חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 ("חוק המתווכים") מגדיר את תחום התיווך במקרקעין וקובע שלושה פרמטרים מצטברים בהתקיימותם זכאי מתווך לגבות דמי תיווך במקרקעין. בין תנאים אלו, ישנו התנאי הדורש שיהיה הסכם תיווך ותנאי נוסף הדורש, שהמתווך יהיה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.
ואולם, מה כאשר הסכם תיווך נחתם ויותר מעשור לאחר מכן מבוצע המכר באמצעות צדדים קשורים וצדדים שאינם? האם גם אז נדרש לשלם דמי תיווך? על שאלה זו השיב בית המשפט השלום בתיק מתוקשר שהגיע לפתחו בעת האחרונה.
במרוצת השנים המתווך נפטר וכך גם שרון. בנו של המתווך, המשיך והיה בקשר עם יואב ובשנת 2016 אף הביא קונים לראות את הבית (קונים אשר שמם לא צוין בהסכם התיווך) ושההתקשרות מולם הובילה לחתימת הסכם מכר (ואולם, להשלמת התמונה, יצוין, שעסקת המכירה לא יצאה בסופו של יום לפועל היות שהקונים לא היטיבו לשלם את התמורה – אבל, זה כבר לעניין אחר).
בשנת 2019 פנה בנו של המתווך ליואב וביקש ממנו להסדיר את תשלום דמי התיווך בעסקה. לטענתו, שימש כמתווך של שני הצדדים בעסקה ואף היה הגורם היעיל שהביא לחתימת העסקה. מנגד, טען יואב, שלא קיים הסכם מחייב בינו לבין בנו של המתווך ומשכך, זה האחרון אינו זכאי לדמי תיווך בעסקה.
התרעות פיקוד העורף