מעתה אמור: מדינת ישראל היא "סייבר ניישן" ולא עוד "סטארט־אפ ניישן", כאפיונה של ישראל בעשור האחרון, מאז דן סינור ושאול זינגר פרסמו את הספר ששמו הפך למטבע לשון שגור בפי כל.

על פי נתוני חברת המחקר IVC, בישראל פועלות כ־450 חברות בתחום אבטחת הסייבר, שהן 5% מהחברות בתחום בעולם. עוד 118 חברות נרכשו בידי זרים. רק בחמש השנים האחרונות הוקמו 367 חברות סייבר. תעשיית הסייבר בישראל התפתחה החל מאמצע שנות ה־80, עת החלה כתעשיית אבטחת מידע והגנה מפני פצחנים (האקרים) המבקשים לפגוע בחברות, במוסדות לאומיים, בתשתיות חיוניות, וכמו כן גם לכל הזקוק להגנה מרעותיה של המרשתת. עם החברות המובילות אפשר למנות כמובן את צ'יק פוינט הידועה לכל וגם את Radware, Cyberark ו־Imperva.

חלק מחברות הסטארט־אפ בתחום נמכרות לחברות רב־לאומיות, שמשאירות לרוב את הפיתוח בישראל, בעיקר מפני שבסופו של דבר זה עניין למוחות.חלק מהחברות עובדות עבור מדינת ישראל ומוסדות הביון שלה, וכן עבור שירותי ההגנה והמתקפה של ישראל כמו מערך הסייבר הלאומי, גוף סטטוטורי שהוקם באוגוסט 2011 בדחיפה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, לאחר שכבר בשנת 2002 הטילה ממשלת ישראל על הרשות הממלכתית לאבטחת מידע בשב"כ להנחות גופים המפעילים מערכות חיוניות כיצד להתגונן.

מטבע הדברים, מדינה שעושה שימוש בהתקפות בסייבר, כפי שישראל עשתה, על פי פרסומים זרים, למערכת הצנטריפוגות להעשרת אורניום של אירן, גם מטמיעה את הצורך באבטחה והגנה על עצמה. לפי דוח של IVC - תשע אחוז מחברות הסייבר עוסקות באבטחת רשתות ו־15% בהגנת מידע, הודות לידע שנרכש וחלחל לשוק האזרחי מהיחידות הצבאיות. עוד 7% עוסקות במודיעין, שיעור גבוה יחסית לעולם.

מתקפת סייבר, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'מתקפת סייבר, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'

מספר המועסקים בתעשיית הסייבר עומד על כ־20,500, בקצב צמיחה של 12% לשנה מאז 2015. מספר זה אינו כולל ארגונים כמו רפאל או התעשייה האווירית. כדי לסבר את האוזן, נציין כי בישראל מועסקים קרוב ל־310,000 בתעשיית ההייטק בכללה. השכר בתעשיית ההייטק מגיע בממוצע לכ־25,000 שקלים לחודש, כמעט פי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק והרבה יותר משכר ההורים שהולידו, גידלו וחינכו את  צעירי ההייטק, שהותירו אותם מאחור.

עם השכר בא התיאבון: הביקוש ללימודים שיובילו למשרה בתעשיית ההייטק עולה בהתמדה, כמחצית מהמועסקים בענף למדו הנדסה ואדריכלות, כרבע למדו מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, ורק 10% למדו מדעי החברה ועוד 6% עסקים וניהול - כך לפי נתוני הלמ"ס. הייטק הוא עדיין מקצוע גברי: מספר המועסקים שלמדו לתואר ראשון בקרב גברים גבוה פי שלושה משל הנשים, 24% לעומת 8%. גם במגזר הערבי לא נותרו אדישים: ערבים־ישראלים החלו בשנים האחרונות להדביק את היהודים, ומספר המועסקים בתחום מקרב המגזר עלה ממאות לפני עשור לאלפים בשנים האחרונות. אחד החסרונות של האוכלוסייה הערבית בהייטק הוא שקשה לה לפעול בשיטת "חבר מביא חבר", תופעה המתגבשת בצבא שבו הם אינם משרתים ושם הטכנולוגיה נמצאת בחוד החנית.

חברות ישראליות שקלטו ברצון ערבים, מצאו בשנים האחרונות מקום זול יותר להעסקה: מזרח אירופה, ובעיקר אוקראינה. גם תושבי הפריפריה סובלים מהריכוז האדיר של תעשיית ההייטק במרכז. משרדי הממשלה מנסים אומנם להניע תעשיות הייטק לפריפריה, אך ללא הצלחה מרובה. בשנים האחרונות אפילו ירושלים סובלת מהתופעה, כשהמדינה מדברת על הצורך להקים תעשיות בפריפריה, בעודה מעודדת מסלולי נסיעה מהירה לתל אביב כפתרון תחבורתי (שהוא למעשה פתרון בועתי בכל הקשור לרמת החיים, השכר, מחירי הדירות והתפקידים בתל אביב).

