הצוות ההנדסי של SpaceIL והתעשייה האווירית ביצע הערב (רביעי) בהצלחה את התמרון האחרון לפני הנחיתה על הירח. מדובר בתמרון מורכב להורדת גובה החללית לפני הירח, והכנה לקראת הנחיתה הצפויה מחר. התמרון שבוצע הביא את בראשית שוב למסלול אליפטי, כשהנקודה הכי קרובה לפני ירח (פרילונה) תהיה כ-17-15 קילומטרים בלבד, והנקודה הרחוקה מפני הירח (אפילונה) תישאר 200 ק"מ.

התמרון התבצע בצד הרחוק של הירח, ללא תקשורת בזמן אמת. הפעלת המנועים נמשכה כ-32 שניות, וכמות הדלק שנוצלה במהלכו עמדה על כ-5 קילוגרם. לאחר השלמת התמרון, בראשית תמשיך לחוג במסלול אליפטי סביב הירח כאשר כל הקפה אורכת כשעתיים. תמרון זה הנו התמרון האחרון לקראת התמרון הקריטי ביותר בדמות הנחיתה על הירח.

 
החללית טסה במהירות של 6,000 קמ"ש ונמצאת כל הזמן בתנועה כשעליה לנחות בנקודה ספציפית מאוד על הירח ובתזמון מדויק. אזור הנחיתה שלה נבחר בקפידה, שכן אדמת הירח מלאה בסלעים ומכתשים והחללית צריכה שטח מישורי לנחות עליו, אין הרבה שטחים כאלה על הירח. 



השטח המיועד הוא בקוטר של 30 ק"מ, שטוח ברובו. התזמון של הנחיתה הוא קריטי. למעשה, במהלך כל חודש, ישנם שבועיים שבהם השמש מאירה את אתר הנחיתה שבחרנו. בימים הראשונים השמש נמוכה מספיק מעל האופק במיקום של אתר הנחיתה- קצת אחרי הזריחה הירחית. לאחר מכן, הירח הופך להיות חם מידי בכדי שהחללית תוכל לשרוד עליו (טמפרטורות שיכולות להגיע ל-160 מעלות). עמדת המוצא של החללית לפני הנחיתה, היא תנועה במסלול אליפטי סביב הירח במהירות של בערך 1,700 מטר לשנייה יחסית לפני הקרקע. למעשה תהליך הנחיתה מתחיל כשהיא בגובה של 25 ק"מ מעל הקרקע ובמרחק של 800 ק"מ מאתר הנחיתה שלה.
 
ברגע המתאים, הצוות ההנדסי שולח מחדר הבקרה את סדרת הפקודות לחללית. כל הנתונים שהחללית צריכה שיהיו לה כדי לבצע את הנחיתה בכוחות עצמה באופן אוטונומי. במידה ומתגלות בעיות כלשהן, החללית יודעת לבד לעצור את תהליך הנחיתה ולחזור לטיסה במסלול אליפטי סביב הירח למצב שיוט רגיל. מרגע ביצוע פקודת הנחיתה, שלב זה באופן אוטונומי בלי התערבות מהקרקע של הצוות ההנדסי. 
 
בראשית שוקלת בשלב הזה 180 ק"ג בלבד, על הירח שבו הגרביטציה חלשה פי 6 מכוח המשיכה של כדור הארץ. אם כל זאת יתרחש כשורה ובהתאם למתוכנן, לחללית ייקח 2.5 שניות ליפול חמישה מטרים ולנחות נחיתה רכה ומושלמת.

איך תתבצע הנחיתה?
 
בשלב ראשון "בראשית" מפעילה את החיישנים. יש על החללית מספר סוגים של חיישנים וכל אחד מהם נותן לה חיווי באופן עקבי לגבי ההכוון שלה ומידע נוסף שהיא צריכה על מנת לבצע נחיתה בטוחה ומוצלחת.
 
השלב השני, הוא ביצוע בקרת הכוון - החללית צריכה להביא את עצמה למצב המתאים לה להתחלת הנחיתה. בשלב זה שמונת המנועים הקטנים שלה מתחילים לעבוד כדי לשנות את הזווית שלה כך שבתחילת הנחיתה, החללית עדיין בגובה של 25 ק"מ והחללית מקבילה לקרקע.
 
השלב השלישי והאחרון, הוא ביצוע פקודת תחילת הנחיתה. המנועים הקטנים מתחילים שוב לפעול, הפעם במצב שבו כולם פועלים ביחד, בבת אחת תוספת הדחף הזאת, גורמת לדלק שמטלטל את החללית להיצמד לקרקעית המיכלים. המיכל, שם נמצא פתח היציאה לכיוון המנועים, מאפשר לה להמשיך לנוע ללא כל הפרעה כלומר, בצורה יציבה כשמיקום מרכז המסה שלה נשמר.
 
המשימה הבאה והארוכה ביותר בדרך של החללית לקרקע, היא לבלום את המהירות המסלולית שלה. כלומר, לעצור גוף שטס במהירות 1,700 מטר בשנייה. הבלימה מתבצעת, בעזרת כל המנועים של החללית והיא נמשכת כ-15 דקות.