מייסד אדסקייל: "צ'ק פוינט מצאו אותנו ברשת"

מתי רם, בן 50, מייסד AdScale

מי אני: יזם, סקרן, לא טוב לי באזור הנוחות, מנהיג באופי. מבזר סמכויות בין אנשים שאני סומך עליהם.

שורשים: אבי עלה מעיראק כשהיה בן שנתיים אחרי פרעות הפרהוד, והמשפחה התיישבה בחיפה. סבי היה מנהל חשבונות בחברת החשמל, וסבתי גידלה את הילדים. המשפחה של אמי עלתה מחלב שבסוריה והגיעה לחיפה בשנת 1933. סבי הגיע לכאן עם כל אחיו. הוא היה יזם ואיש עסקים, היו לו מסעדות, חנויות והרבה אדמות. אני קרוי על שמו מתתיהו.

הוריי נפגשו בדיסקוטק בשכונת יפה נוף בחיפה. הם התחתנו, נשארו בעיר, ואני בנם הבכור. אמי עסקה בתפירה של כיסויי מיטה, וילונות וכל מה שקשור לבית, ואבי עבד עם סבי בעסקים שלו. אבי חלה בגיל 40 במחלת עור, שהתבטאה בפצעים בגרון שחסמו לו את קנה הנשימה, והתפרצה אחרי שסבתי, שאליה היה קשור מאוד, נפטרה. הייתי בן 16 כשאבחנו אותו.

היתרון הגדול שלו היה שהוא תמיד צחק, היה במצב רוח טוב, וקשה היה להבין עד כמה היה חולה. במשך שנים הוא נכנס לבתי חולים ויצא מהם, והיה חשש תמידי שמשהו יקרה לו. הייתה מצוקה כלכלית בבית, מעמד בינוני מינוס. אני זוכר ילדות מאוד מאושרת, עם הרבה חום ואהבה, אבל הייתה מועקה שליוותה אותי כל הזמן.

הילדות שלי: כרמל צרפתי בחיפה. סבי וסבתי מצד אמי גרו קרוב והיו הרבה פינוקים. ניקיתי חדרי מדרגות, כדי שיהיה לי כסף משלי, ביליתי הרבה בחנות הרהיטים שלנו ברחוב יפו ועזרתי להוריי. כבר אז הייתי אוהד מושבע של מכבי חיפה, ועד היום אני מגיע לכל המשחקים בארץ ובחו"ל.

למדתי בתיכון ליאו בק במגמת מנהל עסקים, שרק נפתחה אז, כלכלה, חשבונאות ושפת תכנות בייסיק. בגיל 13 קנו לי את המחשב הראשון שלי קומודור 64 והתחלתי לתכנת. כתבתי קוד לציור ומאה פעם הופיע השם שלי על המסך. חשבתי שזה יכול להיות הכיוון שלי. כמו הרבה חיפאים, גם אני אסתמטי, ולכן שובצתי בפיקוד העורף ובחטיבה 7 בשריון.

קריירה: למדתי תואר ראשון בסטטיסטיקה ובמדעי המחשב, וכדי לממן את עצמי עבדתי כאיש מכירות מדלת אל דלת במת"ב, ואחר כך באפל סנטר, ושם נכנסתי עמוק לעולם המחשבים. בסיום התואר התקבלתי לעבודה באלדין כמנהל מוצר של כרטיסים חכמים, ואחרי שנתיים וחצי עברתי לסטארט־אפ שעסק בהצפנת מיילים, עד שהוא נסגר. בשנת 2000 חברת הייעוץ קומסק שכרה את שירותיי ועברתי לעבוד בהולנד.

רוני: אשתי, החכמה בבית. יש לה תואר שני במדעי המחשב בטכניון, היא הייתה חוקרת בכירה במעבדות של IBM, וכשהקמתי את החברה היא הסכימה להצטרף אלי כ–CTO. נפגשנו בפאב אנטוני בעיר התחתית בחיפה, כשאני הייתי חייל והיא בסוף התיכון. התחתנו אחרי שש שנים ועברנו ליקנעם, ומאז אנחנו פה. יש לנו שלושה ילדים, הבכורה היא סרן ב־8200.