מעשור אבוד לדור אבוד

פני החברה והמשק משתנים במהירות, ביציאה מהטראומה של "העשור האבוד" לאחר מלחמת יום הכיפורים. בעשור התשיעי של המאה הקודמת השקיע ושגשג המשק באמצעות תעשיית החממות הטכנולוגיות, בעידוד אדיר של הממשלה, שהייתה נדיבה ביותר ונתנה מכל הבא ליד באמצעות המדען הראשי במשרד התעשייה: העיקר להרחיק את המשק מהטראומה שהסתיימה רק עם הוצאת התוכנית לייצוב כלכלי ביולי 1985. העזרה הייתה לחממות בכל רחבי הארץ, לא רק באזור תל אביב. מי שהסתער על התחום היו בני דור ה־X (שהוגדרו כך על ידי הסופר האמריקאי דאגלס קופלנד), זהו הדור השקט שבא לאחר דור הבייבי בום, נכנס לנישה של החממות בישראל, אך לא קרא תיגר על המבוגרים יותר. העובדים של הדור הזה המשיכו, כמו הוריהם, לחפש קביעות בעבודה מסוימת לאורך שנים ולא קפצו ממשרה אחת לרעותה; נישואים היו בגדר חובה עבור רובם, כך גם משפחה בגיל צעיר יחסית, ילדים, שכר הולם, צנעה ואשרי יושבי ביתך.

בעשור האחרון של המאה הקודמת פרצה התעשייה המבוססת על האינטרנט, ה"מרשתת" בשמה העברי. זו הייתה מהפכה של ממש, שווה להמצאת הגלגל, עד להתמוטטות תעשיית הדוט.קום, ממש בתחילת העשור הראשון של המאה הנוכחית. העובדים בתעשיית השירותים של הדוט.קום עדיין שייכים לחצי השני של דור ה־X, אבל הם הרבה יותר יהירים, מעזים, שאפתנים ומאמינים כי הרווחים מפלא האינטרנט החדש ימשיכו להמריא עד אין קץ. גם חברות שטותיות נמכרו במחירים מפולפלים בפאניקה שהזכירה את השיגעון לצבעונים בהולנד שמחיריהם התרסקו בשנת 1637. כך היה פה עם תעשיית האינטרנט עד להתמוטטות הכואבת בתחילת המאה הנוכחית, שמחקה חברות, השקעות ומיליארדי דולרים ואת אנשי דור ה־X המאוחר.

מנקודה X לנקודה Y

בעשור הראשון של המאה הנוכחית תעשיית ההייטק עדיין מובילה. עשור זה שייך לדור ה־Y, שנולד החל מתחילת שנות ה־80 ואותו אפיינו וחקרו בני הזוג פרופ' עוז אלמוג ורעייתו ד"ר תמר אלמוג. דור זה כבר היה מוקף עם כניסתו לעולם התעסוקה במחשבים, באינטרנט ובאוריינות דיגיטלית רחבה, שחלק גדול ממנו רכש במהלך השירות הצבאי, שפותח צוהר למי שמבקש. דור ה־Y כבר "בינאם" עצמו, מלשון בינלאומי, הוא קורא ומבין אנגלית רלוונטית לצרכיו, הוא יכול היה לפתע להגיע במידע לכל נקודה בעולם, לטוס לחו"ל בעקבות החלומות שגלשו מהמרשתת, לנהל שיחות וצ'אטים עם כל העולם, כולל שיחות וידיאו - בתחילה עם SKYPE שהושק בשנת 2003, ושכבר נראה היום מיושן לעומת הווטסאפ הנגיש.

דור זה כבר לא חיפש קביעות מגוחכת בעבודה, בעיניו, שלא כמו הוריו המיושנים, זוגיות היא אופציה סבירה, אך לא חייבים להתחתן, בטח לא מוקדם. כאשר יש משפחה, היא חשובה ואינה באה על חשבון העבודה. לא חייבים לרצות את הבוס, שלעתים מבין פחות בהוויות העולם החדש - הרי אפשר לעבוד מהבית, העיקר התפוקה. השכר גבוה ומאפשר גם לקנות ולצרוך חומרים מרגיעים, אפילו אם אינם חוקיים. מה שמשפחת החוקרים אלמוג הצליחה לזקק בתבונה היא האמירה; "דור ה־Y- כאילו אין מחר". לאחר המחאה החברתית בשנת 2011 טענתי בכל הופעותיי בתקשורת כי זהו דור של מפונקים, אמירה שהכעיסה רבים מקרבו.

