שמשינס, אז בת 42 וללא כל ניסיון וידע בתחום, קיבלה את ההחלטה הדרמטית של חייה - לחזור לארץ ולנסות להציל את החברה שאותה הקים סבא שלה לפני כ־60 שנה, ושבאותה תקופה כבר כמעט לא תפקדה. כיום, 13 שנה אחרי, החברה שאותה שיקמה שמשינס חיה ומשגשגת, כשהיא מחזיקה בידיה נכסים נאים של נדל"ן מניב ומושקעת בימים אלה בארבעה פרויקטים שונים של בנייה באזור חיפה וקריות המפרץ.
"בעצם, קיבלתי אז שתי החלטות בעת ובעונה אחת", משחזרת שמשינס, "ידעתי שאם אני לא חוזרת לארץ, החברה תימכר בגרושים, אם בכלל. באותה תקופה אבא שלי היה המנהל של החברה וגם העובד היחיד שלה, ההון העצמי היה זעום למדי ולא היו שום תוכניות לפתח אותה. אבל החלטתי שאני כן לוקחת אותה לידיים ופועלת בכמה מישורים כדי להבריא אותה. ההחלטה השנייה הייתה לעשות טוב את הדברים שאני יודעת לעשות טוב, ושהגיע הזמן שאני איהנה וארוויח מההחלטות שלי ולא אף אחד אחר".
"למנהל צעיר אני מייעצת שיעשה דברים מהלב ולא רק בשביל הכסף, שיסתכל תמיד על התמונה המלאה - ושייקח את הזמן. תכיר טוב את התחום שלך, את התהליכים המתרחשים בו ואת האנשים שאתה עובד איתם, ורק אז תעשה את ההחלטות שלך. ניהול זה ריצה למרחקים ארוכים, וזה ייקח לך שנים עד שתתחיל לקטוף את הפירות. בגלל זה כדאי שתאהב את התחום שאתה מנהל".
"העצה הנוספת שלי היא לעוסקים בענף הנדל"ן - לכל בניין יש אורך חיים עם שלב מסוים שבו הערך שלו מתחיל לרדת, שהוא מפסיק להיראות אטרקטיבי ושהאחזקה שלו מתחילה להיות יקרה מדי. בניגוד למה שחושבים, הרבה יותר קל למכור בניין בן שלוש־חמש שנים מאשר בניין חדש. זה נותן המון ביטחון לאנשים כשהם רואים בניין קיים ומתפקד, שהכל בו מתיישב במקום ושהוא נתפס עדיין במראה ובתדמית כבניין חדש".
ההחלטות הפיננסיות שמקבלים מנהלים ואנשי עסקים הן קריטיות להצלחת החברות שבראשן הם עומדים. להקשיב לבטן? להתייעץ? ועל מי לסמוך? "מעריב" בשיתוף בנק הפועלים במדור שחושף את ההחלטות הפיננסיות המשמעותיות שקיבלו מנהלים ישראלים בדרך להצלחה שלהם ושל החברות, העסקים והסטארטאפים שאותם הם מובילים, גדולים וקטנים כאחד, לצד האתגרים שניצבו בדרכם – וגם את ההחלטות שהיו פחות מוצלחות, אך שמהן הם למדו והסיקו מסקנות חשובות.
התרעות פיקוד העורף