קומסק: רוני הייתה בזמנו באמצע התואר השני שלה, ושחר הייתה תינוקת, אז הן לא הצטרפו אליי ואני חייתי במשך שלוש שנים על הקו. הגעתי כל שלושה שבועות הביתה. גרתי לא רחוק מאמסטרדם ועבדתי באבטחת מידע. באיזשהו שלב החלטתי לחזור הביתה, לצאת לעצמאות כלכלית ולא להיות תלוי יותר בחיסכון שלי לפנסיה.

דיינסק: צירפתי אליי עוד שלושה אנשים, והתחלנו לעבוד על תוכנה לניהול סיכונים, תחום שהיה חדש אז. אחרי המשבר של שנת 2000 התחילו להיות רגולציות בכל מיני תחומים, לבנקים, לחברות בורסאיות ולחברות ביטוח, וזה נתן בוסט עצום. יצאנו לדרך ב–2004, אבל הקפיצה הגדולה הייתה אחרי המשבר של 2008 - הטיימינג שלנו היה מעולה.

בתקופה ההיא הרגולציות עברו מדיבור למעשה. היה ברור שנעשו מניפולציות על המספרים, ולכן היה צורך בהידוק הפיקוח. מכרנו את התוכנה שלנו באירופה ופחות בארה"ב, כי הרכבתי אותה טוב. הקשר שלי עם הולנד לא נגמר, והיה לנו סניף באיינדהובן.

אקזיט: פנו אלינו הרבה חברות גדולות שהתעניינו בטכנולוגיה, ולא יצא מזה כלום. ואז קיבלנו מייל וביקשו ממני לבוא לפגישה בצ'ק פוינט. חשבתי שבטח מדובר בעוד הרצאה או התייעצות ואמרתי לעצמי: 'נלך, מה יש להפסיד?'. אמנון בר לב, נשיא צ'ק פוינט, שהוביל את הקנייה, הפך לדמות מאוד משמעותית בחיים שלי. כשעברתי לעבוד בצ'ק פוינט כמנהל החטיבה שהושתתה על דיינסק, דיווחתי לו. הוא היה בוס קשוח והגון, שצ'יפר אותי. הוא המשיך איתי כיו"ר באדסקייל.

האקזיט היה בינוני, כמה עשרות מיליוני דולרים. זה היה כיף להצליח, סידר אותי כלכלית, אבל לא שינה את אורח החיים שלי. זה הוציא אותי ממרוץ העכברים, נתן רוגע, מעין כרית נוחה, אבל לא החלפתי בית והאוטו בן 12. אני נהנה, אבל לא משתגע.

צ'ק פוינט: חברה מדהימה עם יחסי ציבור לא מספיק טובים, בית הספר להייטק ולניהול עובדים הכי טוב שאפשר לבקש. אתה רואה סביבך אנשים הרבה יותר עשירים ממך שעובדים קשה, מתרוצצים בעולם מהמקום של היצירה ושל המחויבות לחברה. הייתי בצ'ק פוינט קצת יותר מארבע שנים, החיידק היזמי התחיל לחפור בי, אז עזבתי וישר הקמתי את אדסקייל וצירפתי אליי את הצוות שליווה אותי בדיינסק. אסף פרנק, העובד הראשון, למשל, הוא שותף שלי היום.

אדסקייל 1: מערכת פרסום שמתממשקת לאתרי המכירה של הלקוח, מנתחת את נתוני ההזמנות, המוצרים והלקוחות, בונה קמפיינים חכמים על בסיס הנתונים ומספקת יכולת לנתח את כל נתוני הפרסום 24/7 על מסך אחד.

