ד"ר עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש, בשיחתה עם ליאת רון:


מי אני: מאמינה ואוהבת את מה שאני עושה ומרגישה אחריות להשפיע על המציאות. מעיזה, לא חוששת לנסות, גם כשהשביל לא מאוד בטוח. הרבה חושבים שאני אופטימית מדי, אבל אני מפוקחת.


שורשים: משפחתו של אבי עלתה מהעיר ארפוד בדרום מרוקו בתחילת שנות ה־60. סבי היה סוחר, והוא נהג לרכוב על חמורו כל יום ראשון בבוקר לחנבו ולחזור בחמישי. סבתי הייתה עקרת בית ואחת הנשים החזקות שפגשתי בימי חיי. היום נשים הן קרייריסטיות בחוץ, אבל היא הייתה אישה שעשתה קריירה בבית. היא הייתה דעתנית, חזקה ורחבת לב, וידעה לטוות קשרים עם המשפחה, החברים והסוחרים - מיומנויות שלא רוכשים בבתי ספר לניהול.


המשפחה של אמי מקזבלנקה. סבי היה סוחר בדים, איש אמיד, שהיה לו בבית מקווה ובית כנסת, שמתפקדים שם עד היום, וסבתי גידלה את הילדים. היה להם טוב במרוקו. בשנות ה־90 הם ניסו לעלות לישראל, קנו בית בירושלים, אבל לא נקלטו פה היטב וחזרו לשם. שאר בני המשפחה התפזרו בפריז, בקנדה ובארה"ב.


ההורים עלו לארץ עם המשפחה של אבי, כשהיו נשואים עם ארבעה ילדים. הם רצו לגור בחיפה, קרוב לים. אמרו להם שאם עולים על הגג בקריית גת, אפשר לראות את הים ולהגיע לשם ב־20 דקות של רכיבה על אופניים. הם עדיין מחפשים את הים. אבי וסבי עבדו בבניין, נסעו לבאר שבע בראשון וחזרו בחמישי. באיזשהו שלב אבי פתח חנות בשר שהפכה למכולת בקריית גת.


הילדות שלי: גדלתי במשפחה דתית מסורתית בדירות שיכון טוריות, ילדות נהדרת בבית חם ואוהב. אבי עבד קשה לפרנסתו ולא הרגשתי מחסור מעולם. אהבתי את תנועת הנוער. הייתי מדריכה בבני עקיבא וזה מילא אותי בתחושת משמעות גדולה, לכן כשסיימתי את התיכון, היה לי טבעי לצאת לשירות לאומי של שנתיים בערבה ובטבריה.


לא היו לי שאיפות מדויקות מה אהיה כשאגדל, אלא היו לי ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות שאני יכולה להגיע לכל מקום שארצה, לנהל את העולם. בגיל 14 יצאתי ללמוד באולפנה בערד, ואמי מאוד לא אהבה את זה, אבל עשיתי מה שרציתי.


לימודים: למדתי מתמטיקה ולימודי א"י - משהו חופר ומשהו לרוח. לאורך התואר העברתי שיעורים פרטיים בכתיבת תוכניות לימודים ובהדרכת טיולים. היו ימים שבבוקר הדרכתי טיול שנתי, בצהריים השתלמות מורים ובלילה בת מצווה במצדה. אהבתי כל רגע, הבנתי שאני אוהבת לטייל, אבל רוצה להיות משמעותית לאורך זמן וללכת לחינוך הפורמלי.


בני עקיבא: כשסיימתי את התואר היה מבצע שלמה ונפל מסך הברזל, ואריאל שרון בנה אתרי קרוואנים ברחבי הארץ. במשך שנתיים גרתי במכונית ובניתי 200 סניפים של התנועה לעולים החדשים, וחלקם הפכו למדריכים בעצמם. אז הלכתי ללמד בתיכון גבעת גונן, שהקימה תנועת העבודה בקטמונים בירושלים - שש שנים משמעותיות שבמהלכן למדתי תואר שני וילדתי שני ילדים.


אהרון: בעלי, רופא נפרולוג בהדסה - שילוב של שכל וטוב לב. נפגשנו בשנת השירות שלי בטבריה והייתי עסוקה. הוא התגייס לגולני ונפגשנו שוב אחרי שלוש שנים, כשהיה קצין. ליוויתי אותו לאורך השירות ולימודי הרפואה. כרופא כליות, הוא היה הרופא של עמותת מתן חיים של הרב הבר. אחרי שהרב נפטר, הוא החליט לתרום כליה, כי הוא חשב שאם אנשים יראו שנפרולוג תורם, זה ייתן לעוד תורמים כוח. יש לנו ארבעה ילדים ואנחנו גרים בבית שמש.


הוראה: החלטתי לבוא לבית שמש ולהקים את חטיבת הביניים העיונית של מכון ברנקו וייס, שהקים יהודי שוויצרי ניצול שואה. זאת הייתה חוויה מאתגרת, כי עד אותה שנה בעיירות הפיתוח היו רק תיכונים מקיפים. הצמחתי את החטיבה העליונה עד י"ב, וכשסיימתי ניהלתי את בית הספר במשך 14 שנים מרגשות.


כשכתבתי את הדוקטורט, ניהלתי את רשת התיכונים של ברנקו וייס, שכללו תיכון בדואי, ערבי, חרדי וקיבוצניקי. המוטיבציה הייתה לייצר שפה משותפת. רציתי להקים בית ספר להכשרת מנהלים.


ראשות העירייה: ב־2013 פנו אליי מהבית היהודי לרוץ לראש העירייה, ותוך כדי התמיכה שלהם עברה למועמד אחר. עזבתי את המרוץ וחשבתי שאני לא יודעת לשחק במשחק הפוליטי - אין לי היכולת להבטיח ולא לקיים.


