הם מגיעים מרחבי העולם למדינה קטנה במזרח התיכון, שאותה הכירו בעיקר מהחדשות. מדינת ישראל היא אולי הבית שלנו, אבל היא יעד תעסוקתי עבור לא מעט בכירים ועובדים שעושים רילוקיישן לתקופה מסוימת. לפחות לפי אלה שעמם דיברנו, גם אם המעבר מתחיל בחשש מסוים, לרוב נרשמת התלהבות בהמשך, עד שיש אפילו כאלה שלא רוצים לעזוב.
חניה בעברית
קריסטיאן טאשב, 41, מנכ"ל חברת רויאל קנין בישראל, היצרנית הצרפתית של מותג הפרימיום לתזונת כלבים וחתולים, הגיע לארץ לפני שנתיים מבולגריה, לאחר שסיים את תפקידו כמנהל הפעילות של החברה בבולגריה, בקרואטיה ובסלובניה.
"קיבלתי את ההזדמנות לבוא לעבוד ולגור בישראל בתקופת הקורונה", הוא מספר עם העברית המועטה שלו. "לא הייתה לי אפשרות לבוא לביקור, ומעולם לא הייתי בישראל לפני כן. לקח לי שלושה ימים להחליט שאני באמת רוצה את התפקיד הזה".
האנשים, הטבע, האוכל וירושלים קסומים בעיני טאשב. הוא פחות אוהב את בזבוז המזון. "נוצרות כך כמויות גדולות של זבל בלי הרבה הזדמנויות למחזור. אני חושב שיש מידה מסוימת של מודעות לקיימות בישראל, אבל עדיין יש כברת דרך לעשות".
ג'ופרי שרטייה, 49, מנכ"ל גלובל בחברת SABON, נולד בצרפת, אבל חי משנת 2001 ברחבי העולם, בין השאר באמירויות, במקסיקו, בדובאי ובהונג קונג. לישראל הגיע לפני שלוש שנים וגם הוא לא דובר עברית.
"במסגרת תפקידי הקודם התגוררתי בדובאי. באותו זמן התקשר אליי מגייס בכירים לספר לי על המותג SABON. זה היה מותג שבחנתי זמן מה, מאחר שהייתי מעוניין להביאו למזרח התיכון, במסגרת החברה הקודמת שעבדתי בה.
"הגעתי לישראל באמצע משבר הקורונה, התחברתי מיד לצוות שלי ולתפקידי החדש, כמו גם לישראל, מדינה שהכרתי ואהבתי מאז ילדותי. ההבדל העיקרי לעומת דובאי הוא שישראל היא לא באמת מדינה של גולים, בניגוד לאיחוד האמירויות, שבה הם מהווים כ־90% מהאוכלוסייה".
התאמה לתרבות
נשים זוכות גם הן להכיר את הארץ במסגרת רילוקיישן. אחת מהן היא קוסימה ווטקינס, בת 26, מנהלת פעילות חברת התעופה קתאי פסיפיק בישראל, שהגיעה מהונג קונג לפני שבעה חודשים.
"ניתנה לי ההזדמנות לעבוד במדינה אחרת עם קתאי פסיפיק וביקשתי להיות מוצבת בישראל", היא מגלה. "מעולם לא ביקרתי בישראל לפני שהגעתי לכאן, לכן זו הייתה הזדמנות נפלאה לחיות ולעבוד במדינה ובאזור שכל כך חדשים לי".
קורין גבאי, מנהלת צוות התוכן השיווקי ב־WalkMe ואמונה על אסטרטגיית השיווק של החברה זה שנה, הגיעה לארץ בעקבות האהבה. "הכרתי את בעלי הישראלי בזמן ששנינו טיילנו בקמבודיה. חייתי ולמדתי בסין באותה תקופה. גרנו קצת בסין ובטורקיה לפני שהוא שכנע אותי לבוא לגור איתו בישראל".