עובדי הייטק, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה). צילום: אינג אימג'עובדי הייטק, אילוסטרציה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה). צילום: אינג אימג'

אך העשור היוצא הוא ללא ספק עשור הסייבר וההייטק שיישאר במרכז גם בעשור השלישי של המאה. זהו דור האפליקציות (עדיין חלק מדור ה־Y). אפליקציות לכל דבר ונושא - מניווט בדרכים ועד לניווט בזיווגים, מהזמנת פיצה ועד הזמנות לאירועים בכל הגלובוס, מהזמנת טיסות ונופש, גישה מהירה לחשבון הבנק ועד לתשלומים דיגיטליים, ההופכים את כרטיסי האשראי לארכאיים. תעשיית הסייבר מתבגרת, נכון שהיא חלק מבשרה של תעשיית ההייטק, אך היא מתחילה לתפוס עצמאות. תעשיית הסייבר היא ויזואלית הרבה פחות, מובנת פחות להדיוטות, שייכת יותר ליודעי חן, וזה חלק מקסמה. יש בתעשיית הסייבר גם משהו מהמסתורין, משהו מתגנב, ערטילאי לבני אנוש, שרק נהנים מהתעשייה ללא הבנה ברזיה.

העשור הבא עלינו לטובה, שנמצא ממש מעבר לפינה, יהיה כבר מורכב הרבה יותר, יהיה זה עשור שימשיך את שני העשורים האחרונים, עם כיוונון לתעשייה ולחשיבה של הבינה המלאכותית, AI, "האינטרנט של הדברים" (תקשורת בין מכשירים) ושיחות במהירות אדירה של אלפי מגבייט, למשל בין כלי רכב חשמליים אוטונומיים וכן שיחות שלנו עם בוטים שלידם סירי של אייפון תראה מגוחכת.

מהפכת הדור החמישי

בעוד עד כה עסקנו בבני אדם, תרשו לי לקרוא לדור הבא דור ה־AI. דור זה כבר אינו שייך לבני האדם, הם סיימו את תפקידם. הם צריכים לפתח, ליישם, ובעיקר לתת למחשבים לדבר בינם לבין עצמם. זהו דור של מכונות, מחשבים, אלגוריתמים הלומדים ומלמדים את עצמם, ואם הם מתקשים, הם משוחחים ברשתות עם מחשבים ו"בינות" ברחבי העולם, המעבירות מידע במהירויות מטורפות שלא ידענו עד כה.

ברגע שדור ה־5G יתפרש בישראל (נקווה לתחילתו כבר בראשית העשור), יוכלו העושים בו שימוש מושכל לאפשר נסיעה ברכב אוטונומי לעבודה או לבילויים, העברת קבצים לאלפי או לעשרות אלפי אנשים במהירות ובאיכות גבוהה, שליטה בקלות בכל מכשירי החשמל והאלקטרוניקה בבית ובמשרד, שימוש נבון בבתים ומשרדים חכמים חוסכי אנרגיה - שלא לדבר על רשתות אדירות של פנויים ופנויות, וגם מבוגרים ומבוגרות, שיעמיקו היכרויות ויעשירו את חיי הפנאי שלהם במשחקי הרשת (גיימינג).

כדי ליהנות מהמשחקים יהיה צורך בשקט ביטחוני, שאותו ישיגו מערכות הביטחון (פנים וחוץ) של ישראל, השב"כ, המוסד ויחידות איסוף המודיעין של הצבא. הביג־דאטה יהיה נגיש לעוד ועוד מוסדות וגופים במחיר שווה לכל נפש. מערכות חדשות אלו יאפשרו ניטור, קליטה, עיבוד, חיתוך, ניתוח, חשיבה והסקת מסקנות בזמן מינימלי, כאשר המדינה יכולה לשלוט במערכות אדירות כאלה, קשה יותר למפגעים להוציא לפועל כ־450 ניסיונות לפיגוע בשנה (כדברי ראש השב"כ).

ישראל מוכנה לעשור הבא, למרות קבוצות באוכלוסייה שאוחזות בה ומסיגות אותה לאחור. התוצר לנפש בישראל הוא כ־43,000 דולר, לעומת קוריאה הדרומית - 31,000 דולר, ספרד עם 30,000 דולר, בריטניה, יפן וניו זילנד עם 41,000 דולר, גרמניה - 47,000, שוודיה -51,000 דולר, סינגפור - 64,000 דולר, ארה"ב - 65,000 דולר ושווייץ - 84,000 דולר.