כשהתחלנו בדיינסק, לקחתי 200 אלף דולר שהיו לי, שכרתי איש מכירות בארה"ב ונכשלתי - ועשיתי בדיוק את אותה הטעות באירופה. התחברתי לדיוויד אסיא, אבא של מייסדי איטורו, שהשקיע אצלי, היה יו"ר ועזר לנו מאוד. הוא אמר: "בוא נפרסם את עצמנו באינטרנט". היו לנו הרבה לידים, מכרנו להם בטלפון, וזה עבד לנו יופי. גם צ'ק פוינט מצאו אותנו ברשת. שם הבנו את הכוח של הפרסום המדויק.

אנחנו טובים במתמטיקה, בסטטיסטיקה ובמדע, ורתמנו את היכולות האלה כדי להגיע לאופטימיזציה של הפרסום. יש לנו אלגוריתם שיודע לחשב מתי כדאי לפרסם, איפה ובאיזו עוצמה ולחלק בתבונה את תקציב הפרסום הדיגיטלי. הפורמט הזה שאפתני.

אדסקייל 2: התחלנו לפתח את האלגוריתם ב־2015, והמוצר הראשון יצא ב־2017 לסוכנויות פרסום ולאיקומרס ב־2019. החברה משרתת יותר מ־5,000 אתרי מסחר ברחבי העולם, 400 לקוחות בארץ, היא רווחית, קיבלה מענק מהמדען הראשי וגייסנו כסף, כשהמטרה היא לגדול כמה שיותר.

פרסום: בהתחלה פנינו לסוכנויות פרסום ברחבי העולם, כי חשבנו שזה קל יותר מאשר למכור ללקוחות הקצה, אבל החלק שלנו בעוגה היה אפסי. מכרנו הרבה והרווחנו מעט. ואז החלטנו לעשות מיקוד ולמכור ישירות ללקוח. זיהינו שההזדמנות בעולם היא האיקומרס, ואנחנו יכולים לדעת את הקשר שבין הקליק הראשון של הלקוח לסכום שהוא הכניס לחברה.

טכנולוגיה: פעם הכלי למעקב אחרי הרוכשים היה העוגיות, שמדווחות לאתרים מה עשינו. בעקבות הכבדת הרגולציה חלק גדול מהדפדפנים הפסיקו את הדיווח לצד שלישי, כשהשימוש בעוגיות אמור לרדת ב־2023. המעקב אחרי התנהגות הלקוחות הפך לכמעט בלתי אפשרי. חברות התחילו לקפוץ מסוכנות פרסום אחת לאחרת בתקווה למצוא פתרון.

אנחנו נותנים מערכת שמחזיקה את הדאטה, מייצרת תובנות בנוגע לרכישות הצרכנים ומשתמשת בהן כדי לדייק את הפרסום בגוגל ובפייסבוק. אבל החוכמה היא להביא את הלקוחות החדשים ולהחזיר אותם באמצעות הודעות אימייל ומסרונים. אם אתה קונה אוכל לכלבים כל חודש, תקבל מסרון אחרי שלושה שבועות עם תזכורת וקופון ל־48 שעות שמעודד את הקנייה.

סוכנויות פרסום: צריכות להשקיע כמות עבודה גדולה יותר מאשר בעבר, והנתח שלהן בעוגה ירד מ־30% ל־10%, והן נלחמות על חייהן. הן לא ששות שהמערכת שלנו תעזור להכניס את הפרסום לתוך החברות, כי כשהפרסום בבית, אתה מרוויח ידע ארגוני יותר גדול וחוסך הרבה כסף.
פנאי: קורא ספרי ניהול, מבשל ואופה מצוין, כשהספציאליטה הוא סופריטו. יש לי גם טאבון לפיצות ולפוקאצ'ות. אנחנו מטיילים המון, פעמיים בשנה בחגים בחו"ל, וכמובן אי אפשר בלי מכבי חיפה.

צופה פני עתיד: להמשיך לגדל את אדסקייל ובעתיד להתרכז בכתיבה. אני כותב מאוד טוב, בינתיים רק למגירה ולאירועים.