"אני זוכרת כשרצתי את חצי מרתון תל אביב בשנה הראשונה שלי בישראל, הייתי באלנבי מול השוק, היו רוכבים שנסעו לשני הכיוונים, ואישה שהייתה באזור הסתערה על שני הנתיבים, התעלמה לחלוטין מנהר האנשים הרצים. אנשים התרגזו וצעקו, אבל לא היה אכפת לה. היא רק רצתה להגיע לשוק. באופן כללי, ישראל היא מדינה חמה ומסבירת פנים".
חתן ממנצ'סטר
אדם בר, 30, אנליסט דאטה בכיר (Senior Data Analyst) בחברת הפרופ־טק פרופדו המפתחת כלי בינה מלאכותית לחיזוי מחירי נדל״ן, הגיע לישראל ממנצ'סטר שבאנגליה לפני חמש שנים.
"לקחתי את ההחלטה הזו מתוך הרצון לחוות אורח חיים ותרבות שונה, ולאתגר את עצמי בהיבטים שונים של החיים. נמשכתי לחום, לאנרגיה ולגיוון של ישראל, וקיוויתי למצוא הזדמנויות חדשות לצמיחה אישית ומקצועית. רציתי ״לתבל״ את חיי האהבה שלי ולראות אם אני יכול למצוא את אשתי כאן".
"אבל יש גם הבדל גדול בין מנצ׳סטר לבין גבעתיים, פה אני יכול לעלות על אוטובוס ולהיות בחוף הים תוך 20 דקות, בעוד שבמנצ'סטר נאלצתי לסבול גשם אינסופי ומזג אוויר קר. אני אוהב לגור ליד תל אביב, תמיד יש משהו כיף לעשות. אני אוהב לבלות עם החברים שלי, ללכת למסיבות או סתם לטייל לאורך הטיילת".
"באנגליה הכל יותר רשמי, החל ממבנה החברה ועד לדרך שבה אתה מתלבש לעבודה כל יום. מהחוויה שלי בישראל האווירה יותר קלילה. למשל, אני לא צריך ללבוש חליפה מלאה עם בלייזר ועניבה, וישראל מאופיינת בפחות Micro-Management. כמובן שגם באנגליה נהגתי ללכת לפאב ולשתות אחרי העבודה בכל סוף שבוע. זה לא קורה בישראל".
"הבנתי שאם אני רוצה שדברים יקרו אני אצטרך להסתגל לתרבות שהיא רועשת, ישירה ומאוד אקספרסיבית. למדתי להתמקח, להתלונן בקול רם, לצפור בפקקים ולהצטרף לוויכוחים התוססים במשרד, בברים ובשולחן האוכל. הפכתי להיות יותר אסרטיבי וכן. זה היה הלם עבורי בהתחלה, אבל עכשיו אני אוהב את זה. התרבות הישראלית לימדה אותי איך לחיות את הרגע ולהביע את דעתי".
מי־האו צ'יאנג, מנכ"ל נמל המפרץ בחיפה, הנמל הפרטי הראשון בישראל, בן 52, עובד מעל ל־30 שנה בחברת הנמלים SIPG המפעילה את הנמל הגדול בעולם. הוא נולד וגדל בשנגחאי, ונמצא בישראל מעל לחמש שנים.
"ישראל היא גן עדן לאנשים כמוני", הוא מצהיר. "לישראל יש היסטוריה מפוארת ואני אוהב היסטוריה ובמיוחד ארכיאולוגיה. כשהגעתי לארץ, מיהרתי לבקר בנהר הירדן, במטרה ללמוד את חיבור מסילות הרכבת של ירדן וישראל. דמיינתי שנהר הירדן, שעליו קראתי בספרים, יהיה דומה לנהרות בסין. הופתעתי מאוד לגלות שאין כל־כך מקום להשוואה. אך אין ספק שמדובר בנהר חשוב עם היסטוריה רבה והפרויקט של רכבת למדינות המפרץ הוא פרויקט חשוב".
התרעות פיקוד העורף