מעבר למתמטיקה, המשמעות מבחינת רוכשי הדירות היא כבדה. רוכשי דירות שהסתמכו על מועד המסירה החוזי ולקחו בחשבון את העיגון הסטטוטורי ואת תקופת ה"גרייס" (תקופת האיחור ללא פיצוי) ונטלו משכנתאות לצרכי מימון תמורת הדירות, יאלצו לספוג הן את יוקר המשכנתאות והן את יוקר השכירות, בין שהינם משפרי דיור ובין שהינם רוכשי דירות חדשות וזאת, מבלי לקבל פיצוי לתקופה בלתי מבוטלת.
היות שבפרויקטים של התחדשות עירונית מסוג הריסה ובניה מחדש, גם בעלי הדירות (שדירותיהם הישנות נהרסו ותחתם נבנו חדשות) ("בעלי הדירות הישנות"), "כפופים" לאיחור במסירה ומשמעות ההצעה הנ"ל ככל שתתקבל, תחול גם בעניינם. במסגרת עסקאות אלו ומטבע הדברים, מועד המסירה הינו אחד - הן לבעלי הדירות הישנות והן לרוכשי הדירות החדשות. לפיכך, בפרקטיקה, חברות קבלניות מתחייבות כלפי בעלי הדירות הישנות לפיצוי בגין איחור במסירת דירותיהם החדשות בהתאם לפיצוי הקבוע בחוק המכר.
בהמלצתו נסמך, משרד הבינוי והשיכון, על ממצאי בדיקה שביצע בנוגע לאיחור במסירת דירות חדשות בפרויקטים של מחיר למשתכן, אשר מצאו עיכובים בהשלמת פרויקטים (כתוצאה ממשבר הקורונה) למשך תקופה שבין 70 ל-90 יום בממוצע.
ואולם, למטבע שני צדדים. בדומה לפגיעה הכלכלית שייאלצו לספוג רוכשי הדירות ובעלי הדירות הישנות בפרויקטים של התחדשות עירונית כאמור, גם מן העבר השני המצב אינו פשוט.
למרות שענף הנדל"ן הוכרז כחיוני והמשיך לפעול, גם הוא לא נותר חף וספג פגיעה קשה נוכח ההגבלות במשק. אתרים רבים סגרו את שעריהם לתקופה ממושכת, המכירות ירדו והעליות וההוצאות המשיכו להיערם.
התרעות פיקוד העורף