כדי להתגבר על הוצאות הביטחון ותקציבי העתק הדרושים להן, כדי להישאר בחזית הטכנולוגיה וכדי לחתור לתעשיית תרופות המתבססת על הגנום האנושי, לא יהיה מנוס מלפתות בכסף ובתמריצים את החרדים והערבים להמשיך לחדור לעולם ההשכלה הרלוונטית והעבודה המתגמלת. הבינה המלאכותית יכולה לעזור לקבוצות חדשות להיקלט בשוק ההשכלה והעבודה. הבינה המלאכותית תבין גם אוכלוסיות שהתקשו לשוחח עם הטכנולוגיה הקיימת, אוכלוסיות שסבלו מליקוי באוריינות הדיגיטלית. לממשלת ישראל, אפילו מטעמים אגואיסטיים שלה, יהיה כדאי להעביר לאוכלוסיות אלה קורסים עכשוויים. המידע יהיה זמין לכל. זוהי מהפכה שווה בעוצמתה למהפכה התעשייתית. ישראל חייבת לתפוס את מהפכת הבינה המלאכותית בקרניה ולתת לכל קבוצה באוכלוסייה את האפשרות לעסוק בהייטק, וליתר דיוק - מה שהיה הייטק והפך לטכנולוגיה גנרית.

אוהב להיות בבית

העשור הבא ימעיט בחשיבותם של פקקי התנועה כגורם מרכזי המשפיע על חיינו. הבינה המלאכותית והדור החמישי של הניידים יוכלו להשתמש באופן מושכל יותר באותו שטח או אורך הכבישים. הביקוש לנסועה ירד עוד ועוד: הרבה מאוד דברים נוכל לעשות מהבית, מקום העבודה ודרישות העבודה ישתנו. אפשר יהיה לעבוד ולספק את צורכי המעסיק מכל מקום, אפשר יהיה לפגוש עמיתים לעבודה לדיונים וליבון סוגיות ללא התכנסות פיזית, באיכות גבוהה בהרבה מזו שמספקות שיחות הוועידה המיושנות. פריון העבודה יעלה, ונוסף לכך נוכל למדוד אותו טוב יותר מאשר היום. רווחיות החברות תעלה, השכר יעלה, רמת החיים בישראל תוסיף לעלות, כפי שעשתה (ללא תקדים) בעשור האחרון, עת עלתה ב־10%. לימוד מרחוק יהפוך לכלל עולמי ויפחית את הביקוש לאוניברסיטאות ולמכללות במתכונתן המוכרת לנו. האוניברסיטאות הדיגיטליות, הטובות בעולם, ייהנו מהשימוש האדיר בסייבר. הן תהיינה גלובליות ותדברנה את כל השפות. הלימוד האקדמי הפורמלי ייאבד מערכו והתמורה להשכלה תרד, ככל שהתמורה להתמצאות בעולם הפלאי תעלה.

בינה מלאכותית. צילום: רויטרסבינה מלאכותית. צילום: רויטרס

מצד אחד, הפיתוח האדיר הצפוי לישראל יביא לגלי הגירה לארץ, של פליטים או מתחזים לפליטים, מחפשי עבודה ומשפרי רמת חיים, שחלקם יישענו על ארגונים המבקשים להפוך את ישראל למדינת כל תושביה. הוויכוחים על מהות ישראל כמדינה יהודית רק יחריפו. כך תחריף גם הקנאה של עמים מקרוב ומרחוק, שיבקשו להרוס את הישות הציונית, והתסכול מאי ההצלחה להשמיד את מדינת היהודים לקראת העשור התשיעי שלה רק יגבירו את ניסיונות הפגיעה בתשתיות המדינה ובבטן הרכה שלה־שלנו. הניסיונות להתקרב לעולם הסוני באמצעות שיתוף פעולה דיגיטלי יצלחו חלקית, כי אפילו לבינה המלאכותית אין אפשרות לסיים מאות שנים של שנאה.

מי שלא ישכיל להיכנס למרוץ, יישאר מאחור - עני, אביון ונדרש למתת חסד של המדינה והמשפחה. מי שיישאר מאחור, יוכל לשמור על הפרטיות שלו במחיר תוחלת החיים שלו, שתהיה קצרה, מאחר שלא תהיה לו נגישות לעולם הרפואי המופלא שבדרך. מי שיתקדם עם הטכנולוגיה, לא יידע פרטיות מהי: הכל יהיה גלוי ופרוש כסרט כמעט בפני כל. בחוץ ובפנים - כמעט חד יהיו.