ב־2018, סביב יום העצמאות, התחילו אצלי מחשבות מה המשמעות של מה שאני עושה, וכשפנו אליי לרוץ שוב, היה לי קונפליקט. חשבתי שזה לא יקרה, כי אני אישה וחרדית ולא שייכת לשום מפלגה, ואז החלטתי ללכת על זה. החלטתי לא להיות תלויה באף אחד ולהיות שייכת לכולם - וניצחתי. בליל הניצחון חששתי שלא אצליח לתת לתושבים את התקווה שהבטחתי להם.


בית שמש: קיבלתי עירייה גירעונית. תקציב 2018 לא היה קיים, והיה הסכם גג שבו הוחלט לבנות כמות אדירה של יחידות דיור בלי מסחר, תעשייה ומוסדות חינוך. הבנייה התחילה והיה צורך בהרבה כסף כדי להתחיל לבנות את המעטפת. הייתי צריכה להתאים את העירייה לגודל האוכלוסייה - מ־20 אלף תושבים ל־160 אלף - ובמקביל לטפל בפינוי אשפה, בחינוך, בתרבות ובקליטת דיירים חדשים.


לכל זה צריך להוסיף תחלופה של חמש ממשלות, ולא היה מבוגר אחראי שעזר. רק במשך שנה הייתה ממשלה יציבה. הקמתי יחידה לפיתוח כלכלי, אף שהעיר הייתה בהישרדות וזה נשמע תלוש. ואז הובלתי מהפכה ירוקה באמצעות גגות סולאריים והחלפת תאורת הרחוב ללד כדי לחסוך בחשמל. שיפרתי את מוקד 106, את הניקיון ואת הגינון, וראיינתי ועודדתי חברות עסקיות לבוא לעיר, כי התחרות עם ירושלים, גוש עציון וקריית גת קשה, שהרי שם מקבלים הטבות.


צמודי קרקע: אני מקימה שכונה של צמודי קרקע שמיועדת לכוחות הביטחון והמשטרה, שכונה ייעודית עם קאנטרי גדול והיכל תרבות, ואני בטוחה שהיא תיחטף.


חרדים: אני אוהבת את הגיוון בעיר: 55% חרדים ו־45% חילונים. יש חסידים, ליטאים וחרדים, אבל ציבור החרדים המודרניים רוצה מסעדה טובה ומגרש ספורט, שהילדים ילמדו אנגלית, חשבון ומחשבים ושגם ינהלו אורח חיים חרדי גדול. חמישית מהתושבים דוברי אנגלית, וצריך לתת להם מענה תרבותי ונגישות שפתית.


הדרת נשים: לא שאלת את השאלה הזאת את ראש עיריית תל אביב או גבעתיים, ששם נשים בכלל לא התמודדו. היית שואלת את ראש עיריית הרצליה אם עדיין רוצחים אצלו נהגי מוניות או את רון חולדאי אם כולם אצלו הומלסים? יש אצלנו תופעות בקצוות ואני מטפלת בהן. בית שמש קיבלה תדמית שלא מגיעה לה בגלל קומץ קטן של אנשים.


ייצוג נשים בכנסת: יש 267 ראשי רשויות בישראל, ורק 15 מתוכן נשים ושלוש מהן מנהלות רשויות גדולות. כנ"ל בכנסת, רק ששם קל יותר להסביר את זה, כי הציבור בוחר במפלגות שלא הכניסו נשים לרשימות שלהן. ההטרוגניות היא בריאה. אני לא רוצה עולם שינוהל רק על ידי נשים, ואצלי בפורום המנהלים יש נשים וגברים, ואף אחת מהנשים לא נבחרה בגלל מינה.


צריך להגיד את האמת: אנחנו חיים בעולם גברי. ראש עיר הוא תפקיד תובעני עם מחויבות גדולה ועבודה של 18־20 שעות ביום, כשמרבית הפקידות הבכירה היא גברית. האתגר שלנו הוא לא רק לעודד נשים ללכת קדימה, אלא לעשות שינוי חברתי. השיח צריך להיות עם הילדים ועם הגברים הישראלים.


תעסוקה: מה שיעזור לבית שמש לצאת מהמקום שבו היא הייתה במשך כל כך הרבה שנים הוא להקים בה מפעלים, בתי מלון והייטק. אנחנו מקדמים שלושה אזורי תעשייה ותוכנית מרגשת בצפון העיר, שיהיו בהם גם משרדים ותעסוקה. קיבלנו מהמדינה הטבות של אזור עדיפות לשנתיים, כולל 2023. אני ממוקמת במרכז הארץ, על הכביש הראשי בין ירושלים לתל אביב. חוץ מהמיקום הנפלא והעירייה הנהדרת, יש לנו כוח אדם איכותי. אמזון, דלויט, אירוקה ופוקס כבר באים.


איזנקוט: הוא הציע לי להצטרף לפוליטיקה הארצית וסירבתי, כי אני חושבת שבית שמש היא הדבר האמיתי, ובמידה רבה היא הבבואה של מדינת ישראל. פה אפשר להשפיע באמת על התושבים. בעתיד? בואי נראה מה יהיה.


פנאי: לשאלה הבאה. בשבת אני ישנה 14–16 שעות ומצליחה לדבר קצת עם הילדים.


צופה פני עתיד: בבחירות הקרובות אתמודד לראשות העירייה. בחלק מהדברים שהתחלתי לעשות נראה את הפירות רק בעוד כמה שנים, ואני רוצה להיות שם.