים שהשכילו להכניס למערכת הקיבוצית שלהם ילדים מחוץ לקיבוץ, וההכנסות משכר הלימוד שלהם הופכות את החינוך לא רק למאוזן כלכלית, אלא אפילו לרווחי".

"הרעיון הוא להבין אילו ענפים מניבים", מוסיפה ברזילי. "אפשר לפתוח בית אבות או בית לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, שמתאימים מאוד לתפיסה החברתית־קיבוצית, והדיירים יכניסו כסף לקיבוץ. כך גם ישמרו על בית בסטנדרט גבוה, כי יש לו מקורות כלכליים יציבים, וגם יתאפשר כיסוי של הוצאות קהילה".

"כאשר לקהילה קיימים מקורות כספיים והיא אינה בגירעון, ניתן לשפר את התנאים בה", מסביר עובד. "כך החברים זוכים בסופו של דבר לתשתיות ולמבני ציבור מתוחזקים, לחינוך איכותי יותר ולמרפאה מקצועית יותר. כשרמת התגמול גבוהה, אפשר להביא את הטובים ביותר".
יש קיבוצים שיתופיים שיהיה להם קשה מאוד לפתוח את שירותי הקיבוץ לאנשים מבחוץ, בייחוד כשמדובר במערכת החינוך.

ברזילי אומרת: "אני מבינה את חברי הקיבוץ, ואפשר למצוא פתרונות לשיפור אפקטיביות שיניבו כסף ויממנו את הקהילה בגבולות הגזרה שחשובים לה. אנחנו לומדים מהו קודש הקודשים של כל קיבוץ ולא נוגעים בו, אבל כן יכולים לתת רעיונות ופתרונות ולפתוח את הראש בחשיבה על שיפור והתייעלות תוך כדי מתן ביטחון שהדבר לא פוגע באיכות החיים של החברים או בערכים הקיבוציים. התהליכים לא מתייחסים רק לכסף, אלא גם מתאימים לקיבוץ בלי לפגוע בתרבות שלו".

ומה קורה כשהקיבוץ של אתמול פוגש את הקיבוץ של מחר?
עובד מסביר: "במקרים רבים אלה שמנהלים את הקהילה אינם אנשי כספים, ולכן כדי לייעל את המערכת ולהפוך אותה למאוזנת יש לצרף איש כספים ייעודי לבעלי התפקידים בתחומים השונים, כמו מנהל תחום חינוך או האחראים לחדר האוכל ולמכבסה. יחד הם יעבדו על בניית תחזיות ותקציב רב־שנתי לענף: בדיקת ההכנסות וההוצאות העתידיות בכל שנה, מספר העובדים הנדרש ועוד".

ברזילי מוסיפה: "החברים מבינים שאי אפשר ללכת נגד המגמות מסביב, ודווקא כדי שהקיבוץ יצליח להתמודד עם האתגרים ולשמר את הקיבוציות ואת הערכים, דרושה עבודה של ייעוץ ארגוני וניהול השינוי לצד הייעוץ הפיננסי. ככלל, המפתח להצלחה במהלכים של השקעות ושל שיפור אפקטיביות ותהליכים בקיבוץ הוא בשינוי הארגוני ובליווי השינוי בהיבט של ההון האנושי. רק כך אפשר להגדיר את התרבות שחשוב להם לשמור עליה, להבין לאן הם היו רוצים לקחת את הקיבוץ ולעשות זאת במסגרת שיח אמיתי, משתף ושקוף. צריך להיות רגישים מאוד, בייחוד עם ותיקי הקיבוץ, כדי להקשיב להם ולהסביר את הצורך בשינוי".

עובד מסכם: "חיסכון בקהילה יכול להוביל לשיפור היכולות התזרימיות של הקיבוץ. נכון שצריך לוודא שכל התחייבויות העבר מולאו או ימולאו, אבל בה בעת צריך לחשוב גם על העתיד. בסופו של דבר הקיבוצים יקבלו את ההחלטות שנכונות להם, אבל כדי שזה יקרה, כל קיבוץ צריך לדאוג לחוסן הפיננסי שלו".