על סוכר וגילוי נאות: ריאיון עם האישה שמאחורי המס על משקאות ממותקים

השנה: 2035. המיקום: מוזיאון טבע כלשהו. קבוצת ילדים מבקרת בתערוכה באגף "עידן הלא נעים" בליווי מדריכה המדברת בעברית במשלב גבוה ובקול מעצבן ומדקלמת להם: "שתייה ממותקת - תופעה היסטורית אבל מרתקת. אף על פי שהיא גרמה לנזקים רבים - השמנה, סוכרת, מחלות לב וכלי דם, עששת והתמכרות - היא כונתה בזמנה 'שתייה קלה'".

הסצנה הזאת פותחת את הפרסומת החדשה, הלא ממש מתוחכמת יש לומר, של משרד הבריאות, שעלתה בתחילת השבוע ובאה להסביר לציבור למה כדאי להימנע משתייה מתוקה ולעבור למים. הקמפיין, שעלותו תעמוד על 5 מיליון שקל, ממשיך את מהלך מיסוי המשקאות המתוקים בשקל לליטר ומשקאות הדיאט ב־70 אג' לליטר, שעורר סערה גדולה בקרב יצרני המשקאות וחלק מהציבור.

אפשר להתווכח אם הנזק שנגרם משתיית משקאות ממותקים חמור עד כדי כך שהוא מצדיק מיסוי כבד, אך על דבר אחד אין ויכוח: המהלך הזה ייקר את ההוצאה החודשית בלא מעט משפחות וספק אם יוריד את צריכת המשקאות הממותקים. עולה גם הטענה שמשרד הבריאות ניצל את המומנטום, כשהחליט למסות גם את משקאות הדיאט ללא הצדקה והוכחה מדעית מספקת, כשיש מוצרים עמוסי סוכר על המדפים שלנו שמזיקים לא פחות ואפילו יותר, אבל בהם העדיפו, משום מה, לא לגעת.

מי שהוביל את המהלך הזה, לצד משרד האוצר, הוא מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות פרופ' רונית אנדוולט, שאחראית גם לרפורמת סימון המוצרים במדבקות הירוקות והאדומות, אלה שאמורות להתריע בפני הצרכן על כמות גדולה של נתרן, סוכר ושומן במזון שהוא קונה. לפי הנתונים כרגע, גם מהלך סימון המוצרים לא הביא לירידה המיוחלת בצריכת המזון הלא בריא.

בראיון לוואלה! ול"מעריב" פורסת אנדוולט את משנתה המקצועית וחושפת קשר משפחתי, שאולי חייב גילוי נאות, מפני שייתכן שהייתה לו השפעה, לכאורה, על החלטתה למסות דווקא משקאות מתוקים ולא שוקולד וממתקים. לזה נגיע בהמשך.

"אפשר לומר שאני הדיאטנית הראשית. אני קשורה למדיניות ציבורית, לשירותים תזונתיים, לדיאטנים ולהנחיות מקצועיות", היא מסבירה, כשאני שואלת אם היא קשורה גם לפיקוח על המזון ולמשבר של סנפרוסט ושל שטראוס. "מי שאחראי לבטיחות המזון ולטוקסיקולוגיה הוא שירות המזון הארצי. אני גם מנהלת את התזונה בבתי החולים, במעונות יום שיקומיים, בטיפות חלב ובצהרונים.

"כמו כן, אנחנו ממונים על ההתנהגות התזונתית שאנחנו רואים במאה ה־21: אחוזי ההשמנה, הסוכרת, המחלות מושרות התזונה וההשלכות על משבר האקלים, כמו צריכה מוגזמת של מזון מעובד ומזון מהחי. אנחנו מסתמכים על קשת המזון, שנותנת מקום לקיימות ולסביבת האכילה, על הקשר הכלכלי של המזון ועל הביטחון התזונתי".

קשה לשכוח את הסצנה המביכה שהייתה בוועדת הכספים, שדנה במיסוי משקאות ממותקים ודיאט, כשפרופ' ארדון רובינשטיין, נשיא האגודה הישראלית לסוכרת לשעבר, נשאל על ידי יו"ר ועדת הכספים ח"כ אלכס קושניר אם הוא מקבל תשלום עבור השתתפותו בדיון. תחילה אמר שאין לו קשר לחברות המשקאות, ובסוף הודה שהוא מייצג את החברה המרכזית למשקאות, יצרנית קוקה קולה, וטען שבגלל בעיות שמיעה לא הבין את השאלה.

"זאת תקרית מצערת", אומרת אנדוולט. "הוא רופא רציני, איש מקצוע טוב ואיש יקר. אין לי שום דבר נגדו, אני בעד שקיפות וחושבת שמי שמקבל שכר צריך להגיד את זה. תמיד יהיו חילוקי דעות מקצועיים, אבל צריך להיות שקופים".

הבעיה היא שייתכן שאנדוולט אינה דורשת מעצמה את מה שהיא דורשת מאחרים. מתברר שלגיסתה, שנשואה לאחיו של בעלה המנוח, יש עסק ששמו "ממתקים של פעם" בהרצליה, הנושא את שם משפחתה "אנדוולט" ומוכר במשלוחים לכל חלקי הארץ מרציפן, מרמלדה, סוכריות, מרשמלו, שברי שוקולד ושוקולדים בייצור עצמי.

במהלך הדיונים בוועדת הכספים נשאלה אנדוולד כמה פעמים על ידי ח"כ יעקב גפני למה לא מוטל מס על שוקולד. היא ניסתה להתחמק, צחקה בקול וענתה: "זה יהיה השלב הבא", כשברקע נשמע קול שעונה לה: "לא יהיה השלב הבא". נאמר מיד כי ייתכן שהקשר המשפחתי לשוקולד ולממתקים אינו משפיע כהוא זה על החלטותיה של אנדוולט, אבל כפי שנדרש מרובינשטיין לעשות גילוי נאות, גם ממנה היה מצופה, בשלב הזה, לגלות שקיפות.

ח"כ קושניר, יו"ר ועדת הכספים, שגער ארוכות ברובינשטיין בדיון, אינו לוקח את העניין באגביות כמוה. "אף על פי שהדיון לא נסב סביב שוקולד, אלא סביב מיסוי משקאות ממותקים, מצופה מכל אדם אשר משתתף בדיון ומביע את עמדתו המקצועית לתת גילוי נאות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעובד מדינה. אם הדיון מגיע לסוגיה שהעובד מצוי בה בניגוד עניינים, הוא צריך לציין זאת בפני הוועדה".

ההחלטה למסות משקאות ממותקים נכונה בריאותית, וחברות, כמו קוקה קולה וטמפו, שנלחמו בה, הן מספיק גדולות, עשירות וחזקות כדי לצלוח את המשבר. אבל ההחלטה למסות רק אותן ולא לגעת בכלל בשאר המוצרים המזיקים לבריאות יוצרת מצב שבו רק חלק מהשחקנים נפגעים, בעוד אחרים ממשיכים למכור לנו סוכר מזיק ובכמויות עצומות.